צימעס, אני אנסה להסביר לך למה את
מעוררת בי המון כבוד, ואני מאד שמחה לקרוא את מה שאת כותבת. צימעס, ולפני הכל- ברור לך שאין לי "רווחים מהתחנפות אליך"....... ההבדל בין "סיפור יונת" שמתקשר לכל הגישה, לבינך הוא רב מאד לדעתי- למרות שיתכן ששתיכן חושבות ופועלות אותו הדבר. יונת, הייתה כותבת מה היא חושבת, מביעה את דעתה בהודעות שלה- או במאמרים שכתבה. אפשר אולי לומר- הייתה סוג של מומחית לעניני הגישה.... לא סיפרה , בנימוק עקרוני(כתבתי שאני קיבלתי אותה), על כיצד מתמודדת עם ילדיה, מה היא עושה במקרה כזה וכזה. את יונת לא יכולתי להכיר- אותך כן, במגבלות האינטרנט. ההורות שלך, כולל התפיסות ההוריות נחשפות כאן, במקביל לתפיסות הוריות של אמהות ואבות אחרים. לגבי יונת- אפשר ללומר, שהרגשתי שהיה כאן שליח שהגיע אלינו מאתר "באופו טבעי" - שליח עם מסרים, לא אם, מין שרה לורנץ,למרות שידענו שיש ליונת ילדים. אני, תמיד מאד שמחה לפתוח ולקרוא את ההודעות שלך. שונותך, חשיבתך, אפילו אם מאד דומה ליונת, הרי שלא הרגשתי עד היום, למעט המקרה של המקלות... שיש בך משהו שמבלבל, שלא ברור, עמום, פומפוזי או כל שם תואר אחר. מבחינתי- יהיה לי רע, אם יתברר לי שאת תחליטי לרדת, לללכת,לחשוש מהתגובה אליך. אילו הייתה כזו- מזמן היו מביעים זאת. מהנסיון האחרון- את יודעת שכאן יודעים לומר - בכל אופן אני- אומרת. כמו שכתבתי לך על המקלות, אז. עדיין- אני בטוחה, שאת בביתך- שומרת היטב על ילדיך, גם עם סכיו מקל או מזלג מנופנף- כי את לא רוצה שבנך יפגע בעינו שלו- משום שהכניס את המזלג, תוך כדי נפוף ל... את מציגה את עמדותיך, את ההורות שלך- כשלך- לא כאמת אולטימטיבית- אולי אפילו הרבה יותר בעדינות מרבות מאתנו- כולל אותי... האם את "נרגעת", משתכנעת... דסי