יחסי מורה-תלמיד

[אילן ויטמן]

טאי צ´י לנצח

דוגמה מדהימה ומעוררת הערצה בעיניי לנצחון הרוח על הגוף, וליכולת להגיע לגיל כה מתקדם במצב כזה, תודות להרגלי חיים נכונים, רוח צעירה וכמובן גנים מוצלחים במיוחד...

 

[orii]

../images/Emo45.gif

 

[fa jing]

אשמח לקבל פרטים נוספים על הבחור

כגון: שמו בכתיב אנגלי ( אך הפומטיקה סינית) מקום מגוריו מורהו גילו מקום הולדתו היכן למד וכו´ אם זה מפורט בכתבה המצורפת מהיכן השגת זאת? בתודה מראש חנן טינג´ין סין

 

[אילן ויטמן]

../images/Emo4.gif מצטער, אין לי פרטים נוספים...

ראיתי את הקטע הזה באחד מעיתוני היום (כבר לא זוכר אם זה היה "מעריב" או "ידיעות") לפני כחצי שנה. לא נאמר שם דבר מעבר לכתוב (הקטע סרוק בשלמותו). אך אני מניח שתוכל להסכים איתי שבחור בן 109 המתאמן בטאי צ´י אינו מחזה נפוץ אפילו בהרים השמיימיים... נכון שלאתר מישהו בין מיליארד פלוס בהחלט אינו משימה פשוטה, אך כבר אמרו חכמינו: "אם יגעת ולא מצאת, אל תאמין". לכן, כיוון שהינך בסין, אולי תוכל אתה לברר עליו פרטים נוספים, אולי באיזו קבוצת דיון גדולה באתר סיני לאמנויות לחימה. כמובן שאם תצליח לדלות מידע על הילד, נשמח כולנו לשמוע.

 

[fa jing]

אחת הסיבות לכך

שביקשתי לדעת פרטים היא , שאני למעשה לא כל כך מאמין. בחוגים הללו בד"כ יודעים על אנשים שכאלו( בחוגי אומנויות הלחימה). אני מניח כי מדובר בעיתונאי שלקח תמונה יפה והגזים קצת בקשר לגיל בכדי לקבל מקום בעיתון. מצד שני ייתכן שאין הוא אומן לחימה אלא סתם אדם שעוסק בטאי ג´י, אך עדיין אני מתקשה להאמין בקשר לגיל. אכן אנו במערב אוהבים להאמין לסיפורים שכאלו על סינים זקנים שמאריכי חיים, סיפורים נחמדים אך רובם מוגזמים, גיל 109 ?? סביר ויש כאלו שהגיעו לגיל זה אך מצבם אינו כפי הנראה בתמונה. לפי איך שאני מכיר את הסינים זה יכול להיות אדם בן 60 שרק נראה זקן לגילו ונראה כבן 80. אספר לך סיפור באותו נושא, סיפור אמיתי. לפני כחצי שנה היתה כתבה בטלויזיה על אומן בה גוואה מאזור סצ´ואן שצילמו אותו מתאמן בגיל 103 , עדיין מתאמן יום יום. לאחר כמה זמן התגלתה התרמית, אדם זה שגם אביו היה אומן לחימה בבה גוואה ובעל שם כמעט זהה( בסין השם מורכב בד"כ מ3 סימנויות הראשונה מהווה את שם המשפחה והשניה והשלישית את השם הפרטי, בהרבה מקרים לאב ולבן יש בשם הפרטי סימניה ראשונה זהה). לקח את תעודת הזהות של אביו הנפטר והציג עצמו במקום אביו כך שאם מסתכלים על השנים ( בתעודת הזהות) אכן נראה כי הוא בן 103 אך למעשה הוא היה בן 80 וקצת. אנשים יעשו הרבה דברים בעבור כסף ופרסום....בעיקר בסין. ** התמונה שסרקת אכן יפה מאוד אך לפי דעתי גילו של הבנאדם קצת הוגזם. אבל בסופו של דבר הכל עניין של אמונה...אני אישית לא מאמין. חנן טינג´ין סין

 

[o603]

../images/Emo45.gif

 

[nitzano]

לקחת לי את המילים מהפה

זה בטח איזה בן 50 שתזונתו כל כך גרועה ולכן הוא נראה זקן בהרבה

 

[fa jing]

אם תשלח לי

את התמונה הנ"ל למייל אוכל לשלוח אותה לקשר שלי בהונג קונג. ולדלות פרטים על הבחור. הקשר שלי בהונג קונג מורכב משני אנשים המעורים בחוגי אומנויות הלחימה בהונג קונג, ואם אכן היתה סדנה שכזו, ובעיקר בטאי ´ג´י הם ידעו על כך. כיוון ששניהם אנשי מפתח בכל הקשור לאומנויות לחימה בהונג קונג ובעיקר בפנימיות. לאחד מהם יש בבעלותו עיתון אומנויות לחימה הונג קונגי כך שאני בטוח שא הבחור היה שם והא בן 109 הסיפור הנ"ל סוקר אצלו בעיתון. הדוא"ל שלי הוא: [email protected] [email protected] בתודה מראש חנן טינג´ין סין

 

[אילן ויטמן]

אולי אתה צודק

בעצם, כשאני חושב על זה, אתה כמעט בטוח צודק. מצד שני, אולי לא.

הדרך המהירה ביותר לקבל את התמונה במחשבך היא לפתוח אותה (כאן, בפורום), ללחוץ על הקליק הימני בעכבר ולשמור את התמונה במחשב... למעשה, ברגע שפתחת אותה וגם בלי לבצע את פעולת השמירה, היא כבר נמצאת במחשב (בספריית internet temporary files, אני חושב). בכל אופן שמור אותה כמו שהצעתי באיזו ספריה שאתה רוצה, והעבר אותה לידידיך בהונג קונג. אשמח להתעדכן האם מדובר בתרמית זולה או בנס נפלא.

 

[אילן ויטמן]

../images/Emo62.gif בעצם, הדרך שבאמת הכי מהירה

לדאוג לכך שחבריך יראו את התמונה, היא פשוט להעביר להם את הקישור לתמונה, במקום את התמונה עצמה: http://img.tapuz.co.il/forums/8763846.jpg

 

[aradori]

הי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif גם לנו יש זקנים!

 

[fa jing]

Answer on the mistory

Hi all I got the answer about the old guy, It´s not aclear guy but it showa the thinking about him at the martial art circles. Buy it´s not final answer and you may believe is age. THE ATTACHED MAILS: At 11:24 AM 2002/11/6 +0200, you wrote: Dear Mr. C.S It came into my hands a pic of some guy that it has said he´s Tai Ji practitioner. They say he´s 109 years old, I really don´t beleive it, but then again maybe I mistaken. They said that he was about few months ago in some Tai Ji Seminar in HK, if this is the case I´m sure you know about such occasions. I sending you the pic of the guy and asking you to help me to clearfy the mistory around his age. Sorry for giving you lots of trouble. By the way can you send me by the mail the pics me you and Mr. Lui took together? Thank you very much. the answer: I saw this guy last year. He said he is 109, but most people do not believe this. He showed me bagua and i think its a common bagua only. cs Hope it´s ok... Hanan Tianjin China​

 

[fa jing]

התשובה לקשישי המיסתורי

לאחר בירור עם עמיתי בהונג קונג. מתברר שגם שם לא האמינו לגילו המופלג, אך צריך להיאמר כי הוא עוסק בבה גוואה וטאי ג´י והוא ממשיך לטעון לגילו. כל מה שנשאר לי לברר האם זהו אותו בחור שעשה את התרמית. אחזור בהקדם. חנן טינג´ין סין

 

[haleth]

זו התמונה ששכנעה את אבי

אולי יש משהו בתנועת המשונות שהבת שלו עושה...

 

[מיתר נדיר]

לגבי איבוד תשומת הלב

לדעתי, תשומת הלב שמורה מקדיש לתלמיד היא לא בדיוק אותה תשומת לב שאני מקדישה לתפירת גרבים. כלומר האבחנה בפרטים קטנים ותיקונם הוא חלק קטן יחסית מעבודת המורה. החלק הגדול יותר הוא, אאהה, תיקון אנרגטי. המורה מוביל את תלמידיו, וגורם להם בכוח אישיותו להתמקד בתרגילים, ובכך מקדם את הלימוד שלהם. לכל מורה, לפי רמתו באמנות, יש יכולת "להכיל" X מסוים של תלמידים. מורה אחראי לא ייקח על עצמו יותר תלמידים ממה שהוא יכול להקיף. אבל זה לא אומר שאם מורה מסוים מלמד יותר מ-80 איש (נגיד) בשיעור, הוא בהכרח בלתי אחראי.

 

[amir_aikido]

לא מסכים - הפרטים מאוד חשובים

אני בפירוש חושב שיש המון חשיבות לתשומת לב אישית ותיקון של שגיאות בביצוע של הטכניקה. אמנות לחימה מורכבת מהפרטים הקטנים, זה אחד הדברים שעושה אותה לאמנות. אם אקח אייקידו לדוגמא, מיקום מוטעה של יד או אצבע במנוף בסנטימטר בודד יכול להפוך טכניקה של מנוף שובר עצמות לדחיפה/משיכה חסרת השפעה ממשית. כנ"ל לגבי הכיוון של אצבעות כף-הרגל בעת ביצוע תנועה / טכניקה, שמאוד מהותי לעוצמה שביכולתנו להפיק לאותו הכיוון. אם ניקח אחת מאמנויות המכה לדוגמא, הרבה מהמטרות הפגיעות בגוף הן בגודל של סנטימטרים בודדים (עד 10 ס"מ לרובן) וחלקן אף קטנות יותר. זאת בהנחה שאנו רוצים להפיק את "המיטב" מכל מכה, כלומר לא נסתפק במכה לראש אלא נרצה לפגוע ברקה / לסת ... מורה טוב לא ילמד קבוצת תלמידים כזו שהוא לא יוכל לדאוג לכולם שיבצעו את הכל עד הפרט האחרון. מצד שני המורה לא צריך לתקן כל טעות שמופיעה. בדיוק כמו שלמורה יש ריכוז / תשומת-לב מוגבלת. כך גם לתלמידים, אחת הטעויות של מורה מתחיל (ואני עדיין חוטא בה לא פעם) היא מתן של יותר מדי דגשים לטכניקה. תלמיד "ממוצע" יכול לתקן רק טעות אחת עד שתיים בכל סט של תירגולים. לכן המורה לא צריך להצליח ולתת תשומת לב "אישית" לכל תלמיד כל הזמן. כשהייתי ביפן כן קיבלתי תשומת לב כזו (מחלק מהמורים), ואני חייב לציין שזו היתה חוויה מאוד משביחה, שלימדה אותי רבות. אלא שיש לה גם חסרון בולט - כל מורה מלמד אותך להיות בדיוק בדמותו, כשיש פרק זמן מוגבל, מספר מורים שמלמדים כך, ותלמיד עם ניסיון והבנה שיש הרבה דרכים. זה יוצר חוויה אדירה ומביא לקפיצת דרך. אני לא בטוח שזה באמת רצוי בכל סט של תנאים אחרים. אני מודה ומתוודה שאני מאוד ארצי ומוחשי (מהנדס מה לעשות

) ואולי לכן לא הייתי מוכן להסתפק בתיקון אנרגטי. ועוד 3 הערות: * לפעמים חלק מתשומת הלב האישית הוא בכלל לא על המזרון, אלא בשיחה אחרי האימון. * אם יש תלמידים ותיקים שעוזרים למורה ללמד ומתקנים חלק מהתלמידים, הם בעצם לוקחים על עמם חלק מהנטל של תשומת הלב וכך מאפשרים לאותו המורה ללמד יותר תלמידים. * סמינר איננו שיעור, באופן טבעי בסמינר לא פעם יהיו הרבה יותר תלמידים מהיכולת של אותו המורה ללמד באופן קבוע. לסמינר יש תפקיד שונה מלשיעור רגיל, יותר "פתיחת עיניים" והכרת רעיונות/חומר חדש מאשר "לימוד שוטף". אמיר

 

[fa jing]

מסכים עם כל מילה

חנן טינג´ין סין

 

[budoka]

נכון

בעקרון, סף השליטה של בן-אנוש עומד סביב 7 דברים הנעשים במקביל. כלומר, מורה מסוגל לתת תשומת לב הולמת לכ-7 תלמידים בו זמנית. כל זוג עיניים נוסף של תלמיד בכיר מרחיב את יכולת השליטה הזו בעוד 5-7 תלמידים. עם קבוצת מתחילים, שבה כל טעות הינה בד"כ נחלת כל התלמידים וכל תנועה היא גדולה וברורה לעין, ניתן ללמד קצת יותר תלמידים בקבוצה, אבל מרגע שהרמה הטכנית ומידת המחוייבות של התלמידים עולה, כך גם צריך להעלות את רמת תשומת הלב הניתנת לכל אחד מהם, באימון ומחוצה לו, כדי לתת להם תובנות טכניות וגם מנטליות.

 

[דוד כפרי]

כולם צודקים (אני פוליטיקלי קורקט הי

היום...

) צודק אמיר שהפרטים הטכניים חשובים, אבל אותם לומדים בזמן העבודה בזוגות עם בן-זוג יותר מנוסה; וגם כאן, המורה אמור (לדעתי צריך!) להסתובב בין תלמידים, להדגים, להסביר ולענות על שאלות תוך-כדי התרגול. גם לדעתי, חלק נכבד מתשומת-הלב של המורה לתלמיד יכול להיות לפני/אחרי השיעור. צודק בודוקא לגבי מספר העוזרים, שמגדיל את מספר התלמידים שאפשר ללמד בקבוצה. וצודקת מיתר, שהטכניקה אינה החלק העיקרי ממה שהמורה אמור להעביר לתלמידיו. בשבוע שעבר, קרה שנכנסתי עם אחד המדריכים הבכירים ב"מרכז" לשירותים, והוא מייד התכופף להרים לכלוך מהרצפה. ראיתי אדם שאכפת לו מהמקום בו הוא מלמד, לא רק מהטכניקה שהוא מלמד. לא שהטכניקה מיותרת! אבל יש דברים יותר חשובים מטכניקה (לדעתי).

 

[alon_o]

הפרטים הקטנים

אם למדת עכשיו איזו טכניקה חדשה ברמת סיבוכיות גבוהה יחסית, אחרי מספר דקות המורה שלך יעבור וייתן לך את כל הבעיות\טעויות שיש לך בביצוע הטכניקה. 47 טעויות בסך הכל. לקח לו בדיוק 42 שניות להצביע על הבעיות הללו והוא עבר לתלמיד אחר. כמה זמן יקח לך עכשיו "לעקל" את המידע החדש שקיבלת ולתקן את הטעויות ברמה מספקת ללא המורה שיזיז לך את הגוף במאמץ משותף עם השרירים שלך? כמה זמן יקח לך לעבוד על "הפרטים הקטנים" האלו? אתה צריך את המורה שלך בזמן הזה? בכל שניה? או אפילו בכל דקה? או אפילו בכל עשר דקות? שעה?