נשום מה זה משעשע אותי עכשיו
אבל מן הסתם זו סוג של הגנה מזורגגת. אגב, אם כבר, קטע משלי: תקראו בסבלנות את הציטוט הבא דרושה סבלנות, אני מתרה בכם, הוא מלוקק ועשוי מהזבל הרגיל של רומנים רומנטיים "ויקטור הניח את פרנצ'סקה על שמיכת הפוך ונשכב לידה, הוא כרבל אותה בזרועותיו, עטף את גופה בגופו, נשק לשערה, למצחה, לאוזניה, ולבסוף לשפתיה. הוא עצם את עיניו וגמע בעונג את חומה רכותה ויופיה, פיו נדד אל צווארה והוא החל להחליק בידיו על גופה, הוא הזיז קלות את ראשו ונשק לשביל בין שדיה ואז ליטפם בידיים חזקות אך עדינות ובלשונו נגע בקצה כל אחת מפטמותיה, מגע כה עדין עד כי בקושי הורגש לאחר רגע שוב היה נושק לפיה, מחבק אותה בכח, טובע בתוכה. ויקטור השתכר ממנה, הוקסם ממנה, הוא העביר את שפתיו על ירכה, ובשעה שליטף את לב נשיותה הרגיש כאילו פרח נדיר פורח לפתע תחת מגעו, רעידות הרטיטו את ירכיה והוא הזיז את גופו ונע קלות על המיטה כולו נסער מהנאתה הלא מרוסנת. הוריד את ראשו ונשקה בעדינות עד שהרעידות התחלפו בהתכווצויות. הוא המשיך לנשקה עד שההתכווצויות פחתו ואז הרים את ראשו והחליק לתוך גופה במהירות..... " אני מקווה ששרדתם את הקטע הבא,הוא לקוח מהספר "קולו של הלב" זהו ספר בן 699 עמודים שמתאר סיפור אהבה בין כוכב קולנוע לרוזנת אנגליה. קראתי אותו לראשונה בגיל 15והוא הותיר בי רושם עז, קראתי אותו שוב ושוב, יש לי בין כל המזכרות מנעורי פתק שנכתב בעיצומו של שיעור תורה, בפתק רשום, ויקטור ופרנצ'סקה עשרות פעמים בכתב חולמני. חשתי את הכאב החד של פרנצ'סקה כשהם נפרדו בשל טעות אכזרית של היקום, היא עמדה בפתח הטירה הישנה של אביה והשקיפה על הררי דשא מוריקים ביורקשייר וליבה שבור. הו אהבה, כמובן שכבר לפני גיל 15 שמעתי אמירות מעורפלות על סקס וכמה תאורים טכניים אבל הספר הזה חשף אותי לראשונה לחדר המיטות ולגברים- נשים וכל מה שביניהם. אתמול בשיטוטי בספריה נתקלתי בספר "קולו של הלב" שוב ולמרות שטעמי הספרותי דהיום משובח בהרבה הושטתי יד וקראתי אותו בלילה עד שנרדמתי וכל הבוקר הנוכחי. כשאני מנסה להיכנס לראשה של הנערה הבוגרת יותר בת ה19 ומחצה, כמעט על סף עשרים אני תוהה עד כמה בלתי מעשית וטיפשה הייתי אז. השעור האחרון של מדריכת הכלות המשמימה,גוצה ושיבי שפם לבנבנים על פניה,הוקדש ללימוד טכניקת הקיום של "המצווה הגדולה" הקשבתי לה ברפרוף, נדהמתי מכך שהציעה לי כוס מים להרגע וציינה שאפילו האדמו"ר מגור מקיים את המצווה הזו, וודאי שהוא מקיים אותה ,לגלגתי עליה בראשי ,תוך סרוב מנומס לכוס המים, מי לא רוצה לקים מצוות מהסוג הזה. יצאתי מביתה והלכתי בדרך הביתה, כמה ימים לפני חתונתי והזיתי בחולמנות על גופו החמים והגברי של המיועד לי, לא ראיתי אותו מזה שנה ובשנה ההיא עשיתי ככל יכולתי ללמוד לאהוב את הגבר הזר שנשקף אלי מתמונות הארושין. הוא ויקטור ואני פרנצ'סקה, אין צורך בתואר רוזנות או בכוכב קולנוע בשביל להתאחד בתשוקה יפה ותמימה כמו שלהם. אמא שלי חיכתה לי בשובי ממדריכת הכלות מעט חרדה, היא ספרה לי שאחותי הבכורה בכתה כל אותו יום לאחר שעור הכלות האחרון וזו שמעלי נכנסה להתקף אי רצון להתחתן. לגלגתי עליהם בהתנשאות, תמיד חשתי עליונות מלווה באהבה עזה כלפי אחיותי הגדולות, אמרתי לה שהדבר היחיד שזעזע אותי זה שלפי ההלכה אני אמורה לאחוז באברו של הגבר ולהחליק אותו לתוכי, זה היה נראה לי דוחה ומגושם ומוריד מעוצמת הגבריות בטקס הכלולות. כמובן שלאמא שלי המתוקה לא אמרתי בדיוק מה מזעזע אותי בזה, נאחזתי בטעונים כמו גועל ואמרתי לה שאולי אשים ממחטה ליד המיטה לרגע המתאים. הנה תאור ליל הכלולות האמיתי שלי. נבוכים נותרו ויקטור ופרנצ'סקה כשנותרו לראשונה לבדם, פרנצ'סקה נמלטה למטבח כשויקטור פותח את מעטפות המזומנים ממתנות החתונה, היא לא טעמה מהבוקר כלום ולמרות שכל מזון העלה בה בחילה היא היתה רעבה, רעבה ככה שבטנה השמיעה קיטורים בלתי מעודנים. היא קילפה תפוז, זה היה חורף, הפרידה אותו לפלחים בעדינות, אחזה כל פלח כששמלת הכלה הלבנה והנפוחה עדיין לגופה ונגסה בו, באמצע הדרך אחז בה היאוש והיא הותירה את שאר פלחי התפוז ביתמותם במקרר הירוק והישן בדירה. כששבה לסלון, ויקטור ישב עדיין על הכסא בעל הידיות המציין את מיקומו של הזכר השולט במשפחה ליד השולחן, היא נתיישבה על הספה החומה הרכה בעלת הקפיצים החורקים והביטה בו. למרות שלא היה יפה ככוכב קולנוע, ויקטור ביום חתונתו עם פאותיו הארוכות שהסתלסלו והספודיק המשיי השחור והחלק לראשו, חולצתו החדה והמגוהצת ועיניו הכהות והעמוקות נראה מעט יותר טוב מהתמונות בהם צפתה בשנה האחרונה. הוא שבר את השתיקה כשאמר בקול מהוסס, כדאי שנלך לישון, עוד מעט כבר בוקר. שניהם היו כה זרים זה לזה ועמדו לצללו בבת אחת לאינטימיות העמוקה ביותר שיש בין גבר לאישה. פרנצ'סקה נענתה בקול חלוש, כן כמובן כבר ממש מאוחר. היא השתהתה על הספה והמתינה שימשיך לדבר, ויקטור המשיך בקול רציני, כדאי שנתכונן, אני אקרא קריאת שמע ואבוא אחרייך למיטה. פרנצ'סקה צעדה לאמבטיה והביטה במראה הסדוקה של ארון התרופות, היא שלפה סיכה אחר סיכה מפאתה, נדמה כי הסיכות לא יכלו לעולם ונגזר עליה לנצח להישאר עם ערמת השער הזרה עטויה לראשה. היא תהתה באיזו מהמטפחות החדשות כדאי לה לבחור, מה מאד רצתה להיות יפה בעיניו של ויקטור. בחדר השינה המציאות כבר החלה להלום בראשה, היא ניסתה לפתוח את הרוכסן הארור של שמלת הכלה וכמעט נקעה יד בשל המאמץ, לרגע נתפתתה לקרוא לויקטור שיעזור לה, אך היא היתה כה בישנית וקולו של ויקטור כבר מהמהם את מילות "ואהבת "נישא אליה מהסלון. לבסוף שכבה בכתונת הלילה החדשה עם הצוארון המסולסל במיטה, ציפת הפוך היתה כה קרה שגופה רעד בדקות הראשונות. ויקטור כיבה את כל האורות בבית, בחדר השינה שרר חושך מוחלט, היא האזינה לו פושט את בגדיו בעלטה, הוא שאל אם היא שמה כרית כמו שלימדו אותה, היא הניחה כרית מתחת לאגן ירכיה כשהוא החליק זר וריחו לא מוכר לצידה במיטה, הוא גהר מעליה, היא חשה את נשימותיו צפופות ומבוהלות מדגדגות קלות את פניה, פלג גופו העליון היה מורם מעט, הוא לא שכב עליה וזרועותיו היו רחוקות מאד מגופה. ככה הם שכבו שניהם קרוב לחצי שעה ללא מילה, ללא ליטוף, לאט לאט גופו נרפה ובטנו נגעה בבטנה. שום דבר לא קרה באותו הלילה, ויקטור התנצל קם והתקשר למדריך שלו מבוהל והסביר לו ששום אבר בגופו לא מגיב. הוא חזר לחדר השינה, פרנצ'סקה המתינה לו יגעה, אף אחד לא הכין אותה לסיטואציה מוזרה כזו. בבושה שהסתמנה בברור על פניו הצעירים ותוך מלול שערות זקנו המועטות הוא אמר לפרנצ'סקה שהמדריך אמר שלא נורא, זו לא חובה לקיים את המצווה הלילה למרות שזה עדיף. השעה כבר היתה חמש בבוקר ואור החל לחמוק מתריסי החלון. ננסה שוב מחר אמר ויקטור, קרא שוב קריאת שמע, הפעם נשכב במיטתו שרווח של מטר בינה ובין מיטתה של פרנצ'סקה, בשלב כלשהו נרדמו שניהם, בבוקר כשהתעוררה פרנצ'סקה ויקטור כבר לא היה במיטתו,הוא הלך .להתפלל והיא חתכה ירקות, הוציאה סלטים שהוכנו מראש, בגטים, והמתינה לשובו למעשה היה זה ליל כלולות עדיף בהרבה מהפעם הראשונה שבתוליה אבדו, הלילה ההוא היה איום בהרבה והותיר אותה שוכבת במיטתה ללא תזוזה עד הבוקר קפואה מאימה.
