ד ו ר ו ן ז ו ה ר
New member
והמסקנות הן:
שימו לב שתוצאות המחקר אינן מראות שיפור ביכולת החשיבה או בכישורים חברתיים. גם בשאר התחומים "התוצאות" (שאינן מפורטות בשום צורה מפורשת פרט למילה "תוצאות") של קבוצת המחקר מול קבוצת ההשוואה אינן שונות בהרבה, כך לפי החוקרים. אפשר היה, לטעמי, לפרט תחומים מסוימים שנלמדו ולומר למשל: ממוצע הזמן שלקח לילדים לזהות צבעים היה כך וכך. מעבר לכך, ואולי בזה הייתי צריך לפתוח, הרי שתכניות התנהגותיות אינן מלמדות ילדים לחשוב, שלא לומר לצבור, לבנות או לחוות זכרונות רגשיים. לכן גישת ה- ABA, כבודה במקומה מונח, יכולה בהחלט להיות טיפול משלים ולעסוק בשינון, שליפה וקוגניציה אך אינה יכולה בשום אופן להיות שיטת טיפול מרכזית. בלימוד אקדמי, שינון ואילוף - נזנחת האישיות. המחקר דנן מזכיר מאוד את המחקרים הפבלוביים. לקחו 2 קבוצות ילדים בגיל ממוצע של פחות משלוש. תלשו אותם ממשפחתם והצמידו להם מטפלים מומחים למשך 35 שעות שבועיות. תגמלו אותם בעיקר במחזקים חומריים, בטח המון במבה נשפכה שם, ובדקו את "התוצאות" מול קבוצת ילדים דומה שלא קיבלה במבה אלא טיפול פרא-רפואי אחר. "התוצאות" שנתקבלו משתי הקבוצות היו דומות והן מוצגות בתפארת של גרפים וטבלאות שמראות יתרון מזערי, לא ברור באיזה פרמטר, לקבוצה שטופלה ב-ABA . אולי בעצם כן נקבו בפרמטר ה-IQ, כאילו יש עוד מישהו בעולם שחושב שהבדלים ב-IQ הם מה שמבדיל ילד אוטיסט מילד בהתפתחות תקינה. לפי הנתונים המוצגים מתאימה מאוד הגישה לילדים שזקוקים לרכישת כישורי חיים, הרגלי למידה, שינון ושליפה אך לא למי שמחפש גישה שתלמד את הילד לחשוב, להרגיש ולהסתגל למציאות משתנה. להורים המחפשים גישות טיפוליות כדאי לקחת בחשבון גם את הצד האבסורדי שמציג המחקר: 1. הילד נתלש מהתא המשפחתי ומבלה את רוב זמנו עם מטפלים ו\או בתנאי מעבדה. 2. ההורים הופכים למממני הטיפול במקום להוביל אותו. 3. בשום מקום לא מודגשת חשיבה דינאמית כיעד. 4. אנשי המקצוע מודים שאין פער ניכר ב"תוצאות" בין קבוצת הטיפול לילדים שטופלו בצורה אקלקטית. 5. אנשי המקצוע שפרסמו את המחקר לא השוו את ה--ABA לגישות טיפול מובנות מרכזיות אחרות כמו ה-DIR או RDI. 6. המחקר מודה שבתנאי הטיפול דנן הילדים בספקטרום לא הגיבו היטב למחזקים חברתיים, כל שכן לא נמדדה כלל מידת ההנאה של הילדים מהחוויה. דורון
שימו לב שתוצאות המחקר אינן מראות שיפור ביכולת החשיבה או בכישורים חברתיים. גם בשאר התחומים "התוצאות" (שאינן מפורטות בשום צורה מפורשת פרט למילה "תוצאות") של קבוצת המחקר מול קבוצת ההשוואה אינן שונות בהרבה, כך לפי החוקרים. אפשר היה, לטעמי, לפרט תחומים מסוימים שנלמדו ולומר למשל: ממוצע הזמן שלקח לילדים לזהות צבעים היה כך וכך. מעבר לכך, ואולי בזה הייתי צריך לפתוח, הרי שתכניות התנהגותיות אינן מלמדות ילדים לחשוב, שלא לומר לצבור, לבנות או לחוות זכרונות רגשיים. לכן גישת ה- ABA, כבודה במקומה מונח, יכולה בהחלט להיות טיפול משלים ולעסוק בשינון, שליפה וקוגניציה אך אינה יכולה בשום אופן להיות שיטת טיפול מרכזית. בלימוד אקדמי, שינון ואילוף - נזנחת האישיות. המחקר דנן מזכיר מאוד את המחקרים הפבלוביים. לקחו 2 קבוצות ילדים בגיל ממוצע של פחות משלוש. תלשו אותם ממשפחתם והצמידו להם מטפלים מומחים למשך 35 שעות שבועיות. תגמלו אותם בעיקר במחזקים חומריים, בטח המון במבה נשפכה שם, ובדקו את "התוצאות" מול קבוצת ילדים דומה שלא קיבלה במבה אלא טיפול פרא-רפואי אחר. "התוצאות" שנתקבלו משתי הקבוצות היו דומות והן מוצגות בתפארת של גרפים וטבלאות שמראות יתרון מזערי, לא ברור באיזה פרמטר, לקבוצה שטופלה ב-ABA . אולי בעצם כן נקבו בפרמטר ה-IQ, כאילו יש עוד מישהו בעולם שחושב שהבדלים ב-IQ הם מה שמבדיל ילד אוטיסט מילד בהתפתחות תקינה. לפי הנתונים המוצגים מתאימה מאוד הגישה לילדים שזקוקים לרכישת כישורי חיים, הרגלי למידה, שינון ושליפה אך לא למי שמחפש גישה שתלמד את הילד לחשוב, להרגיש ולהסתגל למציאות משתנה. להורים המחפשים גישות טיפוליות כדאי לקחת בחשבון גם את הצד האבסורדי שמציג המחקר: 1. הילד נתלש מהתא המשפחתי ומבלה את רוב זמנו עם מטפלים ו\או בתנאי מעבדה. 2. ההורים הופכים למממני הטיפול במקום להוביל אותו. 3. בשום מקום לא מודגשת חשיבה דינאמית כיעד. 4. אנשי המקצוע מודים שאין פער ניכר ב"תוצאות" בין קבוצת הטיפול לילדים שטופלו בצורה אקלקטית. 5. אנשי המקצוע שפרסמו את המחקר לא השוו את ה--ABA לגישות טיפול מובנות מרכזיות אחרות כמו ה-DIR או RDI. 6. המחקר מודה שבתנאי הטיפול דנן הילדים בספקטרום לא הגיבו היטב למחזקים חברתיים, כל שכן לא נמדדה כלל מידת ההנאה של הילדים מהחוויה. דורון