LILO digital
New member
"אהבה דיגיטלית"- פרק שביעי
לטריירמון ולגילמון לא היה כל מושג שהמאמנים שלהם עשו אהבה בחניון הגדול של הרכבת התחתית, באותו לילה סוער. גילמון הקיץ בבוקר במאפיה, כרגיל, ואכל חמשת (אלפים) לחניות לחם-גילמון. "איך נביס את הדי-ריפר?" תהה לעצמו. הוא התלבט בשאלה בזמן שאכל עוד לחם, ורק בביס האחרון שם לב שריינמון עומדת על המשמר מחוץ למאפיה. הוא ניגש אל החלון והביט בה. היא עמדה שם, פרוותה הצהובה נוצצת באור השמש. היא נשענה על העמוד ונראתה יפה וזוהרת. גילמון לא ידע אם הוא מאוהב, כי הוא היה כל כך צעיר יחסית לדיג´ימון, ותמים וטיפשון. הוא העדיף לאכול עוד לחם בחמאה ולהתעלם ממחשבותיו. מה שהוא לא ידע, זה שריינמון קלטה אותו בעיניה השועליות, והרגישה צמרמורת בכל גופה הצהבהב. היא חשה נפלא בידיעה שגילמון עומד וצופה בה. למען האמת, היא לא ידעה מה התחושה החמימה שמתפשטת בלבה בכל פעם שגילמון יורה את פיצוץ האש שלו. כאילו, החום הלוהט מההתקפה שלו, שנכנס אל תוך נשמתה. "הוא כל כך מושך, הדינוזאור השמן הזה," חשבה ריינמון. "האופן שבו הוא בולס את הלחם הזה כמו מורעב בהמי שלא מפסיק לחשוב על אוכל... הצורה שבה הוא מרחרח את האוויר כמו כלב חולה ומגעיל... זה פשוט מטריף אותי..." "על מה את מסתכלת?" היא שמעה קול צפצפי לידה, הרכינה את ראשה וראתה את טריירמון. "אה, סתם," מלמלה ריינמון. "הסתכלת על גילמון?" שאל טריירמון. "אולי." היא אמרה בקצרה. היא לא יכלה לסבול שמישהו יעלה בדעתו שהיא מאוהבת. לא מבחינתה, בכל אופן. טריירמון נאנח. "הוא באמת חמוד מאוד," אמר. "אני מאוד מחבב את גילמון... מאוד... מאוד..." ריינמון הסתכלה עליו ולא האמינה למשמע אוזניה. "מה אתה מנסה לומר, טריירמון?" "אני? כלום!" הוא נרתע. ריינמון כיווצה את עפעפיה ועמדה לשאול אותו סופית, אך כשרק פתחה את פיה, הבחינה מרחוק בדמות רצה. "זה המאמן שלך," מלמלה. טריירמון הסתובב, ונשימתו נעצרה. הנרי רץ ברחוב, כשרק מכנסיו לגופו, והוא נראה מבוהל, אומלל ושבור. "מה קרה?" צעק טריירמון. נראה שהנרי בכלל לא שם לב שריינמון עומדת לא רחוק משם, ומקשיבה. הוא רץ אל טריירמון ואמר לו בפחד: "בגדתי בה! בגדתי בה!" "במי??" "בריקה!" יבב הנרי, "בגדתי בה עם טאקאטו!!" ריינמון, שעמדה מרחוק והאזינה בסתר, נדהמה.
לטריירמון ולגילמון לא היה כל מושג שהמאמנים שלהם עשו אהבה בחניון הגדול של הרכבת התחתית, באותו לילה סוער. גילמון הקיץ בבוקר במאפיה, כרגיל, ואכל חמשת (אלפים) לחניות לחם-גילמון. "איך נביס את הדי-ריפר?" תהה לעצמו. הוא התלבט בשאלה בזמן שאכל עוד לחם, ורק בביס האחרון שם לב שריינמון עומדת על המשמר מחוץ למאפיה. הוא ניגש אל החלון והביט בה. היא עמדה שם, פרוותה הצהובה נוצצת באור השמש. היא נשענה על העמוד ונראתה יפה וזוהרת. גילמון לא ידע אם הוא מאוהב, כי הוא היה כל כך צעיר יחסית לדיג´ימון, ותמים וטיפשון. הוא העדיף לאכול עוד לחם בחמאה ולהתעלם ממחשבותיו. מה שהוא לא ידע, זה שריינמון קלטה אותו בעיניה השועליות, והרגישה צמרמורת בכל גופה הצהבהב. היא חשה נפלא בידיעה שגילמון עומד וצופה בה. למען האמת, היא לא ידעה מה התחושה החמימה שמתפשטת בלבה בכל פעם שגילמון יורה את פיצוץ האש שלו. כאילו, החום הלוהט מההתקפה שלו, שנכנס אל תוך נשמתה. "הוא כל כך מושך, הדינוזאור השמן הזה," חשבה ריינמון. "האופן שבו הוא בולס את הלחם הזה כמו מורעב בהמי שלא מפסיק לחשוב על אוכל... הצורה שבה הוא מרחרח את האוויר כמו כלב חולה ומגעיל... זה פשוט מטריף אותי..." "על מה את מסתכלת?" היא שמעה קול צפצפי לידה, הרכינה את ראשה וראתה את טריירמון. "אה, סתם," מלמלה ריינמון. "הסתכלת על גילמון?" שאל טריירמון. "אולי." היא אמרה בקצרה. היא לא יכלה לסבול שמישהו יעלה בדעתו שהיא מאוהבת. לא מבחינתה, בכל אופן. טריירמון נאנח. "הוא באמת חמוד מאוד," אמר. "אני מאוד מחבב את גילמון... מאוד... מאוד..." ריינמון הסתכלה עליו ולא האמינה למשמע אוזניה. "מה אתה מנסה לומר, טריירמון?" "אני? כלום!" הוא נרתע. ריינמון כיווצה את עפעפיה ועמדה לשאול אותו סופית, אך כשרק פתחה את פיה, הבחינה מרחוק בדמות רצה. "זה המאמן שלך," מלמלה. טריירמון הסתובב, ונשימתו נעצרה. הנרי רץ ברחוב, כשרק מכנסיו לגופו, והוא נראה מבוהל, אומלל ושבור. "מה קרה?" צעק טריירמון. נראה שהנרי בכלל לא שם לב שריינמון עומדת לא רחוק משם, ומקשיבה. הוא רץ אל טריירמון ואמר לו בפחד: "בגדתי בה! בגדתי בה!" "במי??" "בריקה!" יבב הנרי, "בגדתי בה עם טאקאטו!!" ריינמון, שעמדה מרחוק והאזינה בסתר, נדהמה.
