לא רק פנים יפות
New member
טלנובלה שכזאת
אז לי ולבן זוגי יש שנתיים עוד חודש, הוא בן 29 עם חיים קשים מאחוריו, אני בת 24 סטודנטית כרגע שנולדה עם כפית כסף בפה ואף אחד מאיתנו לא יכול לחשוב על חגיגות. אימא שלו גוססת, סרטן אלים שהולך לגמור אותה מאוד מהר, כניראה בשנה הקרובה (אם יש לה מזל).
אז בזמן הזה שאימא שלו בבית החולים בגלל סיבוכים כאלה ואחרים (שהיא מסרבת להגיד ואמרה לרופאים שלא להגיד), אני באתי אליו הביתה וחבר שלי שכבנו על על המיטה (ושאני אומרת מיטה אני מתכוונת למזרון במצב ממש טוב שמצאנו בדרך אליו ושמנו אותו על ערמה של עוד שני מזרונים אחרים שמצאנו על הרצפה כדאי שתהיה לו סוג של מיטה) ודיברנו על העתיד.
יש צד חיובי לעסק הזה, אני אסתכן בלהישמע אדם רע וזועתי, היא לא האישה האהובה עלי עלי אדמות, יש לי הרבה טינה כלפיה בגלל הצרות שהיא גרמה לאהוב שלי, גרמה לו להרבה מאוד סבל טוענת שהיא רוצה שיהיה עצמאי ויצא מהבית ובאותה נשימה מבקשת ממנו לתת לה חלקים נכבדים מהמשכורת שלו כי היא לא היתה מחושבת מספיק טוב, ואם זה לא מספיק חבר שלי אשכרה נכנס לחובות כדי לעזור לה שהיא היתה צריכה אותו. אם הכול ילך כמו שצריך הירושה שהיא הולכת להשאיר דיי הולכת לסדר את בן זוגי, אולי לא ברמה של להפסיק לעבור כול החיים אבל לסגור את החוב שלו ואולי לעשות מעין הכנה ראשונית לקניית בית.
חיסרון? לחבר שלי יש חצי אח, בן 16, אומנם לא פעוט אבל עדיין קטין שצריך איזשהי קורת גג מתחת לראש, על אבא שלו אין מה לדבר, לא רק שהוא לא משלם מזונות הוא אדם אלים, לשניהם אין ממש משפחה קרובה שיכולה לעזור (אמא שלהם נתקה בערך כול קשר אפשרי). מה שאומר שאם אמא שלהם הולכת, הנער עובר להיות באחריות של בן הזוג שלי.
עכשיו, זה לא שהמצב שלנו היה נהדר עד עכשיו, אני מתכווננת, עברנו שנתייים מאוד מאוד קשות שכוללות את אימא שלי שיש לה משהו נגדו (והאדם היחיד שאני מכירה שלא אוהבת את הבנדם) ועושה לנו הרבה צרות, איבוד עבודה שלו, לימודים של שנינו, ומחסור תמידי בכסף שבשביל ילדה עשירה ומפונקת כמוני זה מחרפן, לנוע בין הבית של ההורים שלי לבין הבית של אימא שלו כבר משגע אותי, אני כבר לפחות שנה רוצה כבר להתקדם, להיות אני והוא לבד בדירה משלנו כדי שאני אוכל להיות בטוחה שאותו אני רוצה, כי חוץ מכול הרכבת הרים של השנתיים האחרונות יש באמת אהבה גדולה, יש שם רצון הדדי לתת את הכול כדי שהקשר הזה יצליח הוא החבר הכי טוב שלי ואני לא מסתירה ממנו כלום ושנינו בכוון של לבלות את שארית חיינו אחד עם השני מתי שהכול יסתדר. אבל יש לי את הפחדים שלי, אלוהים ישמור יש לי את הפחדים שלי, כי בשנתיים האלה כול דבר חיצוני שיכל להשתבש השתבש כולל המחלה של אמא שלו ועכשיו המחשבה של גם עם הכול "יסתדר" ותהיה ירושה כמו שצריך אז אני תקועה עם שותף לחדר לעשור הקרוב. אני אתן כול מה שאהיה מסוגלת לתת, ואני אהיה שם מתי שהוא יבקש גם אם זה לישון על מזרון על הרצפה באמצע הקיץ עם מאוורר בקושי. זה מפחיד אותי, זה מתסכל אותי שכול הדברים שפינטזתי עליהם שיהיו עם בן זוג צריכים לבוא בצורה כלכך קשה, אני מתכננת ואלוהים צוחק לי בפרצוף, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות, אני כזאת קטנה ליד הבעיות שלו, ויש לי קול קטן שכול משבר שכזה מנקר לי בראש ואומר לי "אולי הגיע הזמן לסיים את זה? אולי מגיע לך משהו יותר נוח?" ואני מפחדת שיגיע היום שבו אני אגור עם בן הזוג שלי ואח שלו ואני אפרק את החבילה בגלל שטות. במיוחד שאני כלכך לא רוצה לעזוב, לא מסוגלת ולא מוכנה... אני כבר מבולבלת... אוף..
אז לי ולבן זוגי יש שנתיים עוד חודש, הוא בן 29 עם חיים קשים מאחוריו, אני בת 24 סטודנטית כרגע שנולדה עם כפית כסף בפה ואף אחד מאיתנו לא יכול לחשוב על חגיגות. אימא שלו גוססת, סרטן אלים שהולך לגמור אותה מאוד מהר, כניראה בשנה הקרובה (אם יש לה מזל).
אז בזמן הזה שאימא שלו בבית החולים בגלל סיבוכים כאלה ואחרים (שהיא מסרבת להגיד ואמרה לרופאים שלא להגיד), אני באתי אליו הביתה וחבר שלי שכבנו על על המיטה (ושאני אומרת מיטה אני מתכוונת למזרון במצב ממש טוב שמצאנו בדרך אליו ושמנו אותו על ערמה של עוד שני מזרונים אחרים שמצאנו על הרצפה כדאי שתהיה לו סוג של מיטה) ודיברנו על העתיד.
יש צד חיובי לעסק הזה, אני אסתכן בלהישמע אדם רע וזועתי, היא לא האישה האהובה עלי עלי אדמות, יש לי הרבה טינה כלפיה בגלל הצרות שהיא גרמה לאהוב שלי, גרמה לו להרבה מאוד סבל טוענת שהיא רוצה שיהיה עצמאי ויצא מהבית ובאותה נשימה מבקשת ממנו לתת לה חלקים נכבדים מהמשכורת שלו כי היא לא היתה מחושבת מספיק טוב, ואם זה לא מספיק חבר שלי אשכרה נכנס לחובות כדי לעזור לה שהיא היתה צריכה אותו. אם הכול ילך כמו שצריך הירושה שהיא הולכת להשאיר דיי הולכת לסדר את בן זוגי, אולי לא ברמה של להפסיק לעבור כול החיים אבל לסגור את החוב שלו ואולי לעשות מעין הכנה ראשונית לקניית בית.
חיסרון? לחבר שלי יש חצי אח, בן 16, אומנם לא פעוט אבל עדיין קטין שצריך איזשהי קורת גג מתחת לראש, על אבא שלו אין מה לדבר, לא רק שהוא לא משלם מזונות הוא אדם אלים, לשניהם אין ממש משפחה קרובה שיכולה לעזור (אמא שלהם נתקה בערך כול קשר אפשרי). מה שאומר שאם אמא שלהם הולכת, הנער עובר להיות באחריות של בן הזוג שלי.
עכשיו, זה לא שהמצב שלנו היה נהדר עד עכשיו, אני מתכווננת, עברנו שנתייים מאוד מאוד קשות שכוללות את אימא שלי שיש לה משהו נגדו (והאדם היחיד שאני מכירה שלא אוהבת את הבנדם) ועושה לנו הרבה צרות, איבוד עבודה שלו, לימודים של שנינו, ומחסור תמידי בכסף שבשביל ילדה עשירה ומפונקת כמוני זה מחרפן, לנוע בין הבית של ההורים שלי לבין הבית של אימא שלו כבר משגע אותי, אני כבר לפחות שנה רוצה כבר להתקדם, להיות אני והוא לבד בדירה משלנו כדי שאני אוכל להיות בטוחה שאותו אני רוצה, כי חוץ מכול הרכבת הרים של השנתיים האחרונות יש באמת אהבה גדולה, יש שם רצון הדדי לתת את הכול כדי שהקשר הזה יצליח הוא החבר הכי טוב שלי ואני לא מסתירה ממנו כלום ושנינו בכוון של לבלות את שארית חיינו אחד עם השני מתי שהכול יסתדר. אבל יש לי את הפחדים שלי, אלוהים ישמור יש לי את הפחדים שלי, כי בשנתיים האלה כול דבר חיצוני שיכל להשתבש השתבש כולל המחלה של אמא שלו ועכשיו המחשבה של גם עם הכול "יסתדר" ותהיה ירושה כמו שצריך אז אני תקועה עם שותף לחדר לעשור הקרוב. אני אתן כול מה שאהיה מסוגלת לתת, ואני אהיה שם מתי שהוא יבקש גם אם זה לישון על מזרון על הרצפה באמצע הקיץ עם מאוורר בקושי. זה מפחיד אותי, זה מתסכל אותי שכול הדברים שפינטזתי עליהם שיהיו עם בן זוג צריכים לבוא בצורה כלכך קשה, אני מתכננת ואלוהים צוחק לי בפרצוף, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות, אני כזאת קטנה ליד הבעיות שלו, ויש לי קול קטן שכול משבר שכזה מנקר לי בראש ואומר לי "אולי הגיע הזמן לסיים את זה? אולי מגיע לך משהו יותר נוח?" ואני מפחדת שיגיע היום שבו אני אגור עם בן הזוג שלי ואח שלו ואני אפרק את החבילה בגלל שטות. במיוחד שאני כלכך לא רוצה לעזוב, לא מסוגלת ולא מוכנה... אני כבר מבולבלת... אוף..
