חשוב לקרוא

[ד ו ר ו ן ז ו ה ר]

והמסקנות הן:

שימו לב שתוצאות המחקר אינן מראות שיפור ביכולת החשיבה או בכישורים חברתיים. גם בשאר התחומים "התוצאות" (שאינן מפורטות בשום צורה מפורשת פרט למילה "תוצאות") של קבוצת המחקר מול קבוצת ההשוואה אינן שונות בהרבה, כך לפי החוקרים. אפשר היה, לטעמי, לפרט תחומים מסוימים שנלמדו ולומר למשל: ממוצע הזמן שלקח לילדים לזהות צבעים היה כך וכך. מעבר לכך, ואולי בזה הייתי צריך לפתוח, הרי שתכניות התנהגותיות אינן מלמדות ילדים לחשוב, שלא לומר לצבור, לבנות או לחוות זכרונות רגשיים. לכן גישת ה- ABA, כבודה במקומה מונח, יכולה בהחלט להיות טיפול משלים ולעסוק בשינון, שליפה וקוגניציה אך אינה יכולה בשום אופן להיות שיטת טיפול מרכזית. בלימוד אקדמי, שינון ואילוף - נזנחת האישיות. המחקר דנן מזכיר מאוד את המחקרים הפבלוביים. לקחו 2 קבוצות ילדים בגיל ממוצע של פחות משלוש. תלשו אותם ממשפחתם והצמידו להם מטפלים מומחים למשך 35 שעות שבועיות. תגמלו אותם בעיקר במחזקים חומריים, בטח המון במבה נשפכה שם, ובדקו את "התוצאות" מול קבוצת ילדים דומה שלא קיבלה במבה אלא טיפול פרא-רפואי אחר. "התוצאות" שנתקבלו משתי הקבוצות היו דומות והן מוצגות בתפארת של גרפים וטבלאות שמראות יתרון מזערי, לא ברור באיזה פרמטר, לקבוצה שטופלה ב-ABA . אולי בעצם כן נקבו בפרמטר ה-IQ, כאילו יש עוד מישהו בעולם שחושב שהבדלים ב-IQ הם מה שמבדיל ילד אוטיסט מילד בהתפתחות תקינה. לפי הנתונים המוצגים מתאימה מאוד הגישה לילדים שזקוקים לרכישת כישורי חיים, הרגלי למידה, שינון ושליפה אך לא למי שמחפש גישה שתלמד את הילד לחשוב, להרגיש ולהסתגל למציאות משתנה. להורים המחפשים גישות טיפוליות כדאי לקחת בחשבון גם את הצד האבסורדי שמציג המחקר: 1. הילד נתלש מהתא המשפחתי ומבלה את רוב זמנו עם מטפלים ו\או בתנאי מעבדה. 2. ההורים הופכים למממני הטיפול במקום להוביל אותו. 3. בשום מקום לא מודגשת חשיבה דינאמית כיעד. 4. אנשי המקצוע מודים שאין פער ניכר ב"תוצאות" בין קבוצת הטיפול לילדים שטופלו בצורה אקלקטית. 5. אנשי המקצוע שפרסמו את המחקר לא השוו את ה--ABA לגישות טיפול מובנות מרכזיות אחרות כמו ה-DIR או RDI. 6. המחקר מודה שבתנאי הטיפול דנן הילדים בספקטרום לא הגיבו היטב למחזקים חברתיים, כל שכן לא נמדדה כלל מידת ההנאה של הילדים מהחוויה. דורון

 

[ענת בן צבי]

../images/Emo41.gifוכשקוראים מגלים כמה מטעה התקציר

חשוב לדעת איך לקרוא! ואני לא מתכוונת לאנגלית אלא להבנה של עובדות לעומת פרשנות או להתיחסות לקבוצות הניסוי המבדקים וכדומה. אני הולכת להגיב לא כהורה אלא כמדען שקורא מחקר מדעי ומגיב על המחקר. קראתי חלקים נכבדים מהמאמר והנה הביקורת המרכזית שלי (יש לי עוד אבל אחסוך מכם): התוכנית התערבותית: הילדים בקבוצת ABA קיבלו 35 שעות שבועיות של של טיפול פרטני 1:1. לכל ילד היתה תוכנית מותאמת אישית צוות שכלל מרפאות בעיסוק וקלנאיות. בנוסף היו פעילות בקבוצה ושילוב לילדים מתאימים. הילדים בקבוצת הביקורת (וזה מה שהיא- מדובר בשילוב של שיטות אלקטיות בלי כיוון ברור) קיבלו 2 שעות עבודה פרטנית אחד על אחד ועוד שעה בקבוצה של כל מטפל (קלנאית, מרפאה בעיסוק, מרפאה במוסיקה) כלומר אם נהיה אופטימים 6 שעות אחד על אחד ועוד 3 שעות טיפול בקבוצה. בנוסף קיבלו עבודה בקבוצות קטנות, הוראה והדרכת הורים. אז עם נתחיל במה שכבר הוכח פעמים רבות בעבר יש לנו קבוצה שמקבלת 35 שעות אחד על אחד לעומת קבוצה שבמקרה הטוב מקבלת 9 שעות בשבוע אחד על אחד. מה שמוזר בעיני עם מתסכלים על הקבוצות זה שנדרש ניתוח סטיטסי כדי להראות הבדל במדד אחד - התפתחות שפה - של קבוצה שמקבלת פי 4 יותר שעות אחד על אחד. אם משהו שוכענתי שהשיטה פשוט לא יעילה. דר ענת בן-צבי

 

[שר19]

נכון, אבל

נכון, יש הבדל בין הגישות לגבי שעות טיפול פרטניות, אבל זה המצב הקיים בגני אלוטף. בגני ABA מקבלים הילדים יותר שעות פרטניות ובגנים אקלקטים פחות, וזה הורים צריכים לדעת כשהם בוחרים גן. ישנם הורים שמעדיפים יותר מתכונת גנית עם עבודה קבוצתית וישנם כאלה שיעדיפו עבודה יותר פרטנית... צריך לדעת כדי לבחור.

 

[ענת בן צבי]

נכון אבל...

תוכנית DIR טובה למשל דורשת גם היא כ 30 שעות שבועיות של עבודה אחד על אחד... אם את רוצה להשוות שיטות טיפול את צריכה שתוכנית הביקורת תיהיה שוות ערך. כבר הוכח ששעות רבות של 1:1 מקדמות ילדים אבל כדי ליחס את הקידום ל ABA התוכניות האחרות היו צריכות להיות עם אותו סדר גודל של עבודה רק בגישה אחרת... זה מצער מאד לשמוע שבארץ התוכנית האינטנסיבית היחידית היא ABA. אנחנו חיים בחו''ל והילד שלי היה בתוכנית אינטנסיבית של DIR כ 5 שעות עם מטפלים עוד כ15 שעות של זמן ביחד ביחס של 1:1 או 1:2 וכמובן עבודה שלנו בבית והילד היום 4 שנים אחרי משולב בכיתה רגילה עם סייעת. ענת

 

[שר19]

את צודקת

אולי היה צריך להציג את המחקר כהשוואה בין שני גנים... חבל באמת שאין בארץ תוכניות של DIR, מלבד התוכנית בביקר שהיא מתמקדת בהדרכת הורים ולא הכשרת מטפלים לטיפול ביתי (מנוגד לרעיון שלהם שה- DIR אמור להיות גישה של טיפול ההורים בילד).

 

[ענת בן צבי]

למה ד''ר צחור מפרסמת בכתב עט חשוב יותר?

 

[עדו בן צבי]

סליחה, שכחתי להחליף שם משתמש.

 

[אבא של סער]

בזכוות דיצה ו ABA הילד התקדם בצורה מטוארית

תוך חודש הילד ענה לשמו והיה ברור שהוא מסוגל לילמוד, להנות מהלימודים תוך 5 חודשים מפיגור של שנתיים בשפה וקוגנטיות מבחנים טענו שסגר את הפער . היום לומד בכיתה א רגילה ( עם סיעת ) והוא נחשב כאחד התלמדים הטובים.

 

[עדו בן צבי]

חבל רק שהמחקר של צחור מראה שבשיטות אחרות הוא

יכל להגיע לתוצאה דומה בפחות השקעה.

 

[מעל העננים]

הבן שלי היה שנה בגן DIR ושנה בגן ABA

ההתקדמות המטאורית היתה בזכות השיטה הרגשית, הילד היה שמח ומלא בטחון, תוך שבוע נגמל מחיתולים , למד לשבת לאכול ליד שולחן (דבר שמעולם לא הצלחתי לעשות איתו), למד לשתות מכוס ולא מבקבוק, והיה פתוח הרבה יותר מבחינה יצירתית לעומת גן ה ABA שיצר חרדות וים של דיבור עצמי בלתי פוסק, הוא היה צם יום שלם או מסתפק בצנימים אבל מבחינה קוגנטיבית המבחנים הראו שהוא מעל הממוצע. אבל - לדעתי חשוב מאוד לשלב בין שתי השיטות, ולעשות ABA כטיפול משלים כי הוא עובד נהדר על בעיות שליפה, שינון ועל התחום הקוגנטיבי. עוד פרמטר חשוב מאוד הוא איכות המטפלים (הגורם האנושי), ושעה אחת אצל קלינאית טובה שווה את כל טיפולי הABA בגן התקשורתי.

 

[גילי יהב]

ערב טוב

שלום לכולם, נוצר כאן דיון מעניין בהחלט. מבטיחה להגיב בהמשך, יש לי מה לומר. ערב טוב בנתיים, גילי

 

[bambina האחת]

לדעתי האישית

כל המחקרים האלו של השוואת שיטות מיותרים וחסרי תועלת. הפרמטרים החשובים לטיפול מוצלח הם: כמות הזמן המושקע, איכות המטפלים, התאמת תוכנית לצרכים של הילד. כל שיטה שעומדת בקריטריונים האלו תהיה מוצלחת. מה שלדעתי עומד לקרות בשלב זה או אחר זה איחוד הגישות DIR ו-ABA לגישה אחת חדשה מלאה יותר כי בשתי השיטות יש דברים מוצלחים וחשובים לקידום הילד ורק שילוב שלהם יכול לתת תוצאות הכי טובות. חוזקות של DIR זה פיתוח ביטחון עצמי, אינטליגנציה רגשית, פתרון בעיות, דמיון. חוזקות של ABA זה פיתוח קוגניציה, לימוד שפה, לימוד דפוסי התנהגות תקינים (ודרך אגב אם אתם רואים תוכניות כמו "סופר נני" אתם בוודאי מזהים שם ABA, אין מה לעשות גם ילדים רגילים בשביל לפתח דפוסי התנהגות תקינים צריכים גישה נכונה). גם בטנדנציה של ABA "רך" שיותר ויותר הולך היום אני רואה התקרבות של שתי השיטות אחת לשניה. כך שלדעתי עדיף היה להשקיע לא במחקר השוואתי בין השיטות אלא במציאת מכנה משותף (ויש כזה) ובדיקת איך אפשר לשלב בין הצדדים החזקים של כל אחת מהגישות.

 

[הורים של מאור]

אנחנו משלבים את 2 הגישות -DIR בגן

ומברכז מילמן בחיפה וABA בבית (כל יום שעתיים ) והולך מצוין .אחרי שהכנסנו את ABA לפני חודש הילד התחיל להתקדם מאוד יפה בשפה ובהבנת הסיטואציות החברתיות. למרות ההצלחה ב-ABA אנחנו לא מתכוונים לא לוותר לא על הגן ולא על מילמן כי מאור מאוד מאוד נהנה ושמח שם . אני מכירה עוד כמה משפחות שמשלבות את שתי השיטות וזה מסתדר ביחד טוב.

 

[bambina האחת]

גם אנחנו משלבים בין השיטות

ולכן דיברתי מתוך נסיון. אני פשוט רואה איפה כל שיטה מקדמת את הילד שלי יותר. אין ספק ש ABA מאוד קידמה אותו מבחינה שפתית (שתי קלינאיות תקשורת שלנו עבדו ב-ABA ואני המשכתי לפי ההוראות שלהן בבית). ABA גם טובה בקידום כישורי למידה. מצד שני DIR נתנה לילד שלי בטחון, רמת תסכול עלתה פלאים, הוא כל כך נהנה בזמן יחד ושומר על קשר עין רציף בזמן הסשנים, DIR קידמה מאוד פתרון בעיות (כי הוא אפילו לא היה מבין שאפשר להרים צעצוע אם הוא נפל והיה פשוט פורץ בבכי היסטרי). רק השילוב שמותאם לצרכי הילד יביא תוצאות הכי טובות.

 

[doroniz]

אני מצטרף

הנה תגובתי בתור הורה לילד בספקטרום האוטיסטי: המחקר הזה מראה ששתי הגישות קידמו את הילדים, ואין בכך שום חידוש. התערבות מוקדמת מקדמת את הילדים ומאפשרת להם לרכוש כלים ראשוניים אותם יש להמשיך ולפתח במהלך השנים. ההשוואה בין הגישות השונות מאוסה ומעוררת בי שאט נפש. הנה תגובתי בתור איש מקצוע (סטטיסטיקאי): מחקר סטטיסטי שמבוסס על גודל מדגם של 20 תצפיות מכל קבוצה הוא מחקר חלש סטטיסטית. חוק המספרים הגדולים ומשפט הגבול המרכזי מדבר על גודל מדגם של לפחות 30-40 תצפיות בכדי לבסס מסקנות סטטיסטיות. המחקר נערך והוגש לפני שנה (דצמבר 2006). מדוע הוא מפורסם רק עכשו, שנה אחרי הגשתו? ד"ר צחור וציוותה אוספים מידע לאורך השנים מילדים המטופלים במרכז. אני מניח שאיסוף נתונים זה מאפשר ניתוח סטטיסטי מבוסס יותר מזה המוצג כאן. לסיכום: ד"ר צחור היא אשת מקצוע מובילה בתחומה בגישה ההתנהגותית, ולכן אין ספק שמחקר פרי עטה יציג את הגישה הזו כבעלת יתרון על פני גישות אחרות. אני סבור שהצגה כזאת ראוי שתעשה ברגישות מרובה כאשר היא מוצגת בפני הורים, בודאי בפני הורים בתחילת דרכם. בברכה, דורון יזהר.

 

[פינקידי]

מצטרפת לתגובות

אתחיל ואציין שבני הולך לגן בשיטת ABA וזה מיתוך בחירה והכרת שתיי הגישות באופן אישי. האם מישהו שם לב שבקבוצת הABA ארבעה ילדים יצאו מההגדרה של אוטיזם וזה לעומת 0 ילדים בשיטה האקלקטית-ריגשית? נקודה למחשבה! לגבי מידת השיפור של הילדים - אכן, רק בנושא השפה היה הבדל משמעותי בן 2 קבוצות המחקר. אבל שפה זה אחד הדברים היותר חשובים בתיקשורת. יתרון נוסף של ABA שייש קריטריונים ברורים וההתקדמות כל הזמן נדדדת ומנוטרת לעומת הגישה הריגשית. לגבי ההתקפה של סנופי על ABA וההשוואה המאוד מיותרת לגוש הקומוניסטי- אני חושבת שהיא הייתה מאוד לא במקום ומאוד לא נכונה. אוסיף עוד שאני עוקבת אחרי הפורום בחודשים האחרונים ואני רואה באופן עיקבי התקפות של חלק מכותבי הפורום על ABA כאשר ניכר באופן ברור שלאנשים אלו אין בכלל ידע תאורטי נכון על השיטה ונראה כי לא ניסו על ילדם את הABA. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק ולהשמיץ את הטיפול ההתנהגותי!!! כאם לילד שהולך לגן ABA ומקבל שעות ABA בבית אני יכולה לספר מניסיון אישי שהילד שלי מעולםלא סבל (ומצחיק אותי לשמוע על "הסבל" שבני אמור לסבול כתוצאה מהטיפול), הוא מצפה לטיפולים וכיף לו וכן הוא גם מתקדם יפה מאוד וזו שיטת טיפול לגיטימית מאוד !!! אני לא רואה הורים שנותנים לילדם טיפול בשיטת הABA משמיצים את השיטה הריגשית וזה כנראה מיתוך כבוד לבחירה של הורים שבחרו בשיטה זו ואין עוררין שהיא מקדמת ילדים אני קוראת בפורום כמה ההורים מרוצים מהתקדמות ילדהם. אין גם עוררין שABA מקדם ילדים ואפילו מאוד וזה הוכח מחקרית הרבה יותר מהגישה הרגשית. כאשר יצוצו מחקרים שמראים שDIR I- RDI ושיטות ריגשיות אחרות מקדמות ילדים באותה מידה ו/או יותר אני בטוחה שכל ההורים כאן ישמחו לראותם. אכן במחקר של דיצה צחור מצויין שילדים בגן ABA קיבלו שעות עבודה אישיות יותר מילדים בגן ריגשי. לכן, להורים שלהם אפשרות בחירה בן גן ABA לבין גן ריגשי אני ממליצה לחשוב טוב לאיזה סוג גן להכניס את ילדם ולקחת בחשבון את מספר השעות שילדם יקבל בטיפול פרטני. כל עוד אין מספר שעות זהה של טיפוליים אישיים בין הגנים ילדנו יקבלו טיפול אישי יותר בגני ABA . אולי באלו"ט יחליטו להגדיל את מספר המטפלים גם בגנים הריגשיים כך שיהיה לכל ילד מטפל אישי וכך ניתן יהיה לעשות מחקר השוואתי מדוייק יותר ככל שיהיו יותר מחקרים כאלו אנו נרוויח יותר. לסיכום: כרגע נראה שילדנו מקבלים יותר תמורה בגנים עם טיפול התנהגותי

 

[bambina האחת]

אז בעצם המחקר הזה משווה בין

שני גנים שונים ולא בין שתי שיטות. המחקר הזה מאוד לא אחראי, הוא יכול להטעות הרבה הורים. ושוב פעם אני באה ממקום של שילוב השיטות כי כל שיטה חזקה בתחומים מסוימים וחלשה בתחומים אחרים.

 

[האם האלה]

בדיוק- ההשוואה היא בין המסגרות

לא ממש בין השיטות - הרי אין ויכוח שאין להשוות 35 שעות של עבודה פרטנית ל-6 שעות שבועיות בלבד- ולא משנה באיזו שיטה!!! (ואכן, גודל הדגימה הוא כזה שהוא חסר תקפות סטטיסטית ממשית) - המסקנה העצובה האמיתי מהמחקר בעיני היא בגנים שמטפלים בגישה האקלקטית ההשקעה הפרטנית בילד קטנה משמעותית לעומת גני ABA זה כשלעצמו טיעון משמעותי לטובת גני ABA ומניסיון אישי, הילד שלי טפו טפו פורח בגן - מאושר בגן, רץ לגן בשמחה ובסופו של כל יום הוא כולו קופצני חייכני ושמח - כך שהטענה שהשיטה פוגעת בשמחת החיים של הילד פשוט מופרכת בעיני (למרות שהגן שלנו הוא ABA רך ואני רואה בטיפול שם הרבה נקודות מאד תואמות גרינשפן)

 

[galigal33]

../images/Emo45.gif

 

[galigal33]

תראי, לגבי יציאה מהגדרה של אוטיזם

מאוד מאוד תלוי מי מאבחן את הילדים שלנו. אם דיצה צחור אבחנה אותם אז יש להם הרבה יותר סיכוי לצאת מהספקטרום כי כפי הנראה מדובר בילדים גבוליים שמאבחן אחר לא היה מאבחן אותם לעולם בתוך הספקטרום. אי אפשר להתעלם מהנקודה שאבחון ותוצאותיו תלויות בסגנון האישי של כל מאבחן במיוחד כשמדובר באבחון בגיל צעיר. ההגדרה של אוטיזם היא סובייקטיבית לגמרי. מלבד זאת אני מסכימה איתך.