שוב מתר
אין לי בעיה עם חפירה,אתה תצטרך להדריך שאחפור נכון ואבין את מה שעולה. מתח זה כל סוג של קירבה פיזית,רגשית,טלפונית לא חשוב מה,אבל קשר בין שני אנשים שיוצרים חוט,חוט שיוצא מאחד לשני וחוזר חלילה,ישר,שבור,מסולסל כו'. מתח = קשר תקשורת דיאלוג ועוד כעת אם יצרתי מתח-למשל שיחה עם חברה ללימודים מאוד אישי מאוד פתוח אולי פולשני מעט,וזה מתקדם יפה כי אני מבינה מתי לקחת צעד אחורה ולתת לה להתקרב או לא,זה מתפתח יפה כל הזמן. לפעמים עם גברים זה לא מתפתח יפה,כי כנראה מרגישים מאויימים מהישירות כנות או השחצנות שנשמעת ממני,ואני מוגדרת אישה מעניינת,חכמה,נעימה,וכו',הגדרות כאלה שלא נוגעים בי,הגדרות של משהו רוחני,אלוהי,אבל לא הגדרה של "בא לי ללכת איתה לים"..או משהו כזה. האם חשתי בנוח? אני חשה בנוח ברוב המצבים,כשאני יוצרת קשר או אחר או אחרת פונים אליי,המצב שאני חוסמת כי לא בא לי,לא בא לי הרגע,האדם,אין לי הגדרה מסוימת הוא אמר או היא עשתה משהו וזה איקס,ממש לא, פשוט הרגשה שאני לא זורמת וזה קצר בעצם. לעיתים נדירות ביותר קורה לי קצר עם אנשים שאני יזמתי את הקשר=מתח,אבל גם זה קורה אחרי שפתחו את הפה ואמרו משהו שלא נקלט אצלי,ושוב לעיתים נדירות. בעבודה המתח שאני יוצרת חיובי ביותר,אנשים קיבלו אותי בכבוד,בשמירת מרחק מתוך "היא מכובדת מדי". עד שאני שברתי את המוסכמות ואת הקרח,והתחלתי להצטרף לישיבות הקבינט של ימי שישי 10 גברים ואישה אחת, אוכל,בדיחות רציניות ושטויות,והמתח שנוצר היה מעולה,לי ולצד השני ,וזה ממשיך עד היום, אותם אנשים יודעים שיכולים לדבר,לצחוק,לבכות לידי ואיתי ללא עכבות, (אני יותר מסויגת פחות מדברת על הרגשות או התחושות שלי). לגבי מוסדות שאני בקשר איתם,אני זורמת במתח חיובי. לגבי גברים מתח מיני צף מהר מאוד על פני השטח כי הם מעלים כי אני מעלה, לא שמתי לב לזה,זה עולה על פני השטח,אולי בגלל העיניים הישירות שלי,אולי בגלל הבדיחות המאוד לא מדודות שלי,אולי בגלל שאני פשוט זורמת ולא מרגישה מאויימת בנושא.לא יודעת, אבל מה שברור מתח מיני לחוד ומעשים לחוד,זא ברור שיש כימיה משיכה אש,אבל לרוץ תיכף לקחת חדר ברור מאליו שלא קורה איתי, יש משהו באדם שאני משדרת ממני שלא קל איתו,שצריך לדבר על זה,לשכנע,כו' במקרים שאני מחליטה מראש שאני מרוצה מהמתח המיני,או המתח השכלי או הרגעי אני פשוט עושה מה שבא לי,מדברת,שותקת,צוחקת,מציעה ,בלי עניינים של מה יגידו וזה זורם בדרך למקומות רגעיים (כנראה שבדיוק לרגעיות אני מתכוונת כשאני זורמת ). אבל יש לי תחושה שאני לא מעבירה נכון את המתח=מסר שלי ממני והחוצה, או שכן?... בכל מקרה לדעתי המסכמת את הנאמר לעיל לפחות לרגע זה אני יוצרת קו פתוח ממני אל,וממנו-ממנה אליי,אבל מהר מאוד ואפילו יותר מדי מהר אני מחליטה מה אורך הקו ולאן הוא מוביל,כיון שעם כל האמפטיה,החינניות וכו' שבי, אני לא סופרת אנשים.אני אוהבת אנשים,אוהבת את המגע השכלי,רגשי,פיזי,אבל אני מביטה מלמעלה,לא נוגעים בי באמת,אני משתפת על חיי על עצמי אבל זה משהו שאתה לא יכול להתחבר אליו ולהרגיש חלק ממני, מה שבדרך קורה מהר מאוד להיפך,אני הופכת להיות חלק מהלב והמוח של האנשים,והם מרגישים שאליי ללב לא נכנסו. זה קורה גם לגבר וגם לאישה, יש אנשים בודדים מאודדדדדדדדדדדדדד שיכולים להגיד שהם חושבים שהכנסתי אותם ללב שלי. מה שהפוך יש רבבות שאני אצלם,ואולי כאן התסכול של האנשים ,ואז תוצאה של חסימה או רעשים בתקשורת=מתח. אבל עכשיו כשאני מודעת לזה,שמתי לב שהתחלתי להתיחס לאנשים,לאנשים כאנשים ולא חלק מנוף קיים, תגיד שאני בדרך הנכונה, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני כאן בינתיים (יש לי פרוייקט להגיש)
