יש לנו מושג לא מבוטל על חייהם של יוצרים רבים
שמטבע הדברים או שהם תיעדו את חייהם לפרטי הפרטים או שהיסטוריונים וביוגרפים הקדישו המון תשומת לב ולפעמים חיים שלמים על מנת לנסות לתעד ולהבין איך הם חיו ולמה
ניוטון ודיראק למשל גילמו בתנהלותם אוטיזם שקשה לפספס אותו,דיראק כמעט ולא דיבר בכלל,אלא לעיתים רחוקות נורא וגם אז הכי מעט שאפשר והיה אדם שהתייחס,גם רגשית,רק לעובדות שניתן לתאר בעזרת המדע
יותר מזה
אדם יצירתי וחוקר ראוי יודע ומכיר ומוקיר את הערך שבזיהוי המשותף בין תבניות
גם אם התבניות האלה מתקיימות בתחומים שונים ומתבטאות בצורה שונה אפילו לחלוטין
למעשהי אפילו ביחוד
זה גם הבסיס לכל המצאה ותגלית
היכולת למצוא זיקה בין תבניות מתחומים ומהיבטים שונים
כך שגם אם אדם השקוע רק בדיסציפלינה שלו אינו אוטיסט אפשר בהחלט לזהות תבנית דומה בהתנהלות אוטיסטית
לדעתי אפילו בלי בעייה
אלא שמה שקורה זה שהרבה אוטיסטים ,אגב בדומה להרבה מדענים,שקועים בדברים שנחשבים כחסרי תועלת ומובן,ולכן אנשים פוסלים אותם כלקויים וזקוקים לתיקון
מה שמביא לכל הביטויים הכי לא נעימים שנקשרו באוטיזם
יש משותף בין תבנית המדען והאמן שמקדיש את כל הזמן לדבר שמרתק אותו להתנהלות אוטיסטית
מי שלא רואה את זה לא רואה אוטיסטים
למעשה,לדעתי,דווקא בגלל שהאוטיסטים שקועים ב או עפים על דברים שלא מתאימים לשום דיסציפלינה מוכרת יש ברגישות ובתשוקה שלהם הרבה יותר ערך