בבקשה - חלק א'
הסודות של חסידות גור נחשפים תקנות מחמירות האוסרות על גברים לדבר עם כל אשה - כולל זו שנישאו לה; חתנים שמגלים רק לפני חופתם את סוד הכלולות; והשיטות להסחת הדעת מכל מראה שעלול ליצור גירוי. כתבה ראשונה מתוך שתיים תמר רותם 27.01.2012 07:57 118 הוסף תגובה הורד עכשיו ללא תשלום הארץ iPhone הורד עכשיו ללא תשלום הארץ android לתגובות (118) הדפס הוסף לרשימת קריאה יום אחד, בשנת 1977, נכנסה בסערה לכיתה שלנו בסמינר בית יעקב בתל אביב תלמידה שמיררה בבכי. היא בישרה לנו בקול מרוסק שהאדמו"ר מגור הנערץ, "הבית ישראל", הרב ישראל אלתר, הלך לעולמו. הלימודים בסמינר, שהיה מזוהה עם חסידות גור, הופסקו באחת, וכולנו - גם בנות מקרב הליטאים (המתנגדים היסטורית לחסידים) וביניהן אני, שרבות מחברותי היו מהחסידות - געינו בבכי תמרורים. הבית ישראל (ששלט בחסידות בשנים 1948-1977), היה מנהיג דומיננטי שביצע מהפכות בחסידות, שזכתה באותם ימים להערצה בעולם החרדי - למרות, ואולי בגלל, שתמיד היתה אפופה באווירת סוד בכל הנוגע ליחסים בין הגברים לנשים. במשך הזמן התגלה שהמנהגים החריגים בתחום זה בחסידות מתקשרים למושג ה"קדושה", ממנו נובעת הגישה הייחודית למיניות ויחסי אישות בחסידות (כפי שחשף הד"ר בנימין בראון מהאוניברסיטה העברית). אבל הסוד השמור, איך זה פועל באמת, לא פוצח. מחקר חדש מרים את המסך מעל הקדושה בגור. החוקרת, ד"ר נאווה וסרמן, כתבה את המחקר "חברת הקדושה: תהליך הקמת הבית בחסידות גור", במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית הפרופ' קימי קפלן במחלקה ליהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן. היא מסבירה כי "קדושה היא האידיאולוגיה של אמנות ההתרחקות". לדבריה, "השקפה זו מכתיבה את ההפרדה הנוקשה בין המינים בחסידות זו, ובעיקר את פרקטיקות הפרישות בקשר בין בני זוג בחברה זו, שאין דומה להן בקבוצות חרדיות אחרות. חסידות היא עשייה מעבר למה שהדין ההלכתי דורש. אם בעולם המערבי יש הנכחה תמידית של מיניות, בדיוק כנגד זה חסידי גור נלחמים", ממשיכה וסרמן. "הם לא רוצים לגעת באווירה ובמתח של המיניות, גם אם הדברים לא מגיעים לידי איסור. זוהי ההגשמה של החסידות: פרישות מעבר למה שהחוק ההלכתי מחייב". מאה שערים. הכניסה לחיי הנישואים מדורגת. צילום: אלכס ליבק המחקר של וסרמן מתדיין עם תזת חברת הלומדים של הפרופ' מנחם פרידמן, מחשובי החוקרים של החברה החרדית. לפני יותר מ-20 שנה טען פרידמן כי החברה האשכנזית החרדית בנויה על חברת הלומדים. הוא הראה כיצד הרעיון של ביסוס חברה זו על לימוד התורה הוצע בתחילה כתשובה הולמת לציונות. כך, החל משנות ה-50, לימוד התורה נתפש כאלטרנטיבה לתחושת השליחות החילונית. נערים החלו להישלח לישיבות קטנות בגיל 15, דבר שלא היה מקובל עד אז, ולאחר מכן המשיכו לישיבה גדולה. שלב נוסף היה הברית שנכרתה בין מנהיג הליטאים, "החזון איש", והרב זאב וולף, מייסד רשת החינוך לבנות "בית יעקב", שקיבל על עצמו לחנך את הבנות שתסכמנה לקחת על עצמן את עול הפרנסה. כך נוצרה חברת הלומדים. בעוד שפרידמן לא מפריד בין החברה הליטאית לבין החסידים, וסרמן מוכיחה כי המקרה של גור הוא ייחודי. "חסידי גור אמנם אימצו את הפרקטיקה של לימוד התורה לאורך שנים, אך יש להם אתוס חלופי, של הקדושה כערך מארגן והציר שסביבו נעים החיים, בדיוק כמו אתוס לימוד התורה בחברה הליטאית. זו חברה שקיבלה על עצמה במסירות נפש את ערך צמצום המיניות כדי לקרוא תיגר על החברה הכללית", היא מסבירה. עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם המחקר, שנחשף כאן לראשונה, הוא אקטואלי מאוד לאחר תקופה שבה תופעות כהדרת הנשים וההפרדה באוטובוסים היו בכותרות. נעשה בו ניסיון כן לנתח ולהבין לעומק תרבות המתבססת על הפרדה מגדרית נוקשה. וסרמן סבורה שענייני הקדושה אינם מכוונים כנגד נשים, אלא כנגד מיניות. "הרבה פעמים הפרדה בין גברים לנשים מתפרשת כאילו זו עמדה נגד נשים", היא אומרת. "גם דרישות צניעות מנשים מתפרשות לא פעם כדכאנות של גברים, אך המקרה הגוראי מוכיח שדרישות הצניעות בלבוש כלפי הגברים מחמירות אף יותר". פענוח שיטת הקדושה הוא הישג, מכיוון שזו מסורת בעל פה, העוברת בחסידות רק בהדרכות פרטיות. מעלתו של המחקר היא תיאור חברת הקדושה מבעד לעיניהם של הנשים והגברים שרובם מהגרעין הקשה של החסידות, שדיווחו על משמעות הקדושה בחייהם. ומפה נובע גם חסרונו. באופן מוצהר החוקרת, עובדת סוציאלית, אינה מתייחסת להשלכות של היחס המחמיר למיניות על מעגלים יותר רחבים בחסידות זו, ואינה מתייחסת למחיר האישי שהחסידים עלולים לשלם על אורחות חייהם. מעגלים וסרמן. "הרבי מקוצק טען שהאהבה לאל והאהבה לאשה לא הולכות יחד". צילום: ניר קידר הקדושה, או ההתרחקות, מתבטאת בארבעה מעגלים: בין החסיד לבין עצמו, בין החסיד לגברים אחרים, בין החסיד לנשים, והחידוש הגדול - גם בין החסיד לאשתו. "החידוש בגור הוא שרעיון הפרישות קיים גם ביחס לנשים שאתן מתחתנים. זה בנוסף לסייגים ההלכתיים בהם נוהגים שאר המגזרים", אומרת וסרמן. גור ינקה את ההשראה לפרישות ממורשת קוצק, חסידות קטנה שפעלה בתחילת המאה ה-19 ושגור ראתה בעצמה ממשיכת דרך שלה. "הרבי מקוצק טען למעשה, שהאהבה לאל והאהבה לאשה לא הולכות יחד", מסבירה וסרמן. "יש תחרות בין רוחניות למיניות, ולכן יש למגר את המיניות. "בתחילה זה היה עניין ליחידי סגולה", היא מטעימה. "מפנה משמעותי התרחש ב-1948, כשעלה על כס האדמורות ר' ישראל אלתר, ‘הבית ישראל', שהעלה מחדש את כל ענייני הקדושה על נס והפך אותה לדרישה שמופנית לכולם", מסבירה וסרמן. "המהלך יצר האחדה בחסידות - מאוסף של קבוצות עם זיקה משתנה לחסידות, שבהן גם פליטים מהשואה, היא הפכה לקבוצה הומוגנית שכדי להשתייך אליה צריך לעמוד בדרישות מחייבות". החייאת רעיון הקדושה הפכה בעצם את החסידות למה שהיא היום, מספרת וסרמן. "הבית ישראל העמיד קומנדנטים, מפקדים בפולנית, שהתפקיד שלהם היה להדריך ולהפיץ את ענייני הקדושה. השינוי החל באמצעות מערכת החינוך של הבנים. ההדרכה לגבי המותר והאסור לא מתבצעת בשיעור פומבי, כי לא מדברים על עניינים כאלה בפרהסיה. וזה הפרדוקס המובנה בשיטה: מצד אחד מתרחקים מדיבור על ענייני אישות, ומצד שני צריך לדבר על כך. לכן השיחה היא אישית בין הצעיר או החסיד למדריך, בשפה שהיא מרומזת מאוד, אך בו בזמן גם פרטנית מאוד". הכנת הבחור לחיי הזוגיות היא מצומצמת מאוד. רק ביום החתונה, כשעתיים לפני החופה, חושף המדריך בפניו של החתן מה עליו לעשות בליל הכלולות. הבחורות מקבלות הדרכה מורחבת יותר. "יש חתנים שמקיאים או מתעלפים כשהם שומעים את הדברים", אומרת וסרמן. "אבל בחסידות מוכנים לשלם את המחיר הזה, כדי לקבל את הרווח של הקדושה". רמת הפרישות נרכשת באמצעות שמירת העיניים ושמירת המחשבה. "הכוונה היא לעקור מהתודעה את הדימויים שעלולים להביא לגירוי", אומרת וסרמן. לכן, כשהחסיד יילך ברחוב, הוא ישפיל את מבטו. באוטובוס, הוא עשוי להסיר את המשקפיים. "מלמדים אותם פרקטיקות של הסחת דעת. איך להוביל את התודעה למקום אחר. כך הם רוכשים לאט לאט כלים להדחיק את המיניות שלהם".
