יציאת СССР

Astroo

New member
משתלבים או עוזבים

ויש כאלה שמשתלבים ובכל זאת עוזבים
 

Helio

New member
נכון. כל אחד משתדל למצוא את המקום הכי טוב.

לא תמיד מצליחים
 

ivgy1980

New member
תוכלי ללמוד בעצמך מזווית קצת אחרת

ספרו "Parting with Illusions" של עיתונאי הטלוויזיה Vladimir Pozner -
אדם שנולד בצרפת, התחנך בארה"ב וחי בברה"מ

הראיון המשותף של Vladimir Pozner ו-Phil Donahue -
https://www.youtube.com/watch?v=32wQ6bVvnBw
 
יש יותר מ-2 צדדים למטבע

1. היעדר מידע על המתרחש בארץ
רק למעטים היו קרובי משפחה, ואלה שהיו עלו בעליות הקודמות, כך שהידע שלהם היה פחות רלוונטי. העולים הפוטנציאליים ניזונו בעיקר מהתעמולה הסובייטית, אך הפוך על הפוך: אם אומרים לנו שמדינת ישראל היא גיהנום עלי אדמות, סימן שהיא גן עדן. כמו כן, שליחי הסוכנות בהרבה מקרים היו אופטימיים מדיי לגבי סיכויי ההשתלבות המקצועית של העולים. לאבא של חבר שלי אמרו שתוך שנה הוא יוכל להתחיל לעבוד בתור רופא, מבלי להזכיר את העניין ה"פעוט" של קבלת רשיון.

2. הבדלי מנטליות
העולים היו רגילים ליהודים מסוג מאוד מסוים: אינטליגנטים ממושקפים ומנומנסים. מפגש אקראי עם השכן המרוקאי ששון לא עשה להם טוב


3. מעבר ממדינה שבה לא היה שוק חופשי והכול נשלט ע"י הממשלה
בברה"מ לא הייתה בנקאות במובן המערבי של המילה, האזרחים היו רגילים לכך שאך ורק הממשלה אחראית לקידום שלהם בחיים, לקבלת ההטבות האפשריות ועוד ועוד. דוגמה קטנה לניסיון שגוי להעתיק תפיסה זו לארץ: בשנת 1994 פחות או יותר בעיתון "נובוסטי ניידלי" ששימש את העולים הממורמרים הופיע קמפיין "לא ניתן לרמות אותנו פעמיים" שבמסגרתו התבקשו הקוראים לגזור מעין גלויה עם הדרישה להעניק לעולים דיור ציבורי במרכז הארץ ולא בפריפריה, כי ארה"ב כביכול מימנה זאת, למלא את הפרטים ולשלוח לכנסת. מאיפה לקוח רעיון הקמפיין הנאיבי הזה? מקמפיינים דומים שנערכו בתקשורת הסובייטית שדרשה ממשלות המערב לשחרר כל מיני קומוניסטים כלואים


4. קשיי הגריה שאופייניים לכלל המהגרים באשר הם
נהוג לחלק את תקופת ההסתגלות ל-4 חלקים - אופוריה ("ואוו, אני בישראל, האקלים חם, התפוזים בזיל הזול"), דיכאון ("אלה יהודים אלה?! אין עבודה, אין שפה, קשה קשה"), התאקלמות, קבלת שוק תרבותי ברגע שמבקרים בארץ המוצא.
 

איליה40

New member
תסלח לי, אבל כתבת שטויות

בשנת 1994 כבר לא היו מעניקים דיור ציבורי גם בפריפריה. קבלת דירת עמידר בדימונה היה נחשב להצלחה מסחררת ודרשה קשרים חזקים במיוחד עצל המאכערים. יתרה מכך, מחירי השכירות במרכז אשר השליכו את המהגרים לפרפריה גרמנו לניפוח סטראוידי של הנדל"ן בערי פיתוח למינהן, אשר קרסו בהמשך. וכך למשל למראות ההתפחות המפלצתית של הבועה הנוכחית, המחירים עוד טרם "השקתמו" בערכים הריאליים במקומות כגון הקריות.
 

ivgy1980

New member
ב"מלחמות אבודות" קדמי כותב דברים דומים

אם כי, כמובםן, מבלי להיכנס לפרטי פרטים...
 

Helio

New member
התרשמותיות שלי לפי מיספור שלי:

1) לא היה שום מידע על המדינה מלבד כמה עלונים של סוכנות ומידע ממילון סובייטי
לא היתה גישה לאינטרנט, לא היו קרובי משפחה בישראל (ואלו שהיו לא היינו בקשר איתם). עובדי סוכנות שלנו במקרה הטוב רק ביקרו בישראל , בגדול לא היה להם שום מידע אמין עח החיים ריאליים, אבל כל מה שקשור לסל קליטהף אפםשרויות ללמוד הם כן סיפקו ולי זה היה מספיק. עובדי הסוכנות לפעמים סיפרו כל מני סיפורים מוזרים- אופטימיים מדיי על המדינה אבל זה סתאם שטויות, זה לא באמת השפיע כי אצלנו אנשים נסעו חישראל כי לא ראו עתיד במדינה.

2) נכון, אבל לא פחות חשוב לציין שלא הכירו את יהודים. אני מעולם לא ראיתי יהודי (נו,אני לא יודע איך יהודי שונה ממישהו אחר) עד שלא הגעתי לסוכנות, אבל גם בסוכנות שיעור של יהודים היה איך להגיד - לא גבוה במיוחד

בקשר למרוקאים - כאשר אחותי הגיעה אלינו לדירה מוזנחת בשכונה מרוקאית-רוסית וראתה פעם ראשונה את המרוקאים השכנים (או טוניסאים או אלג'יראים
- חשבה שאלו ערבים, היה מצחיק


4) אני חושב שחלוקה היא אחרת - חסר לך אלמנט אחד או שתיים.
את השוק התרבותי אתה מקבל פעמיים - פעם אחד כאשר מבקר ב"חור" שממנו הגעת או פעם שניה כאשר מבקר איפשהו בגרמניה או קנדה ומבין איזו הזדמנות פיספסת
 

Astroo

New member
אני דווקא ביקרתי במקום שממנו הגעתי

ולעומתו גם גרמניה וקנדה זה חור
 
למעלה