שאלה טובה
אני מקווה שזו לא שאלה שנתנו לך לענות עליה בבחינת הבגרות ואם כן, המוסד החינוכי של יולי תמיר הזו הפך לקרקס מדראנו ממש- אני הייתי שמה לה פצצת סירחון מול המחשב במשרד שלה בכדי שפניה יתאימו אחרי ה"פיצוץ הגורלי" לשכפול מחודש של כלב הבולדוג השכונתי שלי- הוא מחפש מישהו בזמן הביוץ לקיים מצוות רבייה. ו בכן, ההבדל בין ידידות לאהבה הוא שאין משיכה רומנטית ורגשית בין השניים, הידידות מתבססת על יחסים שטחיים, חסרי אינטימיות מחויבות או תשוקה המלווה בגמולים חיוביים ממשיים שגוברת עם שהות במחיצת הידיד. האינטרס בידידות הוא כמו בסחר חליפין, אני אתן לך אתה תיתן לי- תקשורות (נושאים משותפים) תמיכה חברית (כתף לבכות עליה),חשיפה אינטימית של סודות כמוסים, שיתוף פעולה. אבל אין בידידות שום עניין אינטימי גופני, הנעתי, תשוקתי, משיכה גופנית, מיני. למרות שבכל ידידות יש סכנה אולי טובה ופוטנציאלית לאהבה. השאלה היא עד איפה שמים את הגבולות שיהיו ברורים לכל הצדדים. ידידים אפשר להחליף ברגע שיש רוויה מהם ללא תחושות מצפוניות מיותרות כי אין פה אספקט רגשי. כשמאוהבים קיימת העוררות, ההתרגשות הפיזיולוגית שבתחילת הקשר, התשוקה, המיניות הסוערת,העיניים הנוצצות, הלב הפועם בכל פעם שמדברים, נפגשים או חושבים אחד על השני, זה כמו להשתעבד לסם, או לחיות בפנטזיה מסוימת שעלולה גם להתפוצץ באותה מהירות שהיא עלתה. זה לחזר אחריו במרץ, לבדוק כל שנייה את הסלולארי אם הוא שלח SMS או התקשר, להיות נר לרגליו, לשמוע אותו מדבר על אופנועים ומגני ביצים ולהנהן עם הראש אפילו שאת לא ממש מבינה בזה, להחליף טעימות במסעדה וללקק אחד לשנייה את הכפית, לספר לו על כאבי מחזור והוא יפנים וישתוק. לחוש שהוא היחיד בעולם כפי שהיו אדם וחוה ושבן זוגנו הוא יצירה אלוהית שנבראה בזה הרגע. וכשרבים אז עושים פרצופי ברוגז ורק סקס טוב יכול לכפר על המריבה. אגב, לעבור מאהבה לידידות זה שלב יותר קשה מאשר מידידות לאהבה.