חשוב לקרוא

חשוב לקרוא

אני מצרפת מאמר שפרסמה לאחרונה ד"ר דיצה צחור, המאמר מציג מחקר השוואה בין גישות אקלקטיות לגישה ההתנהגותית בטיפול בילדים עם אוטיזם. מקווה שנאי מצליחה לצרף... קריאה מהנה, גילי
 
אם הבעיה היא רק בקריאת האנגלית ולא בהבנתה,

נסי את תוכנת החינם: www.readplease.com שמאפשרת למחשב להקריא אנגלית בקול רם.
 

snooopi

New member
שלום גילי

אין ספק שהמחקר מראה באופן סטטיסטי מובהק כי שיטת הABA השיגה שינויים גדולים יותר במבחני קוגניציה ומאפיינים אוטיסטים לעומת שיטה שמבוססת על שילוב של שיטות שהדומיננטית שבהם היא DIR. כאשר שתי השיטות נבדקו על אוכלוסיית ילדים במאפיינים התחלתיים דומים.(לפי התודות לאלו"ט בסוף מדובר במחקר שנעשה באלוטפים שפועלים בשיטות השונות). השאלה מבחינתי, האם ה"הישגים" האלו הם באמת מה שטוב ביותר לילדים אוטיסטים? האם הקידום הזה לא בא על חשבון בריאותם הנפשית ושמחת החיים שלהם? רק לצורך השאלה, אני משווה את זה לשיטות בהן השתמשו בגוש הקומוניסטי לקידום ספורטאים. אין ספק שהשיטות שהשתמשו בברית המועצות לשעבר וברומניה הביאו להישגים מדהימים. אבל כאשר קוראים ראיונות עם אותם ספורטאים, מבינים שהשיטות האלו הביאו להם מדליות זהב אבל גם חיים של סבל. (זכור לי במיוחד הראיון עם נדיה קומאנצ'י האגדית שזכתה למיטב זכרוני ביותר מ10 מדליות זהב, אבל סיפרה בראיון שהחיים שלה נהרסו מהיחס ושיטות האימון שעברה). הדבר נכון לא רק לגבי ספורט, אלא גם לגבי מוזיקאים ואחרים. אין לי ספק שאם הייתי שולח את הבן הגדול שלי (שאינו אוטיסט) לבית ספר פרטי שבו היו לומדים תחת משמעת ברזל מ-8 בבוקר עד 7 בערב לימודים אינטנסיביים בדגש על מדעי הטבע - פיזיקה ומתמטיקה, היה כנראה יוצא ממנו מדען גדול. אבל כנראה גם אדם עצוב ודכאוני... לכן אני מחכה למחקר שיבדוק את האושר ושמחת החיים של המטופלים בשיטות השונות לאורך השנים, שמבחינתי זה המדד החשוב ביותר... אולי נתתי לך רעיון לעבודת הדוקטוראט?
עמנואל
 

ליייייי

New member
עמנואל

התגובה שלך קוממה אותי מאוד, היות ומדבריך משתמע שאתה מסיק שכל ילד באשר הוא אשר מקבל טיפולי ABA אינו מאושר. אני חושבת שלהבדיל מנדיה קומניצי שהמוטיבציה שלה להצלחה היתה קבלת מדלית זהב עם המשתמע ממנה(כבוד ,יוקרה,כסף,הערצה,פרסום וכ"ו), הילדים שלנו מקבלים תקשורת. אני חושבת שאם ילד מקבל שפה, הבנה, יכולות בצוע ותפקוד המאפשרות לו לבטא את עצמו ובכך לקבל דברים בהם הוא מעונין והם אוכל,שתיה, חיבוק,משחק,חברים ועוד אז הסיפוק שלו הוא גדול מאוד. אם נוסיף לכך הנאה במהלך הטיפולים ואהבה למטפלים ,איני רואה בכך סבל אלא ההפך. אני חושבת שדבריך מושפעים מסטיגמות ,שמעולן לא אישרת אותן ,על מהלך טיפול והוקורת בו. ובאשר לשאלתך- גם לי יש אחת -מה היית עונה לו היתי שואלת מי מאושר יותר בנאדם מסטול מסמים בגואה או אדם עובד נשוי עם 2 ילדים וכלב- אם תשובתך היא הראשון אז אני מייעצת לך ללכת לטיפול
וכן בהחלט אפשר להבין את הבחירה הזו ,מה רע כשאין דאגות בחיים והכל יפה וטוב ואין שום דבר שיגרום לך לעשות משהו אם לא בא לך? שנתפלסף?
 

snooopi

New member
שלום ליייי

את ממש לא הבנת אותי נכון. אני לא טוען שABA פוגע באושרם של הילדים. אני רק מעלה אפשרות כזו, בשל האינטנסיביות של הטיפול שניתן לילדים ואשר לטעמי אין ספק שלפחות לגבי ילדים נוירוטיפיקאלים בגילאים האלו, אינטנסיביות כזו הייתה פוגעת בהם. (עובדה שאין תוכניות כאלו לילדים "רגילים" למרות שאני בטוח שגם אצלם זה היה משפר משמעותית את היכולות הקוגנטיביות ואחרות,אבל אז בטוח היו עולות השאלות האם תוכנית אינטנסיבית כזו אינה פוגעת בילדים...) ייתכן שהדבר שונה לגבי ילדים אוטיסטים, אבל אני מצפה שהנושא יחקר. הדבר שהכי מפריע לי זה שהשאלה הזו כלל לא עולה בקרב החוקרים. גם ד"ר דיתה צחור מעלה שאלות נוספות שלא נבדקו עד היום ושיש לבדוק אותן בעתיד, אבל הנושא הזה, לצערי, אינו מוזכר כלל!! בדיוק בשל כך אני מציע שייעשה מחקר בנושא, יש מספיק בוגרים של השיטות השונות, ניתן להעביר מבחנים אישיותיים שבודקים רמת דיכאון ושמחת חיים ולבחון האם ישנם הבדלים. ולגבי ההערה שלך בנושא גואה... אני בטוח שרוב האנשים שמסטולים מסמים בגואה אלו אנשים מאוד לא מאושרים בחיים. אני חושב שבן אדם מאושר אינו נזקק כלל לסמים ואלכוהול. בד"כ מי שמשתמש בסמים אלו אנשים ובעיקר צעירים עם בעיות או שהם משועממים וללא מטרה בחיים. שבוע טוב עמנואל
 
על האושר ....

לגביי המסטולים - היתי בסרט של להיות במסיבות בגואה וכן היתי מאושרת , היום אני מאושרת עם שניי ילדים ובעל (בלי כלב ובלי סמים ) , אפשר להיות מאושר בכל מיני סיטואציות בחיים . אני לא שופטת אנשים שלא ניסו , שהתענוגות שלהם בחיים לא כוללים אלכוהול ובטח ובטח לא אחליט שאנשים שנמצאים איפה שאני לא היתי לא מאושרים בגלל שעלי זה לא מקובל .
 
על האושר

דרך הגב גם גדלתי בברה"מ ו לא סבלתי מהחינוך הקומוניסטי , למרות שספורטאית ורקדנית לא עשו ממני . וגם שם היתי מאושרת . אז נראה לי שגם ילד שלומד לפי שיטה מסוימת לא אמור לסבול , יש לו גם זמן לשחק , להנות מהזמן הפנוי ולהיות מאושר!
 

dd19

New member
אני לא מתייחסת לוויכוח

אלא רק למקרה של נדיה קומנץ'. היא ברחה מרומניה הקומוניסטית כי בדיוק המדליות האלה הביאו לה הרבה צרות.
 
גילי תודה על המחקר

המעניין. כדאי לקחת בחשבון שהבדיקה נעשתה אחרי שנה של התערבות וחשוב לזכור שיש גישות\תוכניות התערבות שהשינוי המושג בעקבותיהן הוא איטי יותר (ואף הרבה יותר) מבגישה ההתנהגותית ולכן יש משמעות גדולה לעריכת מחקר כזה גם אחרי מספר שנים. התוכניות ההתפתחותיוית (כמו DIR ו-RDI) דורשות טווחי זמן ארוכים. באופן אישי נראה לי מאוד חשוב לבדוק השפעה של גישות התערבות לא רק בעזרת כלי מדידה כמו ה-ADOS אלא גם בהקשר למציאות בה חיים הילדים. כלומר - עד כמה הצליחו הילדים ליבנות חברויות, להנות ממסגרות שונות, לפתח עצמאות, להשתחרר מחרדות. לפעמים החיים מראים תמונה מעט שונה מהאיבחונים. שוב תודה, המחקר נכנס מייד למאגר שלי. ענת.
 
הישג התקשורת

לי, את אומרת שמדליית זהב ותקשורת הם הישגים שונים במהות שלהם ואני לא חושבת כמוך. בטח לא ברמה שאת מגדירה תקשורת וברמה שABA עובדת על תקשורת. מבחינתי אין ולא יהיה ילד שנולד בלי תקשורת כמו שאין ולא יהיה ילד שנולד בלי יכולת ספורטיבית כלשהי. השאלה היא עם איזה סוג תקשורת נולד הילד ובאיזה רמה התקשורת שלו כמו בתחום הספורטיבי עם כישרון לאיזה תחום נולד הילד ובאיזה רמה הכישרון שלו באותו תחום. הקטע בספורט פעם היה שכן זרמו עם התחום בו הילד היה יחסית לשאר התחומים יותר כישרוני אבל גם אם היה לו כישרון מועט מאוד לקחו אותו ועבדו עליו מאוד חזק. מה שABA מבחינתי עושה זה בוחר לילד את תחום התקשורת שהוא ילמד גם אם זה לא תחומו הבסיסי- גם אם לילד הרבה יותר נוח בשפת הסימנים לדוגמא הסוג תקשורת שABA יעבוד עליו איתו הוא דיבור והוא יקח אותו לרמה יותר גבוהה. עכשיו אני לא אומרת שזה תמיד רע, ילד יכול להיות מאושר עם המטפלים שלו ולהינות והכל אבל אני חושבת שזה דבר שבאמת צריך להיבדק בדיוק כמו שרמת ההישגים צריכה להיבדק . זה אמור להיות לדעתי אפילו פרמטר יותר חשוב מההישגים וזה שההישג הוא תקשורת לא משנה את העובדה הזאת. כי ילד יכול להסתדר בצורה זו אחרת עם הסוג תקשורת הבסיסי שלו ברמה שיש לו אותו לקבל עזרה מהסביבה ולהיות מאושר , ילד לא חייב את ההישגים האלה כמו שילד לא חייב להיות ברמת התפקוד שלי ואם רוצים לקדם אותו צריך לוודא שהאושר של בלי הקידום ימשך עם הקידום.
 

קת לאה

New member
בחירת סוג התקשורת

אני קלינאית תקשורת המטפלת בילדים בגני אלוטף העובדים בשיטת ABA רציתי רק לתקן טעות . בחירת ערוץ התקשורת לחלוטין מתבסס על כישורי ויכולות הילד ולא תמיד מתמקד בדיבור אלא שבמקביל מנסים לעודד דיבור יחד עם ערוצי תקשורת נוספים
 

Felicia1

New member
עמנואל אתה נשמע

כמו המורות של בני. העיקר שהוא יהיה שמח ומאושר, מה הוא צריך לדעת חשבון, גיאוגרפיה, אנגלית וכ"ו. העיקר שלא יהיה לו ידע בכלל כמו שהן לא יודעות שום דבר על הרצח עם בדרפור ושאלו את בני איפה הוא שמע על זה? ובקשר לרומניה שמשם באתי לארץ אני מבקשת לא לדבר דברים שאתה לא יודע. אני למדתי שם בבית ספר יסודי ותיכון והלימודים לא היו מ-7 בבוקר עד 8 בערב. ותאמין לי שאם לא הייתי מקבלת שם ידע כה נרחב בכל המקצועות ולא רק במתמטיקה ופיזיקה , בחיים לא הייתי יודעת איפה נמצאת קנדה ואם היא מחולקת למדינות וכ"ו. כך שאל תדבר על המשטר הקומוניסטי כשאתה לא יודע כלום על זה. הייתי הרבה יותר מאושרת שם מאשר אני כאן במשטר הדמוקרטי המופלא הזה. ולגבי רעיון לעבודת דוקטורט אולי אני אתחיל לחשוב על דוקטורט בכיוון שקשור לאוטיזם מאשר באיך מודדים את גידול המדע בתחום מסוים ובארץ מסוימת. ולגבי 2 השיטות בני לא טופל בשום שיטה כי טף פעם לא היה לי את הכסף הדרוש לזה.
 

גאמי

New member
פליסיה אני כאן אך מתייחסת לכולם

חשוב לי להביע דעה בנושא. אני חושבת שאלקט מעט מכל אחד מכם ואעשה מישמש שהוא בעצם תפיסת עולמי. כן, כמו שהנסיכה אמרה, אני חושבת שחשוב לשמר את רמת שמחת החיים של הילד גם בטיפולים, כן זה בסדר שילד גם יחווה תסכול לפעמים ויסלחו לי כל האנשים האומרים שילד כדאי שיחווה רק חוויות חיוביות. תסכול הוא חלק אינטגרלי מייסורי הגדילה לכל ילד, דרך אגב גם לנו המבוגרים כל שינוי כרוך במידה מסויימת של תסכול, שאילולא היתה מתאפשרת, לא היינו מתקדמים לכל מקום מצד שני לצד תסכול בריא וטבעי חשוב לשמר גם את תחושת החיוניות, כלומר אם ילד רק מתוסכל ואין לו כל הנאה מטיפול, המסקנה פשוטה, אך אם ניתן לשלב בטיפול המון חיזוקים ותחושת ערך והעצמה של הילד, אזי הטיפולים לטעמי אפקטיבים. למעשה אני רוצה לצאת כנגד התפיסה של הטיפולים כפרמטר להשגיות. כאשר לילד יש קושי תקשורתי, משול הדבר לאדם שמגיע למדינה זרה ואינו דובר את השפה, האם תסכולו לא יהיה גדול יותר בשל חוסר היכולת שלו להבין קודים חברתיים מילוליים ולא מילוליים כשם ובשל העובדה שהסביבה לא מצליחה להבין אותו? האם נאמר לאותו אדם, שום בעיה, אתה חייב להיות שמח בחלקך ולכן נבוא לקראתך. מהיום כל אזרחי המדינה ילמדו את שפתך כחלק מאסטרטגית "הסבר פניך לתייר", הגיוני? אם מדובר בשכן או אדם קרוב שדובר את שפת האנשים, בודאי שיהיה זה ראוי שילמד גם את שפת האדם הזר, כדי לגרום לו לחוש בטוב יותר, אך אותו אדם יאלץ גם בשלב זה או אחר ללמוד את שפת המקום, כדי להקטין רמת תסכול גבוהה. עכשיו נשאלת שאלת השאלות, איך? ואם נחזור לנמשל, הלא שהאם יהיה זה ABA גרינשפון או כל שיטה אחרת? מי אני שאפסול אחת על חשבון השניה, אלא אם כן התרשמתי שבני סובל קשות בשעת הטיפול אין לי זכות לשלול. שמחתו קודמת לכל ולכן אתנסה בכלל השיטות באם אני רוצה שילמד את שפת המקום בעצם לא בשביל ההשגיות שלו או חלילה שלי כהורה שתופח לעצמו על השכם ואומר: "אחחחח השקעתי והצלחתי להפוך את הילד למה שרציתי" אלא רק, אך ורק כדי לראות שבני הפך אדם שלם יותר, מאושר יותר ומתוסכל פחות והשגיות ממני והלאה. לסיכום: חשוב להעניק לילד טיפול כשהשורה האחרונה היא לאפשר לו לתפקד טוב יותר לריווחתו השאלה היא מה הדרך בה הילד יחוש הכי טוב ומצד שני לא לפחד גם ממעט תסכול, תסכול הוא חלק מהחיים, אדם שלא חווה תסכול כלשהו, משולל יכולת התמודדות, ככה זה מה לעשות. ילד מאושר יכול להיות גם ילד מטופל ותפקידנו למצוא את הדרך שתשמר את שתי האופציות הללו. אחלה שבוע אנשים ממני גלית
 

snooopi

New member
שלום פליסיה

באמת אנחנו חלוקים בנושא הזה. אני בהחלט חושב שהמרוץ אחרי ההשגים הוא מהדברים שמדרדרים את החברה שלנו בארץ. אני בהחלט חושב שהרבה יותר חשוב לשים את הדגש על חינוך לערכים ועל כך שאנשים יהיו מאושרים ושמחים, מאשר לדעת להכיר עוד שתי מדינות ביבשת אפריקה (רצח העם בדרפור זה עניין שונה, כי פה מעורב עניין ערכי ומוסרי). אני לא מזלזל בידע, אבל מבחינתי הוא בסדר עדיפות שלישי או רביעי... ולפחות בקרב הורים יוצאי ארצות הגוש הקומוניסטי שאני פגשתי, אכן ההישגים הם אחד הדברים החשובים ביותר (אני באמת לא מדבר על מחקר מדעי אלא על הכרות אישית כולל חברים מאוד קרובים שלי) אגב, יותר מ50% מ100 האנשים העשירים בעולם אינם בעלי תואר אקדמי... אם את מכירה את רומניה, אשמח באמת לשמוע על מצב האוטיסטים שם, האם יש שם קצבאות נכות? כיתות תקשורת? הסעות? וכד' לפחות במדינות מרכז ודרום אמריקה אותן אני מכיר היטב המצב מזעזע, כך שבאמת מעניין אותי מה קורה במדינות מזרח אירופה. ולגבי הלימודים מ7 בבוקר עד שמונה בערב...תקראי שוב את מה שכתבתי ותראי שלא דיברתי על רומניה, דיברתי על כך שאם זה מה שהבן שלי היה מקבל, מה היה יוצא ממנו...לא מבין איך קישרת את זה לרומניה. בכל מקרה אני מאחל לך בהצלחה בכל עבודת דוקטורט שתחליטי לעשות. עמנואל
 

asa112

New member
הגוש הקומוניסטי אבל לא רומניה

סליחה, שאני מתערבת, אני במקרה מכירה מצב האוטיסטים ברוסיה, אוקראינה. אבחון - אין מספיק מאבחנים שמכירים את אוטיזם, אנשים נוסעים אלפים קילומטרים בשביל להביא ילד לאבחון. יש מקומות שעדיין רופאים מדברים שם אל "סכיזופרניה ילדים". יש מקומות שעדיין חייבים לאשפז את הילד לצורך האבחון. אבל אנשים אל הספקטרום מקבלים קצבאות. טיפול - כמעט לא קיים. במוסקבה וערים גדולות אפשר למצוא מקומות שיודעים לטפל לפי שיטות אקלקטיות ושיטה נירופסיכולוגי (משהו בסגנון של שיטת רמי קץ, לדעתי). יש כמה מקומות שמכירים ABA. ובשאר מקומות - אין לאף אחד מוסג איך לטפל. נותנים לילדים המון תרופות פסיכיאטריות ישנות(ושם זה, באמת ,מסממים! ילד בגיל 4 יכול לקבל 4 סוגים של תרופות פסיכיאטריות מדורות ישנותן). עגב, רטלין כל התרופות דומות ברוסיה נחשבים סמים ואסורים לשימוש. מסיבה הזו הרבה ילדים (לא רק על הספקטרום) לא יכולים ללמוד בבית הספר. מסגרות לאוטיסטים - לא קיים מוסג כזה. ילדים בתפקוד גבוה שמסוגלים ללמוד בבית הספר בלי עזרה - לומדים. בחינוך מיוחד קיימים רק מסגרות לפיגור ובעיות התנהגות, שגם לשם מאוד קשה להכניס ילד אוטיסט. רוב ילדים נמצאים בבית ולא לומדים. יש מוסדות, אבל זה מקומות נוראים. לדעתי, אנחנו צריכים להעריך משיש לנו פה, למרות, שיש מה לשפר, כמובן.
 

אiר1

New member
שיו, זה מחריד

למתי כל זה רלוונטי? לפני כמה זמן עלית?
 

asa112

New member
עליתי מזמן, אבל המידע

מלפני שנה - גלשתי בפורום של אוטיזם בשפה רוסית.
 
למעלה