זה לא כל כך עניין של אמונה...
אלא של סך ההתנסויות שעברתי עד היום. לא יודע איך זה אצל אחרים, כי מצד אחד אנחנו כל כך דומים בדברים הבסיסיים ומצד שני יש כל כך הרבה נקודות מבט. בשורה התחתונה, בידידות ארוכה מתפתחים גם רגשות ומשיכה. לפעמים הם מתפתחים לא מיד בהתחלה אלא כשהידידות מתארכת בקו הזמן ומקבלת עומק ברמת האינטימיות, השיתוף, הקירבה וסתם הכיף, ולפעמים זה הפוך: יש איזו החלטה, לפעמים מודעת ולפעמים לא, לפעמים מתבטאת במילים ולפעמים נערכת בהסכם שבשתיקה ובהבנה הדדית, לשים את הרגשות והמשיכה בצד כדי להמשיך ולאפשר את הידידות. צעד כזה עשוי להעמיק את הידידות וליצור קשר חברי מדהים, אבל הרגש והמשיכה תמיד יהיו שם, ברובד מסוים מתחת לפני השטח. כשאני מנסה לחשוב למה זה כך, אני חושב שזה פשוט משום שגברים נמשכים לנשים ולהיפך (ובמקרים של משיכה לבני אותו מין, אפשר לשאול את אותה שאלה בשינוי הזה). נכון שגבר לא נמשך לכל אשה שהוא רואה, ואשה לא מתאהבת בכל גבר שהיא מכירה. אבל כיוון שאינטימיות היא אחד ההיבטים של משיכה והתאהבות, וכיוון שכאשר אנו מכירים מישהו קצת לעומק אז לא רק המראה החיצוני קובע ויתרה מזאת, אנו עשויים להעלים עין או לחיות בשלום עם חסרון כזה או אחר שקופץ במבט ראשון, אז כאשר קיימת ידידות אינטימית בין גבר לאשה, נפתחת דלת גם למקומות של מיניות ואהבה רומנטית. או שלא, אבל כך נראה לי בבוקר שכזה.