יאללה חברים, עזרה.

[שוב מתחילה מחדש]

אני כותבת שוב ושוב

שאין מה לעשות וכדי להתמודד עם משהו כבד וגדול צריך לקבל עזרה מאנשי מקצוע. זו לא בושה. לא תמיד אנחנו מסוגלים לראות את השיעור שלנו ובטח שלא להתמודד איתו. לפעמים צריך מישהו שידריך אותנו בדרך, שיתמוך בנו. את הדרך שלי עשיתי ביחד עם אנשי מקצוע. לא תמיד הם הסכימו עם הדרך שלי. לא תמיד חשבתי שהם צודקים. אבל עשינו את זה ביחד והם אלו שעזרו לי לא ליפול, ואם כבר נפלתי אז הזכירו לי שהדרך מלמטה היא תמיד למעלה

 

[שחR]

היא דחתה את הצער מהגירושים למקרה הזה

זה דומה למוות של אדם קרוב שאתה לא מעכל את הצער אפילו חודש וחודשיים אחרי, מדחיק. ואז באירוע משני, נופל האסימון על העניין הגדול יותר..וזה תהליך טבעי ונכון. מותר לה להיות כמו שהיא עכשיו, תני לה זמן לבכות על המצב החדש של פנויה עם אכזבות קטנות בדרך לאהבה. זה חלק מתהליך ההחלמה. חוודת החיים תגיע , הכל שאלה של זמן וטיימינג.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

לא קראתי את כל התגובות ואולי כבר כתבו את זה

אבל כנראה שמבחינתה הוא היה שווה ביותר... או שלחילופין הוא היה 'הקש ששבר את גב הגמל' ודווקא פרידה מ'קקר' כהגדרתך גורמת לה לתחושה שהיא עצמה כישלון.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

ולא עניתי על השאלות האחרונות שלך...../images/Emo122.gif

בעיקרון כשרע לי אני מעדיף / אוהב להתבודד... אני זקוק לשקט מוחלט. כמה זמן? תלוי בעוצמת הכאב.... בכל מקרה הלוואי והיה מתג

 

[הילה301]

אולי בעתיד יהיה

כדור מתג כזה. בולעים אותו, ואופס , עבר

 

[הילה301]

אולי בעתיד יהיה

כדור מתג כזה. בולעים אותו, ואופס , עבר

 

[והלאה וכאן]

אני בעד להוציא מחשבות.

לשבת לבד, בשקט, ולכתוב. אני מאמינה שכשכותבים המוח מתפנה להעלות מחשבות ותחושות. להעביר מהאפסון האחורי למודע הקדמי. כלומר - כשאנחנו חושבים על נושא מסויים המחשבות שלנו מוגבלות, כי אנחנו מנסים להישאר עם קצה חוט המחשבה במודע. לא רוצים לאבד אותו ולכן לא 'מתפנה מקום' למחשבות אחרות לצוף. כשכותבים הדף אוחז עבורנו בקצה חוט המחשבה הזה (מגלגל את כל הסליל, למען האמת

). ברגע שהמוח בטוח שהמחשבה לא פרחה לה, אלא היא שמורה על הדף, הוא מאפשר למחשבה אחרת לצוף ולעלות. בשבילי, זו דרך מאוד משחררת להתמודד עם קשיים ולהגיע לתובנות. מדהים איזה דברים עולים בצורה כזו. למעשה, לא באמת 'חושבים' אלא מציפים מחשבות, רגשות וקררעי זכרונות. בגלל העיסוק בכתיבה אין פנאי לשקוע במחשבה. הן פשוט זורמות דרך היד והעט לנייר. אחר כך אפשר לקרוא הכל או חלקים מהכתוב ולמקד מחשבה בנושא שעלה. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי

מעבר לזה - אין לי ספק שהיא ברת מזל שיש לה חברה כמוך, שאוהבת אותה ורוצה לעזור לה בשעה קשה. חברים נמדדים בדיוק בזמנים כאלה

.

 

[שרשירית]

אני בעד זיון טוב מחתיך הורס

וזה רק בגלל שכבר לקחו לי את כל התשובות הפילוסופיות אז החלטתי ללכת על מעשי. אין כמו זיון טוב כדי לרפא לב שבור?! ככה חברות שלי אומרות

היא צריכה ריבאונד שווה שיעביר לה את הבאסה בסבבה. כזה שישכיח ויעלה חיוך מחדש. וכל זה רק בגלל המילה האחרונה שלך בפוסט "שוט"

גררררר

 

[שחR]

../images/Emo13.gif יש דברים שכאישה אומרת זה נשמע הרבה יותר

טוב !

 

[הילה301]

../images/Emo6.gif

אני בהתחלה חשבתי שעוגת שוקולד חמה תפתור את הכל, אבל עכשיו כשאת אומרת... אני הולכת להרים כמה טלפונים, ותשמעי, תשלחי לי כמה משלך. אני רוצה לבדוק אותם קודם (בתור חברה טובה כמובן)

 

[א פרסקי]

להעביר לך טלפונים...

או תמונות של בחורים או שהיא בכלל בעניין של בנות?

 

[הילה301]

לי ליייייייייייייייייי

אני רוצה לבדוק נו

 

[א פרסקי]

בנותתתתת

תתחילו לפתוח פנקסים שחורים..... תעבירו כרטיסי ביקור מקוננים מהרשת יש לה לבצע בדיקות מעמיקות ניתוח של האנשים עבודה מאומצת עד לבחירת האחד

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

../images/Emo93.gif

פספסתי הזדמנויות להיות הריבאונד

אגב מה שכתבת, ועכשיו ברצינות, זה סוג של 'לעשות דווקא' לצד השני או להוכיח לעצמי ש'אני שווה'. לא פסול בכלל בסיטואציות מסויימות.

 

[kleo patra]

אצלי ההתמודדות עם כאב -הופכת למסיבה

דבר ראשון בשבועות הראשונים אני אצא הרבה, אני אשחק אותה אדישה, אני אעשה דווקא, אני אקיף את עצמי בחברים אשתדל לא להיות כלל לבד, אלא תמיד בחברה.אעשה מה שלא העזתי לעשות ואף יותר. אני לא אהיה מסוגלת לשקוע, לשבת בבית לבד, לבכות ולהשתפך עם חברות, או לבכות, כי לא אוכל להוציא את שאני מרגישה אך זה כי אני לא ממש מצליחה להתמודד, ,אלא חייבת הסחות דעת מכל סוג..רק כדי להקל. ואחרי שבוע שבועיים- חודש, אתעשת, ואז אתחיל לשקוע בדכאון ואחווה את המציאות המרה.. חמסה..