אושי את גורמת לי לבכות
מודה, כשהתגייסתי ממש לא רציתי להיות קצינה. זה היה רחוק שנות אור ממני.
ואז עבר הזמן והמפקדת שלי השפיעה עליי והבנתי שאני רוצה.
ואז אמרו לי שיש לי מתאם 0 (כי כאמור לא התאמצתי במבחנים, זה בכלל לא היה בתכנון) - ואז עוד יותר רציתי.
ואז המפקדת שלי השתחררה והחוו״ד הטובה שהיא כתבה עליי לא נשלחה ולא יכולתי להשתמש בה כי היא השתחררה - ואז בכלל רציתי.
והמפקד העקיף שלי ניצל את זה שהוא צריך למלא את החוו״ד כי התחלפו המפקדות והוא כתב לי חוו״ד מזעזעת, מזעזעת(!!!) כאילו איזו חיילת נוראית אני. והוא גרם לי לפספס מחזור קצונה של קש״ח - ואז בכלל בכלל רציתי. הייתי מוכנה להתאבד על המשימה מה שנקרא.
והמפקדת החדשה ראתה את זה והבטיחה שתעזור ותכתוב לי חוו״ד טובה למחזור הבא (אפריל הקרוב). ואז היא טסה לחו״ל, וכשחזרה היא מצאה אותי שבוזה, מדוכאת ובוכה כל היום ומסתובבת עם פרצוף חיוור כמו קיר לבן. והחליטה ש״זו לא התנהגות של קצינה״ ושלא בא לה לכתוב לי חוו״ד טובה יותר.
ועכשיו אני בכלל רוצה. אני כל כך כל כך כל כךךךךך(!!!!!!) רוצה.
אני לא יכולה לפתוח את הפייסבוק כי כולם סיימו בה״ד 1/ בבה״ד 1 ופשוט שוברים לי את הלב עם סטטוסים על ניווטים.
יש לי תחושת מועקה מטורפת שלא עוזבת אותי, כבר לא ישנתי ארבעה ימים כמו שצריך כי כל כך מציק לי שאני לא יודעת איך לקדם את העניין, פשוט תסכול טהור.
אני כבר חמישה(!!!!) חודשים מבקשת את הטפסים ושיקבעו לי ראיונות ומבד״קים וחיילת מהמשרד שלי ביקשה לפני שבוע וחצי ויש לה כבר את כל הטפסים וראיונות שבוע הבא(!!!!!!) וכשאני מעלה את זה בפני המפקדת שלי היא צועקת עליי שאני כולה חיילת ושאני לא אגיד לה מה לעשות.
ניסיתי לפנות לכל מי שאני יכולה לחשוב עליו (טוב, חוץ מלמפקד בה״ד 1).
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אם אני שואלת את המפקדים שלי בנושא הם מתעצבנים עליי ומאיימים עליי שאם אמשיך לשגע אותם החוו״ד שלי תהיה גרועה שוב ואם אני לא שואלת יקרה מה שקרה עם מחזור פברואר - פספסתי אותו כי חיכיתי ל״בטיפול״ שלהם.
והכי נורא זה שבגלל שאני והמפקדת לא מצליחות לדבר פנים מול פנים על הנושא מבלי שהיא תצעק אז כתבתי לה מכתב מהלב והסברתי לה כמה אני רוצה את זה והיא בתגובה אמרה לי שאני צריכה ללכת לראות קב״ן.
ממתי מוטיבציה זה משהו שצריך לפנות עליו לקב״ן????
הם שוברים לי את הרוח ואני מיואשת אך עם זאת כל כך רוצה את זה.
אני פשוט אובדת עצות.