חשבתי לנכון

[שחר של עמית]

../images/Emo45.gif גם אני חושבת שלכבד את הילד

כולל בתוכו, בין היתר, גם להכיר במגבלותיו עקב גילו, ולהתאים את הדרישות ואת ההתייחסות למגבלות אלה. אני מכבדת את הילד שלי בכך שאני נותנת לו לשחק בספוג באמבטיה, כי יכולותיו בהתאם לגילו מתאימות למשחק שכזה. אני גם מכבדת אותו בכך שאני משתדלת להעניק לו סביבה בטוחה, ע"י מניעת גישה לתנור החם או לכיריים עליהם מתבשל אוכל בסירים.

 

[יסמין@]

מסכימה מאוד. ומיכל מארגון "בטרם"

ניהלה פעם פורום שעסק בכל הקשור לבטיחות לילדים - בבית בחדרים השונים ובחוץ (למשל במכונית). אני זוכרת שקראתי את כל מה שנאמר שם ושאלתי כמה שאלות וקיבלתי תשובות מאוד אינפורמטיביות ופרקטיות שנעזרתי בהן. גם אני חושבת שלכבד את הילד-ה שווה בין היתר, להכיר במגבלותיהם עקב גילם ולהתאים את הדרישות ליכולתם ברגע מסוים. וזאת משום, שעם כל הכבוד, חיים ובריאות וזהירות חשובים הרבה יותר מעקרונות אחרים. לדעתי. ואני גם חושבת שאחד מהתפקידים החשובים של ההורים הוא להגן על ילדיהם מפני סכנות שבשל גילם אין להם עדיין שיקול דעת מתאים להתמודד איתם.

 

[1אילת2]

את ממש מעריצה אותה, הא?

יונת בוודאי תשמח לשמוע. מישהי שקוראת את כל מאמריה, חושבת שיש להם השפעה רבה על אנשים, ומתעמקת בהם.

 

[vered4]

יש לזה שם אחר../images/Emo8.gif

"דע את האויב"

(אויב בלשון השאלה, כמובן) ולגבי ההשפעה שיש לה- אני מבינה מדברייך שאת דוגמא לנושא, לא?

 

[שחר של עמית]

../images/Emo18.gif רגע אחד לפני התדרדרות

התחושה שלי היא שההודעות האחרונות מתחילות לשאת אופי קצת יותר אישי, ופחות עמדתי, בבחינת - לגופו של האדם ולא לגופו של העניין. כשהתגובות הן לגופה של הכותבת, זה הופך להיות הרבה הרבה פחות נעים להיכנס לפורום ולהגיב לשרשורים, אז שמא נמנע?

 

[סמויה בדרכ]

אני לא יודעת בדיוק על מי מדובר אבל

מהחודשים האחרונים שאני קוראת כאן נראה שהביקורת שאת מעלה מעורבת בדברים על רקע אישי ולא תמיד עניינית פרופר. ואני אודה לכם אם תסבירו לבורה כמוני על מי מדובר בדיוק. קראתי חלק מהקישורים שנתתם והם הובילו ברובם לתרגומים שחלקם אהבתי וחלקם פחות אבל לא הבנתי מי האישה שמדובר עליה.

 

[Kalla]

מה זה חשוב מי האישה?

מה שחשוב זו הגישה.

 

[סמויה בדרכ]

ואי אפשר להבין ממה שאומרים כאן

מה הגישה כי מהדברים עולה ביקורת אישית. את בטח לא חושבת שאפשר להבין מה הגישה בדיוק מהדברים של ורד4 או ליליה והגמדים או צימעס.

 

[Kalla]

נראה לי שאני הבנתי מה הגישה

באופן עקרוני, אך אני בהחלט מאמינה שאולי יש כאלה שלא הבינו. מה שניסיתי להגיד הוא לא שלא צריך לנסות להבין יותר, אלא שלא כל כך משנה זהותו של מי שכתב מאמר או דעה כאלה או אחרים, אלא מה תוכנם.

 

[תמר,]

ואם אפשר להוסיף

ובעצם לחזק את מה שאמרת - כל הורה שקורא את המאמר יכול (ואולי צריך) לסנן את המאמר לפי הגישה שמתאימה לו ושנראית לו נכונה, או בקיצור - להפעיל את השכל ולא לקבל כל דבר כתורה מסיני. בכל מה שנוגע לחינוך ילדים, יש כל כך הרבה דעות, ואין דעה אחת שאפשר להגיד עליה שהיא נכונה באופן מוחלט. גם מחקרים על ילדים שגודלו לפי שיטות שונות לא יכולים להוכיח דבר, מפני שיש כ"כ הרבה גורמים מלבד ההורים שיכולים להשפיע על ילדים, כולל טראומות ילדות (שיכולות לגרום להבדלים גם בין תאומים זהים). ועל זה נאמר: רימון לקח, תוכו אכל - קליפתו זרק. (ופה כל אחד מחליט מה הקליפה ומה התוכן)

 

[vered4]

תודה שהעלת את זה

אני לא מאמינה ששכחתי לכתוב על זה. אחד הדברים שממש מפריעים לי היא התחושה שמישהו מטיף שיש דברים שצריך לעשות בצורה מסוימת בלבד. זו ממש הנקודה הבעייתית בעיני.

 

[ליליה והגמדים]

ורד, זו בעיה בהרבה מהגישות הללו

ונגעת כאן, אכן, בסוגיה מהותית - שניה לפני שייחסו לך התנגדות אישית על רקע לא ענייני ליונת שאת לא מכירה אישית - לא נראה לך שיש כאן דפוס תגובה לביקורת שחוזר על עצמו?

 

[yorg]

זה אישי/וירטואלי

אולי ורד תספר קצת על קורותיה הסוערים בפורום "באופן טבעי". זה מאיר באור אחר את תגובותיה.

 

[ליליה והגמדים]

מה אתה רוצה להגיד בזה?

ורד - בלי לדעת מה היה שם - היתה מן הסתם עדינה ממני. לא, ורד?

 

[vered4]

למרות שהיית רוצה לחשוב כך../images/Emo13.gif

זה עדיין לא סותר. זה רק אומר שהכרתי את הגישה "היודעת כל" קצת לפני תפוז.

 

[לאה_מ]

אני באמת לא חושבת שזה רלוונטי

יש פה ויכוח אמיתי בין גישות שונות (ובכלל לא משנה לי אם העלאת הויכוח הוא מתוך איזו ונדטה אישית, לצורך הדיון, זה לא רלוונטי לחלוטין). ורד, גם לי יש הסתייגות גורפת מכל מה (ומי) שנותן לי "הוראות ביצוע" חד משמעיות. זה גורם לי לפעמים להפסיד דברים שאני לא מצליחה להקשיב להם באמת, רק משום אי היכולת שלי באותו מצב "לנטרל" את לשון הציווי ולקרוא במקומה לשון אחרת. ואני מסכימה שיש זילות בשימוש בכל מיני מונחים בחינוך. אני זוכרת את עצמי בתור אמא טריה ומנויה על ירחון "הורים וילדים" קוראת בשקיקה את הכתבות שם וטועה לקבל דברים כמה ש"צריך" לעשות במקום כסיפורים אישיים או כדעות אישיות. כתוצאה מכך עשיתי עם הבכור שלי הרבה דברים שבדיעבד אני יודעת שהם לא מתאימים לי, שרק לאחר מכן יכולתי לשים את האצבע על אותו משהו בלתי מוגדר שהפריע לי בהם. אצלי - באופן אישי - ההתנגדות האוטומטית הזו היא למונח "גבולות". בדומה למה שקאלה תארה לגבי ה"זרימה". כשאני שומעת "גבולות" ("הוא בודק את הגבולות שלכם", "הוא צריך שתשימו לו גבולות", "אתם חייבים לשים גבול"...) אני מתקשחת. ברור לי שגם באופן אישי החינוך שלי לא נקי מכללים, מחוקים, מהחלטות. אבל קשה לי עם השימוש האקססיבי במילה "גבולות". בדיוק כמו שלקאלה קשה עם ה"לזרום עם הילד". אני מאד מבינה מאיפה זה בא. לכן, לדעתי, אף גישה היא לא "יודעת כל" במובן אובייקטיבי. יש, כמובן, תמיד אנשים כאלה ואחרים שחושבים שהם יודעים הכל, וזו זכותם המלאה. אני עדיין תומכת בקריאה בקורתית של כל הגישות. אף פעם אי אפשר לדעת איפה ניתקל במשפט שיגרום לנו לחשוב, שיעשה אצלנו איזה שינוי, שיוביל אותנו למקום אחר.

 

[vered4]

זו באמת היסטוריה ארוכה

של כמעט לפני שנה-שנתיים. את יכולה לעשות חיפוש בארכיון הפורום לגבי השם שלה. היו המון דיונים בנושא גבולות, יחס לילדים וכו'. הסיבה שזה עלה כאן עכשיו, זה האתר שלה "כבד את ילדך"- שאליו קשרו בהודעה קודמת. בניגוד אלי או אל כל כותבת שדעותיה משמשות אותה בדיון, ואף אחד לא מביא ממנה ציטוטים, "יונת" במסגרת האתר שלה, מצוטטת בהזדמנויות שונות. לכן נראה שיש ערוב תחומים- מי האשה, ומה הגישה. כשזה עולה, יש למי שמכיר- גם זכרון של אותם דיונים אכיונים. ונכון שגם באופן "אישי וירטואלי" (לא אישי פיסית) לא אהבתי את הסגנון שלה.

 

[Kalla]

אני מאוד לא אוהבת את כל

הביטויים התיאורטיים האלה של "לזרום עם הילד", "לתת כבוד לילד" וכו' והם לא עושים עליי כל רושם. אני בכלל לא רואה כל תועלת בהכרזות כלליות שכאלה והן מבחינתי חסרות כל משמעות. אותי מעניינים רק מצבים קונקרטיים ואיך פועלים בהם.

 

[limori]

את יכולה להסביר לי למה את לא אוהבת

את לזרום עם הילד? (בבקשה כמובן) לימור מרגישה שהיא יותר מידי זורמת

 

[Kalla]

כי אני לא מאמינה בסיסמאות גורפות.

אני מאמינה בכל מקרה, בכל ילד, בכל מצב לגופם. במצב מסוים אכבד את רצונם של ילדיי, במצב אחר לא. במצב אחד אזרום איתם, במצב אחר לא. לכן ההכרזות העקרוניות האלה מיותרות ואף מעט טיפשיות בעיניי. הסיסמאות האלה נועדו כדי להיראות יפות ולמכור סםרים אך במציאות המצב מכתיב לנו את ההתנהגות ולא הן. יש כאלה שמאוד מתרשמים מהעקרונות האופנתיים היפים כביכול שמאחורי הרעיונות האלה, מתייחסים אליהם כאל תורה מסיני וחוזרים עליהם בכל הזדמנות עד שזה כבר יוצא מהאף. אני לא מתרשמת ולא מתיימרת לנהוג לפי עקרון ספציפי כלשהו. אני רק מנסה לעשות את מה שנראה לי לנכון ברגע מסוים של המציאות.