אני חושבת שהחסרון העצום של חינוך
ביתי, הוא אי מתן הזדמנות לילדים להתמודד עם ילדים אחרים, חלקם נחותים או סתם שונים מהם (ויסלח לי אלוהים) מבחינה חינוכית. מפגש של ילדי החינוך הביתי שרובם משכבות סוציו, אם לא אקונומיות, די גבוהות, אינו מקנה את ההזדמנות להתמודד עם השונה. כמו כן יש לאינטראקציה עם מורים שונים, דרכי לימוד שונות והתמודדות עם אנשים שאינם אוהבים אותך, סתם אנשי מקצוע, שצריך לדעת לרכוש את אמונם, לדעת"למכור" את עצמך. כל מיני אינטראקציות שאינן קיימות כשאמא או אבא מלמדים. אין לי כל ספק שבחינוך הביתי מצליחים ללמד טוב יותר ומהר יותר מבתי הספר המחורבנים שיש. הסיטואציות שתארתי פשוט לא קיימות ולא מכשירות את האדם למה שיחוייב בבגרותו, מה לעשות. ולגבי הצבא: שוב, הציצו בפורום "הורים לחיילים" בתפוז ותגלו עד כמה אסירי תודה רבים מההורים לצבא על האחריות שהקנה, על היכולת לחמול (כן, מפקד טירונים יכול להיות מחוספס, וגם יכול לשים לב שלילד קשה ולהביא לו חובש, גם אם לא ביקש, כמו שקרה לבני) הסיבה שצה"ל פוטר ילדי חינוך ביתי (טוב, לא את כולם) היא חוסר היכולת להתמודד במסגרת. לדעתי יש בכך נכות מסויימת. לא חוסר השרות, אלא חוסר יכולת ההתמודדות במסגרת. לא מבינה למה אין עוד אנשי חינוך ביתי ישרי לב, שיתארו גם את החסרונות. הרי לבטח יש, וזה עוזר לשיקולים בבחירת דרך החינוך והלימוד