ואני...
אמנם לא מהכבדים של הפורום, אבל בא נאמר שיש לי קשרים במקומות הנכונים. וכשאני כתבתי בהתחלה היחידה שהגיבה לי היתה - ספל חמאה. (וזה היה רק במסר) אז אני אומר, כל אחד יכתוב כי יש לו מה לומר, ואם אין לו מה לומר שלא יכתוב. ואם את\ה כותב בשביל צומי - למה אני חייב לתת אותו? מישהו העיר לי במסר שאני מתיחס שונה לוותיקים שאני מכיר, מאשר לחדשים. ואני עניתי לו - נכון. מה לעשות. אני לא קורא את כל ההודעות ואת כל השרשורים. אין לי לא זמן לזה, ולא כח. אני קורא את מה שמעניין אותי. ואם אני "עולה" על מישהו שמעניין אותי אני קורא ולפעמים מגיב. יכול להיות שאני אדלג על מישהו כי לא פגשתי אותו מעולם, ואני לא יודע מה יש לו להציע לי. אז מה, התחייבתי לקרוא הכל? לתת תשומת לב לכולם? זה לא קשור ל-להיות נחמד או לא. מי שיכתוב הודעות מעניינות, יקבל תגובות, אני ערב לו. ומי שלא קיבל 100 תגובות על הודעתו הראשונה - בסדר, מה קרה, נגמרו החיים? כל אחד שיהיה עצמו, ולא יסתכל כל הזמן איך אחרים מתיחסים אליו. בקיצור, אני מסכים עם ספל חמאה, ולא יודע למה קדחתי לכולם בראש (במקום לחפש חומר למבחן, מה שאני אמור לעשות עכשיו)