יהדות ואתם?

נטאשKה

New member
נו?

בן זוגי גדל במקומות שהרוב בהם נוצרים ושנינו גרנו יחד באירופה שנים רבות. יש מסורות ששנינו מחבבים, אין לזה קשר לדת. אבל מאוד משעשע אותי לגלות שיש מספיק חסרי חיים כאן בפורום שעוקבים אחרי וטורחים לפתוח ניק זמני כדי לכתוב הערה מפגרת כזאת. גט א לייף ומן
פאתטית.
 
יהדות ואתם?

שאלנו אותי לאחרונה כמה פעמים- איך זה שגדלתי בבית חילוני לגמרי
ולמרות זאת אני מקפידה בבית שלי על קידוש בשישי, חוגגת את כל החגים כהלכה,
אוהבת מאוד את המסורת היהודית וכו'. מודה שלא כל כך ידעתי איך לענות...

אז איך זה אצלכם? איך נהגו בבית הוריכם ואיך אתם נוהגים בבתיכם? ועם ילדיכם?
 

אשבל1

New member
גם אני גדלתי בבית חילוני

יחד עם זאת כילדה ונערה התחברתי למנהגים המסורתיים, מאז שהתייתמתי, בגיל 17, מאוד התרחקתי מהם, הרבה שאלות ללא תשובה....
חוגגת חגים עם כמה שיותר סממני חג, כי זה מכניס שימחה לבית, ונהנית לראות את הילדים מאושרים ושמחים.
 
ההורים שלי גדלו בבתים דתיים מזרחיים,

כשהתחתנו לא נשאר מזה הרבה, עם השנים ממש התרחקו מהדת ברמה של כפירה מוחלטת (בים בכיפור, אוכלים שרצים וחזירים בבית).
בתור ילדה, אם היינו עושים חגים אצל המשפחה המורחבת אז הייתה דת ואם בבית אז רק ארוחה בלי כל המסביב.
בן זוגי בא מבית חילוני אבל הוא מקפיד על דברים מסויימים - מזוזה בבית ועם הזמן שמנו גם בחדרים, הפרדה בסכו"מ בין בשרי לחלבי, הוא לא אוכל חמץ בפסח ולא מערבב בשר וחלב. מניחה שהוא כמו רוב הישראלים.
אני זו אני
בבית לא מערבבת בשר וחלב למעט פעם ב... לא מכניסה לבית מאכלים לא כשרים כי זה מגעיל אותי (פעם אחת קניתי להוריי נקניקים והם נשארו מחוץ לבית בצידנית רק שלא יכנסו לבית).
לא עושים קידוש אבל כן חגים "בקטנה", מדליקים נרות בחנוכה למשל.
בפסח הוא אוכל כשר ואני חמץ על אותו השולחן, כל אחד המשיך כראות עיניו ואנחנו מסתדרים נהדר בנושא.
אני חושבת שהבית שלנו יותר חילוני מבית ישראלי ממוצע אבל עם זאת אין כפירה מוחלטת.
 

YULI9

New member
אני גדלתי בבית חילוני

מגיל צעיר נמשכתי למסורת, מגיל 12 מדליקה נרות, צמה ביום כיפור.
בצבא שירתי בישוב דתי ומאוד אהבתי את האווירה ואורח החיים.
התחתנתי עם בחור דתי (יצאנו מגיל 16) והתחלתי לקיים מצוות, לא הצלחתי למצוא את מקומי בעולם הדתי, הרגשתי שבאורח החיים שלנו יש הרבה צביעות, אמנם הקפדנו לקיים מצוות, שמרנו שבת וחגים, הקפדנו על כשרות אבל הרגשתי שהרבה מזה זו הצגה, קליפה בלי תוכן אמתי.
אחרי הגירושין הפסקתי לקיים מצוות (כך גם בעלי לשעבר).אבל המשכתי לשמור על מסורת, לא אוכלת בשר לא כשר, לא אוכלת בשר עם חלב, אין חמץ בפסח, צמה ביום כיפור, חוגגים את החגים.
יש לי בת נשואה שנשארה דתייה, בשבילה אני מחזיקה סט כלים כשרים בהם אני מבשלת ומהם אוכלים כשהם מגיעים לשבת.
בן הזוג שלי נוצרי, אתו הגענו להסכמה שאת הבשר הלא כשר הוא שומר בנפרד ובפסח לא נכנס חמץ הביתה.
 

JewelStone88

New member
מאיזה סיבה לא ברורה עד היום קבלתי את הרושם

שאת לא יהודיה... ממש הופתעתי לקרוא את ההודעה שלך
 
גדלתי בבית חילוני

בן זוגי גדל בבית דתי מסורתי, היום הוא יותר חילוני ממני על כל המשתמע מזה.
לא עושים קידוש ולא חוגגים חגים.
 
גדלתי בבית חילוני אבל גם מעט מסורתי

הולכים לפעמים לבית כנסת למשל ביום כיפור, מדליקים נרות שבת, חוגגים את החגים, שומרים פסח.

אני די התנתקתי מכל זה. לא הצלחתי להתחבר.
 

נטאשKה

New member
אצלינו זה מורכב

בן זוגי הוא ממש אנטי דת. מכל מיני סיבות. חלקן הבית שגדל בו, חלקן דברים שנתקל בהם מבחינת הדת/מדינת הלכה כעולה חדש.

אצלי בבית - אני מגיעה ממשפחה שבה היה סבא רבא רב ראשי
סבא וסבתא היו שומרי מסורת, אמי חילונית עם רגש למסורת (חגים, הדלקת נרות, כאלה). אבי מגיע ממשפחה חילונית ישראלית רגילה שבה חוגגים את החגים וכן הלאה.

אני אישית תופסת את עצמי כישראלית ולא כיהודיה. אני מכירה בערך של ההיסטוריה של היהדות, אבל לא רואה מעבר לערך ההיסטורי, לדעת אותו ולהכיר אותו (שזה חשוב בעיני) - כל קשר ביני לבין הדת.

אני מתרעמת מאוד מאוד על הקשר שיש פה בין הדת למדינה וככל שעוברות השנים הופכת קיצונית יותר כיוון שהמדינה הופכת דתית יותר. ככל שיותר מנסים לכפות עלי את הדת ולא לאפשר לי לבחור את הקשר למסורת של העם היהודי, כך פחות ופחות אני מגדירה עצמי יהודיה.

בשנה שנתיים האחרונות הגעתי למצב שאני מגדירה את עצמי ישראלית נטו. אזרחית ישראל. בדיוק כפי שאנגלי הוא אזרח אנגליה בלי קשר לדתו.

אני לא חוגגת חגים באופן יזום והייתי מוותרת עליהם בכיף לולא היו חשובים למשפחתי. אין שום אספקט של הדת שאני מקיימת ובכל צומת בה יש לי בחירה אני בוחרת באספקט שהוא במפורש האספקט החילוני.

בעיני נקיטת עמדה במישור הזה הפכה למשהו חשוב במיוחד מכיוון שהמדינה הולכת ומגבירה את מאמציה לכפות עלי בכל מיני אמצעים את הדתיות. לו הייתה הפרדה בין הדת למדינה יתכן ובמשך הזמן הייתי חוזרת ומאמצת אספקטים שונים של מסורת.

כך למשל במשך שנים צמתי ביום כיפור. בעיני זה היה החיבור הכי חזק שלי להיסטוריה של הלאום היהודי שבסופו של דבר בזכותו התגלגלתי לכאן להיות ישראלית. בשנתיים האחרונות הפסקתי גם עם זה.

לשמחתי משרד הפנים הוריד את ההגדרה יהודי ואת הקטע של הלאום. הייתי לדעתי בין הראשונים שהוציאו ת"ז חדשה. כאמור, ברור לי שיש משהו מאוד דווקאי בגישה הזאת ואני לא מתכחשת אליו. הוא מגיע לחלוטין מהמקום שאני מרגישה שהמדינה דוחקת אותי לפינה ולא מאפשרת לי לבחור עמדה פשרנית יותר.

לשמחתי אני גרה ב"מדינת ת"א", בערך הגטו האחרון של הפלורליזם לתחושתי. אבל אני מסתובבת הרבה בשאר המדינה לצרכי עבודה והמצב ברוב המדינה מאוד שונה מהמצב בת"א. דווקא בת"א יש דו קיום יפה מאוד בין דתיים לחילונים, דו קיום של איש באמונתו יחיה.

וכן, גם לא להאמין זה ערך, אג'נדה, תפיסת עולם. אני מתרעמת פעמים רבות כשהגישה היא שצריך להתחשב בדתי עקב דתיותו (לגיטימי לחלוטין), אבל לא בחילוני עקב תפיסת העולם שלו. שם הלגיטימיות נעצרת.

אני כותבת את כל זה לא ע"מ לעורר פה וויכוח, אלו בסה"כ דיעותי ותפיסת החיים שלי. פשוט מנסה להסביר את התמונה הכוללת.

כשאני רואה את כמות השעות המוקדשות להוראה שקשורה בדת במערכת החינוך, כשאני שומעת איך המדינה מבזה את החלטת בג"צ ומושכת את הקמת בתי הקברות האזרחיים שעליה לפי אותה החלטה לסבסד בדיוק כמו קבורה דתית (להקים ולסבסד את הקבורה), כשהמדינה לא מאפשרת לי להנשא, להקבר ולחיות לפי אמונתי ואורח חיי שאינו מסכן או מפריע או מגביל אף אחד מתושביה האחרים של המדינה - אני מבינה שאם זה יקצין כנראה שכבר לא יהיה לי מקום במדינה שנולדתי בה ואני תופסת כבית.

וזה עצוב לי. מאוד. מאוד.

וד"א, זה לגיטימי, הרוב כנראה מעוניינים במדינת הלכה, אחרת זה כבר היה משתנה. זה עדיין לא מסיר מתחושת העצב העמוקה שלי.
 

dify

New member
גדלתי בבית חילוני

מצד אמא אתאיזם מוחלט, היא לא מתחברת למושג יהדות בכלל וכועסת מאד על הכפיה הדתית. מצד אבא חלקים של המשפחה חזרו בתשובה בשנים עברו והיום יש לי ענף חרדי ודתי לאומי בעץ מהכיוון שלו.
אבא שלי איש אמצע כזה, חי עם הכל, הוא לא נגד ולא בעד, מה שיש בסביבה, מבחינת נושא היהדות, הוא ישתף פעולה.


כילדה ומתבגרת חגגנו את כל החגים לפי הספר, עם הסמלים וכו' אבל הדגש במהותו היה על החג כהזדמנות למפגש משפחתי יותר מאשר תכני היהדות שלא באמת דיברו לאף אחד. בניגוד אגב לציונות שזה ערך שנכח אצלנו בבית כל הזמן, אהבת הארץ, היסטוריה של ארץ ישראל וכו', שעל זה דובר רבות גם בלי הצורך בחגים.
אגב באותו הקשר, יש בידי מכתב מבית הנשיא, שקיבלתי בגיל 11, אחרי שבכתב יד של ילדה כתבתי מכתב מנומק לנשיא המדינה על זה שצריך ליחד חג או יום לכבודם של חלוצי מדינת ישראל
עד היום אני לא מבינה מאיפה העזה הזו הגיע אלי! שלחתי מבלי לידע אף אחד

לטובתם של לשכת הנשיא ד'אז, אני חייבת להגיד שהחזירו לי תשובה ממש יפה ומכבדת שבה נכתב לי שהצעתי תועבר לועדה המתאימה וידונו בזה.
חג לחלוצי המדינה לא קרם עור וגידים מאז, אבל המכתב נשאר אצלי באלבום הזכרונות





היום כמבוגרת יש לי ה-ר-ב-ה מאד מה להגיד על תפקידם החברתי של חגים כגורם פוליטי-אינטרסנטי, אפילו בגרסתם התמימה לכאורה הם מעבירים מסרים מאד מובהקים שאני לא בהכרח מסכימה איתם.

מעבר לזה, שאני מאמינה גדולה, בכל תחומי החיים, שעשיה צריכה להיות מהלב ולא בגלל צו מלמעלה, וצריכה להיות כל השנה ולא רק באופן סימלי ביום מסוים. ולכן חגים (וגם שאר ציונים כמו ימי הולדת) מבחינתי הם גישה לא נכונה שנותנת לנו פטור מהתעמתות עם התכנים הללו בשאר ימי השנה (אני אחסוך לכם פירוט ודוגמאות למה כוונתי).


אצלנו במשפחות המורחבות, לשמחתי, אם חוגגים, זה בעיקר בשביל ההתכנסות המשפחתית ופחות בשביל התוכן היהודי (אם כי המשפחה של זוגתי תכלס קוראת מהתפילות הרלוונטיות וכו', עובר לי מעל הראש, אם אני חלילה מקשיבה אני בעיקר מתעצבנת).


אגב מתעצבנת, אחד הדברים שאני שוקלת ברצינות לעשות השנה זה להזמין אלינו לליל הסדר, לקריאת הגדה ביקורתית-חתרנית-פמניסטית. כזו שלא אומרת "אמן" לכל משפט שכתוב שם אלא כזו שרצה לויקיפדיה לברר מה היו ההרגלים אז ומה המשמעות האמיתית של אמירות והרגלים ששנים פירשנו לנו אותם כיהדות ובעצם הם מושפעים חזק מההרגלים של עמי האיזור, יש בהם היגיון שמתאים לתנאי המחייה ד'אז, ואני אפילו לא מתחילה לשאול איפה הנשים בסיפור הזה.. נראה לי שיהיה דיון מעניין



הייתי פעם בקורס שמאד אהבתי שפירק החוצה מהיהדות מושגי יסוד כמו "אהבת לרעך כמוך" וכד' והביא אותו למציאות שלנו מהגישה הפסיכולוגית תוך שהיינו צריכים למצוא את זה במציאות שלנו. זה היה קורס מרתק!! חבל שאני לא זוכרת ממנו כמעט היום (עברו עשרים שנה! אני בהלם!)
אני חושבת, שאם היו לי ילדים, הייתי מנסה לעשות מהלך דומה, לפרק את החגים ולשים תחת הכותרות של החג תכנים שיותר מתאימים למציאות שלנו ולערכים שלי היום, וכשהילדים מספיק בוגרים לתת להם לעשות את זה בעצמם.

בינתיים, אני בעיקר מוותרת על החגים והסמלים בשמחה או מתייחסת לזה כשיעור בדינמיקה משפחתית ואירוע אנתרופולוגי


אם מפגש ליל הסדר האלטרנטיבי שלי יצליח הפעם, אז אני אנסה לפתוח מסורת של ארוחות חתרניות שכאלו

 
הליל סדר שלך נשמע מדליק, ממש.

ולדעתי, אם תעשי אותו דווקא בחג השני, אז יהיה לך הרבה יותר "קהל".
 

dify

New member
זה אכן קטע בעייתי

יש אנשים שמראש ויתרתי על הזמנתם כי ברור לי שזה זמן משפחתי.
לא כל כך יודעת מה זה חג שני, לא חושבת שאנחנו ממש עשינו אי פעם משהו מסודר שנקרא חג שני (הכוונה לארוחת הצהרים למחר הסדר?)
 
לא, הכוונה לשבוע אחרי.

יש חג ואחרי שבוע יש עוד חג, ביניהם יש את חול המועד, ולכל אחד מהם בנפרד יש ערב חג.
בערב חג ראשון חוגגים את ליל הסדר.
בערב חג שני אין (לפחות למיטב ידיעתי הסופר-חילונית) איזו מסורת מסויימת. כלומר, חוגגים ערב חג כמו ערבי חג אחרים (מינוס החמץ, כמובן), אבל אין איזה תוכן ספציפי.
לכן יש פחות מחוייבויות משפחתיות (מליל הסדר להרבה אנשים לא נעים להבריז, מנסיון), ויותר סיכוי שאנשים יבואו.
 

dify

New member
נוח לי שזה קורה בליל הסדר

העובדה שזה בליל הסדר היא ההצדקה להתעסקות דווקא בהגדה
בדר"כ המפגשים שלנו הם מפגשי משחקים, זו פעם ראשונה שאני מנסה מפגש ארוחה רישמית משולבת בדיון יותר רציני. ליל הסדר זה יופי של סיפור מסגרת.
זה לא מנוגד לזה שאם זה יזרום טוב נעשה עוד מפגשים עם תירוצים אחרים
בזמנים נוספים
 

raya

Well-known member
יהדות, חילוניות ומה שבינהם.... זה שרשור שמאוד מוצא חן בעיני (גם הנושא של קניות לפסח מתאים לי).
אני מזדהה הזדהות מוחלטת עם מה שנטאשKה, פרנצסקה שלי ו-dify כתבו.
הסבא שלי (שלא הכרתי) היה הרב הראשי של בון.
אצלנו - בבית ההורים לא שמרו כשרות, חגגנו חגים בלי קונוטציה דתית.
במושב בו גדלתי - לקראת פסח עשו רשימת הזמנות ללחם מהמאפיה בקיבוץ השכן. (אז לא היו מקפיאים ולא נהגו לאפות לחם בבית).
ביום כיפורים אף פעם לא צמנו, גם כיום אני לא צמה.
אצל משפחת הבן שלי - לא אוכלים חמץ בפסח והם צמים ביום כיפור.
אצל הבת שלי - כמו אצלי, לא שומרים כשרות, חלב/בשר.
מצד שני - בליל הסדר כאשר אני מארחת - כל מה שמוגש לא מכיל חמץ. הקמח/פסטה/לחם נשארים במקומם הקבוע.
הכפייה הדתית מוציאה אותי מדעתי.
שיא החוצפה היה הבוקר כשראיתי תמונה של חרדי שהשתחרר מכלא 6 אחרי כמה ימי מעצר, והניפו כרזה בה היה כתוב "די לכפיה החילונית"......
ואנחנו החילונים לא זועקים "די לכפייה הדתית"!

רעיה
 
לא בשבילי

לא מאמינה בזה ולא שומרת על כלום, אם כבר זה עושה לי קצת אנטי.
כן אוהבת לחגוג חגים מההיבט המשפחתי של להפגש עם אנשים שלא יוצא לראות לעתים קרובות ולאכול את האוכל המעולה שאמא שלי מכינה רק בחגים.

בן זוגי צם ביום כיפור וזה אחד הדברים שאני הכל לא מבינה בעולם אצלו. למען הסר ספק הוא לא שומר בפסח, לא שבת, לא כשרות ולא שום דבר אחר. משום מה דווקא היום כיפור הזה נתקע לו.
 

julia75

New member
יום כיפור ממש מכעיס אותי.


איפה הצדק ,שאנשים יעברו על החוק ,גם מבחינה מוסרית ,יעשו רע לאחרים, ואז יום אחד יעשו דיאטה -וזה מחפה על הכל.
לא נראה לי הגיוני.
 
יום כיפור לא מכפר על הכל, אם מישהו פגע בך

הוא צריך לבקש ממך סליחה ולפייס אותך,
יום כיפור זה בשביל מי שעבר על מצוות שבין האדם למקום, ולא פגע באף אחד אחר תוך כדי.
 
למעלה