יאללה חברים, עזרה.

[snoopy36]

ובכל זאת...

את והמנהלת עשיתן עליי "עליהום"??? מילא את אבל היא??? לחדר המיטות שלי ניכנסות רק רווקות.....וגרושות....ו.............אבל נשואות??? לא צריך שונאים אדומים...

 

[מיצה נבים]

אני לא נכנסתי לך לחדר המיטות- אז אל תפחד.

בכל מקרה אין לך ממה לפחד.

 

[snoopy36]

ח"ו,לפחד?...מי שרוצה-מוזמנת!

 

[הילה301]

למה ממיש??

אני לא עשיתי עליך עליהום בכלל!!!!!! אני בכלל אוהבת אדם אני

 

[snoopy36]

אני אדם?האב האב../images/Emo107.gif

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

קל בדיבורים - קשה במעשים

מי שזה קורה לו בקלות שכזו הוא אדם חסר רגשות מבחינתי.

 

[דובונים אנחנו]

מקסים!!!

מה שיפה אצלך, זה הרוך, הרגישות והאהבה שאתה מעביר בתשובות שלך

 

[מיצה נבים]

../images/Emo6.gifהפלת אותי על הרצפה עכשיו...

 

[ramoni1]

../images/Emo24.gif

ועוד חיבוק של חיזוק. אין הרבה מה לומר... רק שהזמן עושה את שלו, ואז היא תצליח להיתגבר עליו ולימצוא את המיועד. בהצלחה לשניכם

 

[מיצה נבים]

המממ...

אני לא טובה בהתמודדויות כאלה. אני מתנתקת, נעלמת, מדחיקה ומקווה לטוב...

 

[הילה301]

ואיך מדחיקים?

 

[מיצה נבים]

עבודה של שנים ../images/Emo3.gif

למרות שהיום אני לא רוצה להדחיק (וגם לא לשכוח אבל זה סיפור אחר בכלל), חייבת להתמודד... תראי, היא חייבת להחליט שהיא מרימה את עצמה מזה, אם היא לא תעשה את זה מרצונה, אף אחד לא יוכל לעשות את זה בשבילה.

 

[הילה301]

אני גם מהמדחיקים

כשמגיעה התמודדות לא צפויה, אני חוטפת את השטוזה ואז גם אם כבר אני מתה להדחיק , לא מצליח לי.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

את דומה לי בזה ../images/Emo11.gif

 

[מיצה נבים]

כמה מפתיע... ../images/Emo3.gif

 

[דובונים אנחנו]

פשוט להיות שם בשבילה../images/Emo24.gif

לקנות בגדים-נהדר, זה עובד מהחוץ פנימה,קניות, מספרה, לצאת למסעדה טובה. זה שזה מהחוץ פנימה לא הופך את זה לפחות טוב, גם התאוששות לכמה שעות מאפשרת לצבור כח. חוצמזה אני מתארת לעצמי שהפרידה הזו עוררה שאלות ומחשבות על הפרידה הקודמת... נשמע שלפחות יש לה חברה טובה שאוהבת אותה חשוב שהיא תדע את זה!!!

בלי החברות שלי, לא יודעת איך הייתי מתגברת

 

[הילה301]

../images/Emo13.gif

 

[navy123]

איזו תשובה קולעת...

כל אחד מתמודד אחרת עם פרידות. זה בעצם התמודדות ועיבוד של אבל... מזלה שיש לה חברה טובה כמוך שנמצאת שם בשבילה ותומכת. נראהלי שזה כל מה שצריך

 

[שוב מתחילה מחדש]

להגיד לה שזה בסדר לשקוע

ושלא תשכח שהדרך מלמטה היא רק למעלה. היא שוקעת כי עצוב לה. כי סביר להניח שדברים צפים. כי סביר להניח שיש עוד עצב בחיים שלה חוץ מהפרידה. כי סביר להניח שהיא עושה חשבון נפש ולא קל לה עם מה שהיא רואה. אני מסכימה עם מיצה ששיטת ההדחקה עובדת. הבעיה שכשהיא מפסיקה לעבוד (ובסופו של יום היא מפסיקה לעבוד) הנפילה קשה יותר. מה לעשות? היא צריכה להחליט אם היא מתמודדת או מדחיקה. אם היא מדחיקה אז שתתאפס על עצמה. אם היא מתמודדת (וזו בחירה קשה לאללה בעיני), אז תתחיל להבין מה קורה בחיים שלה. למה מערכות היחסים לא הצליחו. איפה החלק שלה בסיפור. איפה החלק שלה שעדיין לא תוקן וחוזר על עצמו. להבין מה עוד בחיים שלה מקשה עליה ואיך היא יכולה לטפל בזה. זה קשה מאוד לעשות לבד, אבל אפשרי. חבל שהיא לא מוכנה ללכת למישהו שיעזור לה (לא חייב פסיכולוג).

 

[הילה301]

את צודקת

אני גם חושבת שהשקיעה היא לא רק בגלל זה. אבל יותר מעניין, גיליתי בשרשור הזה, שמאד קשה לדבר על התמודדות אמיתית עם כאב. אני כמובן לא כותבת את זה בטון שיפוטי, אבל מעבר ל"זמן שיעשה את שלו", לאנשים קשה לדבר על הדרך שלהם לצאת מהכאב. ואולי באמת אין דרך, אלא רק לחכות