אני לא מסכימה איתך -
בנאדם צריך לעשות חשבון של מה יותר חשוב לו - ההווה (והעתיד הנראה לעין) או העתיד (הרחוק, שאין לנו לגביו מושג). אני בחרתי להשקיע בהווה, לגמור עם ענייני הילודה וגידול הילדים כמה שיותר מהר ולחזור לחיות את חיי, לא לתפוס את עצמי דווקא כאמא, אלא כאדם. יש אנשים ששחשוב להם מאוד להשקיע בעתידם, כלומר - שתהיה להם משפחה גדולה לסמוך עליה אם חו"ח וכו'. לטעמי השיקול הזה בעייתי, כי הוא אומר שמעתה אעדיף לבזבז את חיי בהשקעה בילדים (וסליחה אם למישהו זה נשמע נורא שאני אומרת "לבזבז" בהקשר כזה) על חשבון השקעה בעצמי ובדברים שאני רוצה לעשות, רק כדי שבעתיד יהיה מי שיתמוך בי. אני מכירה את הנושא של תמיכה בהורים מקרוב מאוד, לא רק כי אני עושה את זה בעצמי, אלא גם מפני שבפורום השני שלי אני שומעת המון סיפורים על אנשים שיש להם אחים ואחיות, ואשר הם היחידים שעול הטיפול בהורים נופל על כתפיהם. ולא רק בפורום אני שומעת על זה - גם בחיים אני נתקלת הרבה במצבים כאלה, והמסקנה שלי היא אחת ויחידה: אם נגזר עליי שבני משפחתי יטפלו בי בבוא היום, אז בלאו הכי רק מי שבאמת ירצה לעשות זאת יעשה זאת והאחרים יתנערו מאחריות. לכן, לפחות כשאגיע לשם רצוי שארגיש שמיציתי את החיים ועשיתי מה שרציתי, ולא שהקרבתי את חיי למען הילדים שמאכזבים אותי. אני מצטערת אם זה נשמע לאחדים מכם אכזרי. זאת השקפת העולם שלי, ואין לי כל ביקורת כלפי מי שבוחר לחיות את חייו מתוך השקפה הפוכה לשלי.