כמה דברים לי אליך.
ראשית תודה לך שהקדשת זמן כדי להתייחס לשאלתי/הערתי. שאלתי היתה עניינית וציפיתי לתשובה עיניינית ולא ללינץ. אינני מבין מדוע גרמתי לכזו סערה כאשר ביקשתי מהפורום דברי פרשנות שתומכים בקביעתי שדמותו של יוסף כאיש משפחה היא שלילית. הדברים עולים מפשט הכתובים ועל כן תמהתי על כך שמבין כל הדמויות התנכיות קבל דווקא הוא את הסופרלטיב הזה. האם "רק" בשל המנעותו מקשר מיני אסור ? (יש דוגמאות שקשרים מיניים אסורים אינם מזעזעים את מסורת ישראל התנכית ודוד הוא דוגמא בולטת לכך, גם אם דבה"י מנסה להחליק את העניינים ).על שאלה זו טרם נענתי. אינני מקבל את קביעתך בדבר "רוח התורה". צמד מילים זה הוא המצאה של מי שרוצים לראות "רוח תורה" קוהרנתית בקובץ של סיפורים ו/או חוקים. אני מניח שאין צורך שאדגים לך את כל הסתירות ואי הדיוקים הכתובים בתורה ובתנ"ך.לתורה "רוחות רבות". דבריו של יוסף בדבר השליחות האלוהית שהתגלמה ברדתו מצרים ( ולזה כנראה התכוונת באומרך שהתורה הועידה אותו להציל את משפחתו מרעב וכו'...) דבריו אלה, סותרים את ההנמקה שהוא נותן לשם בניו מנשה ואפרים, שאינם אלא קובלנה על מר גורלו. תשובתך שיוסף נמנע מלהודיע לאביו על המצאותו במצרים כדי לא להעציבו עוד יותר איננה מתקבלת על דעתי, הרי בסופו של דבר הם נפגשו והאמת יכולה היתה להתברר אז, במפגש המאוחר הזה כעבור שנים של צער מיותר. גדולתו של יוסף היתה משכנעת אותי אילו גייס את צדיקותו לסלוח לאחיו בראשית הסיפור - ולא בסופו אחרי ה"מעט ורעים " של אביו וטירטורי הנקמה ( המוצדקת אולי, ומכל מקום האנושית ) שטרטר את אחיו ואביו. זו היתה יכולה להיות סיבה ראויה שהאיש יקרא צדיק . על העובדה הפשוטה שיוסף היה מוטרד ממצב משפחתו את למדה מכך שהדבר הראשון שהוא אומר אחרי התוועדותו אל אחיו הוא "העוד אבי חי ? " (מה' ג') ורק אחרי ערימה ממושכת של דברי אפולוגטיקה הוא נופל על "צוארי בנימין אחיו", זה מתואר נגד כל ספונטאניות, את האח האהוב כבר ראה מזמן...הוא דוחה את הבכי עד לסוף ההרצאה המגלומנית שלו : " וישימני לאב לפרעה....ומשל בכל ארץ מצרים ": (מה' ח'). עכשיו פתאום אצה לו הדרך : " מהרו ועלו אל אבי....ואמרתם אליו...רדה אלי " איזו שחצנות ! עכשיו הוא שולח מכל טוב הארץ , צדה, חליפות שמלות, כסף בר, לחם...עגלות עמוסות...הוא המושל לא יכול היה לעלות אל המרכבה ולטוס אל אביו...היה לו זמן לחכות עד שהם ישובו ארצה כנען ויורידו את הזקן השברירי הזה אל הוד מעלתו הבן...? בנוסף לכך אל לנו לשכוח שיוסף כבר בוכה בהסתר קודם....( מב' כד'), וכל ענין בקשתו של יוסף להוריד את בנימין למצרים...איזו גדלות וצדיקות את רואה בכך ומה הקשר להתנהגות זו עם ה"יעוד" האלוהי להציל את המשפחה מרעב. ועוד בנוסף לכל האמור אין לשכוח שלפחות על פי דבריו של יהודה במג' ז' כבר במפגש הראשון הביע יוסף בפנינו דאגה לשלום אביו ואחיו. את יעודו האלוהי יכול היה למלא מיד עם המנוי למושל על ארץ מצרים, מיד לנסוע אל אביו ואחיו לצורך הצלתם מרעב ולצורך הבעת סליחה אצילית על הרוע שגילו אחיו כלפיו. לפחות זאת הייתי מצפה , שהאיש עם היכולות הבלתי מוגבלות של משנה למלך ישלח שליח לברר את מצב אביו ואחיו גם אם לא יגלה את זהותו "טרם עת"...לפחות למען נשמתו שלו, געגועיו, צערו על אביו...אלא שהקריירה היתה כנראה חשובה יותר. כל האמור לעיל מבוסס על פשט הפסוקים. ראי, אני באמת לא מעוניין - כרגע לפחות - בפרשנות מגמתית, כולנו יודעים שפרשנות מגמתית "מסוכנת" והנצרות היא דוגמא חיה לכך כיצד ניתן לפרש דברים לטובת אידאולוגיה מסויימת דווקא. אפשר לעשות תרגיל מחשבתי מזעזע. האם יעלה על הדעת שאילו גלעד שליט הנמק בשבי החאמאס היה עולה שם לגדולה עד לרמה בכירה כיוסף הצדיק, היעלה על הדעת שלא היה מברר לפחות לעצמו את שלום משפחתו ? היעלה על הדעת שהיה ממתין עד שהאלוהים היה מגלגל איזו סיטואציה שבני משפחתו היו מגיעים אליו ?