../images/Emo13.gif אני שוב מגיבה לנושא
המשני, ולא הראשי. גם אני תוצרת הגוש הקומוניסטי (מדינות בלטיות) ואין לי שום סנטימנטים אליהם. נכון שרמת הלימודים (ובעיקר המקצועות המדעים המדוייקים) היו ברמה הרבה יותר גבוה המאשר בארץ, אבל מאז שיש לי ילדים אני מעריכה את זה הרבה פחות , ומעריכה פסיכולוגיה ופסיכותרפיה הרבה יותר. הייתי תלמידה מצטיינת , אבל שנאתי את הבית ספר כי הלחץ היה גדול מדי. חוץ מזה היהודים תמיד הצטיינו שם יותר כי רק כך המיעוט יכול להתקדם (בארץ לדוגמא זה קורה אצל הדרוזים). אבא שלי עד היום בדיעה שההשכלה והאינטליגנציה זה מעל הכל(בימינו גם מושג ההשכלה הוא הרבה יותר רחב
). גם אני הייתי בדיעה הזאת , עד שהילדים שלי הוכיחו לי שבחיים יכול להיות גם אחרת. הבן שלי כמעט הפסיק ללכת לבית ספר בחטיבה כי נכנס לחרדות איומות (ולא ידענו מה יש לו). המצב היה כזה שלא היה איכפת לי מההישגים, העיקרי שיצא פיזית מבית ויהיה בבית ספר (כל הידע העיוני היה לו, הוא לא הצליח להראות אותו למורים) .ואחרי שנכנס לתיכון (אחרי האיבחון) גם לא היה איכפת לי מההישגים, היה איכפת רק שירגיש טוב אחרי סבל של 9 שנים.(ברגע שהלחץ ירד, ההרגשה והבטחון העצמי השתפרו גם ההישגם הלימודים הופיעו , זה היה הצ'ופר שלנו).לי בעצמי לא היו שום לקויות למידה , ופתאום יש לי בת שאין לה הבנה מוחלטת למתמטיקה (עם כישרון גדול לשפות ואהבת ספרות בצורה מטורפת
) .שוב כיהודים בוגרי ברה"מ זה נראה כמעט בלתי אפשרי להיסתבך במתמטיקה .ואז התברר שיכול להיות מצב של nvld שזה פחות קשיים מאשר לאספרגר, אבל אחד הסימנים זה מילוליות גבוהה וקשיים במתמטיקה. הורים שלי באו לארץ בסביבות גיל 40 , אחי בגיל 15 ואני בגיל 12. ברור שלי היה יותר קל יחסית לאחרים, כי גם למבוגרים וגם בגיל ההתבגרות הגירה זה דבר מאוד קשה (ואח שלי גם אספי שאת זה רק אני יודעת).בטווח רחוק, יחסית למה שקורה היום במדינות הבלטיות , ההורים שלי עשו החלטה הכי נכונה. ובקשר לנושא הראשי - אני חושבת שכל השקעה בילד מביאה לתוצאות.אם יש איבחון נכון ושיטצת עבודה המתאימה, תמיד תהיה התקדמות.