אתה כנראה לא מבין על מה אני מדברת.
ראשית, אין פה שום דבר פטרנליסטי.
אני עבדתי במשך ארבע שנים כמוכרת בחנות בקניון בשכר קרוב מאוד לשכר מינימום, ללא עמלות או בונוסים.
קבלת השכר לא היתה תלויה בכמה אני מוכרת, אלא רק בהגעה שלי למקום העבודה.
ובכל זאת, חייכתי לכל לקוח שנכנס, הצעתי עזרה, השתדלתי להתאים את עצמי לכל לקוח ולקוח (סגנון דיבור, כמה עזרה להציע וכמה לתת חופש לבחור לבד וכו'), לא כעסתי ולא הזעפתי פנים ללקוחות שיצאו בלי לקנות אחרי שנתתי להם שירות במשך רבע שעה.
העבודה היתה מתישה, כללה (מלבד השירות) גם סחיבת קרטונים וסידור מחסן לא קטן.
זאת היתה העבודה שיכולתי להשיג בתקופה ההיא, עשיתי אותה על הצד הטוב ביותר כי ככה אני עושה כל דבר: בצורה הטובה ביותר שאני יכולה, לטובת הלקוח. הייתי שם, התמודדתי עם הקשיים, לכן אני מצפה מעובדים נותני שירות להתנהגות מסוימת.
הדעות שלי לא נובעות מגזענות (שמייחסת תכונות אופי על פי גנטיקה), אלא מהניסיון שלימד אותי מהי מנטליות נרכשת:
מאות פעמים שנכנסתי לחנויות בהן הועסקו נשים ממוצא רוסי, שלא טרחו להתייחס אלי או ללקוחות אחרים.
המקום תמיד נראה מוזנח, בגדים זרוקים בכל מקום במקום להיות מקופלים על המדפים ובגדול - התחושה היא שהעובדות הללו באות, לא עושות כלום והולכות הביתה בסיום המשמרת. לתחושתי, המנטליות הזאת, ביחד עם הסנוביזם והעליונות ששידרו חלק גדול מהעולים - גרמו לקיבוע העצלנות המכוונת הזאת בתרבות הישראלית. לפני כן היא היתה קיימת, אבל נחשבה לדבר רע שצריך להסתיר. ברגע שהרוסים ה"תרבותיים" נתנו לזה "אישור" - זה הפך למשהו שאפילו לא מתביישים בו ולא מנסים להסתיר.
ראשית, אין פה שום דבר פטרנליסטי.
אני עבדתי במשך ארבע שנים כמוכרת בחנות בקניון בשכר קרוב מאוד לשכר מינימום, ללא עמלות או בונוסים.
קבלת השכר לא היתה תלויה בכמה אני מוכרת, אלא רק בהגעה שלי למקום העבודה.
ובכל זאת, חייכתי לכל לקוח שנכנס, הצעתי עזרה, השתדלתי להתאים את עצמי לכל לקוח ולקוח (סגנון דיבור, כמה עזרה להציע וכמה לתת חופש לבחור לבד וכו'), לא כעסתי ולא הזעפתי פנים ללקוחות שיצאו בלי לקנות אחרי שנתתי להם שירות במשך רבע שעה.
העבודה היתה מתישה, כללה (מלבד השירות) גם סחיבת קרטונים וסידור מחסן לא קטן.
זאת היתה העבודה שיכולתי להשיג בתקופה ההיא, עשיתי אותה על הצד הטוב ביותר כי ככה אני עושה כל דבר: בצורה הטובה ביותר שאני יכולה, לטובת הלקוח. הייתי שם, התמודדתי עם הקשיים, לכן אני מצפה מעובדים נותני שירות להתנהגות מסוימת.
הדעות שלי לא נובעות מגזענות (שמייחסת תכונות אופי על פי גנטיקה), אלא מהניסיון שלימד אותי מהי מנטליות נרכשת:
מאות פעמים שנכנסתי לחנויות בהן הועסקו נשים ממוצא רוסי, שלא טרחו להתייחס אלי או ללקוחות אחרים.
המקום תמיד נראה מוזנח, בגדים זרוקים בכל מקום במקום להיות מקופלים על המדפים ובגדול - התחושה היא שהעובדות הללו באות, לא עושות כלום והולכות הביתה בסיום המשמרת. לתחושתי, המנטליות הזאת, ביחד עם הסנוביזם והעליונות ששידרו חלק גדול מהעולים - גרמו לקיבוע העצלנות המכוונת הזאת בתרבות הישראלית. לפני כן היא היתה קיימת, אבל נחשבה לדבר רע שצריך להסתיר. ברגע שהרוסים ה"תרבותיים" נתנו לזה "אישור" - זה הפך למשהו שאפילו לא מתביישים בו ולא מנסים להסתיר.
