חורף

[NAVVAN1]

לא סתם תירגול זן,

לראות כל רגע אילו לא יחזור לחשוב היום יום אחרון של גלגול מחזור חיים שלי. להתנהג לעכשיו.

 

[יונה כחולה]

רגע זה הוא הצ'אנס האחרון..הטיבטים

אומרים כי הם לומדים מתרגלים ומתכוננים כל חייהם לרגע המוות. זהו חלון בין העולמות, אשר אם נשמתינו המתדפקת על שערי שמים תזכור בו, למרות פחד המוות של האישיות הקשורה לגוף, את החמלה והאחדות בעולם- היא תתאחד עם נשמת היקום ( נירוונה ).

 

[NAVVAN1]

מסופר בסיפור בריאה טיבטי

על אנשי האי הצפוני הדרא מי ניין שבו האוכל, ואוצרות הטבע הכי הטובים ושם חיים אלף שנים ללא כאב וסבל, רק בשבעת הימים האחרונים לחיים קול מפחיד לוחש להם על עינויי גיהנום שהם צפויים להגיע אליו, בשבעת הימים האחרונים הם סובלים כאב וסבל נוראי כל רכושם נרקב הטיבטים קוראים לארץ הזאת "ארץ הקול המפחיד" חושב שרק אנשים אשר חווים ומכילים חיים מלאים הכוללים כאב/שמחה, סבל/ אושר../.. יכולים ברגע חווית מעבר לעולם אחר, בין אם הוא גן עדן/גיהנום/גילגול נוסף/ חידלון/התמזגות/... להפוך לעכשיו לראות עכשיו, לא דרך פילטר/וילון של רגש צער או פחד. כמה נפלא שאנחנו יכולים לחוות בקריאה רגעים כאילה של אמת.

 

[יונה כחולה]

אני מחפשת סיפורים טיבטים- יש

למי מן הפורום אולי פירוט רב יותר של הסיפור הזה או אחרים ?

מראש ושבת שלום

 

[NAVVAN1]

../images/Emo13.gif במקרה יש,

 

[NAVVAN1]

חושב שזוכר מספר בשם סיפורים טבטים

אשר קיים בספריית השאלה בבית אריאלה

 

[יונה כחולה]

לצערי, כצפונית, אין לי גישה לבית

אריאלה. תוכל בבקשה לתת לי עוד פרטים על הספר ? תודה

 

[NAVVAN1]

אהיה שם השבוע, אמצא ואכתוב ../images/Emo13.gif

 

[אור חבצלות]

מפריע לי פה בדיון משהו. פעם כשלמדתי

בבי"ס היתה מקובלת השאלה "למה התכוון המשורר"? היום לאמ ציגים שאלה כזו, כי בדרך כלל לא יודעים, אלא אם ראיינו אותו שאלו אותו והוא השיב. וכאן קטע נחמד שנכתב, אני הבנתי מתוכו את נוף ירושלים (זאת מתוך ההקדשה) וכשירושלים עוטה לבן הדרכים חסומות. והמחברת גם היא טוענת שלא התכוונה למוות למרות הסימבוליקה. אז כל אחד רשאי לפרש כרצונו וכהרגשתו, אבל אין צורך להסביר למחברת מה היתה כוונתה.

 

[NAVVAN1]

משוררת שאני מכיר,

בסגנון שאני מכיר, ושואלת אותי להרגשתי, והרגשתי לא מבטלת הרגשתי מרחיבה אמונה שלי באנשים טמון בהם יותר מאשר רואים בעצמם מה רע?

 

[אור חבצלות]

לא אמיתי. אני זו אני אתה זה אתה

היא זו היא. המלים שלה הן המלים שלה.

 

[NAVVAN1]

מילים שאת מוציאה, כבר נחלת הכלל הן.

מילים אפשר להבין ברבדים שונים, בעוצמות שונות מילים שאדם אומר בהיסח דעת יכולות להשפיע עמוקות על אחר, ולהיפך. הבנה שלי שהצעתי הרחיבה דעת לרבדים הקיימים בשיר. פסיקה שלך כלא אמיתי שוללת ומגבילה את האחר לאופק שלך. לילה טוב אור חבצלות מי יתן ותתעוררי לאור שמילים נגהו בו.

 

[אור חבצלות]

נכון. כל אחד רשאי להבין מלים כרצונו

כל שיר וסיפור לפרש כהבנתו, קיימת כמובן הסימבוליקה המקובלת, אבל כשהכותבת שואלת ומציינת: למה מוות?ו הקוראת בקקאו ו 21:39 | 16/02/06 אני ראיתי תמונת חורף. טבע נם בהרים הרחוקים הדרכים חסומות הפונדקים ריקים נדם קול הקוטו ואין סאקה בקנקנים שקט של יערות בסופת שלגים. זה מה שראיתי בראש וחשבתי על הירושלמים שכל כך חיכו לשלג.... מקבלים זאת וכל היתר פרוש. ובעצם אכן היה זה פרוש. יום טוב

 

[NAVVAN1]

אולי לא שאלתי את השאלה הנכונה.

לז'אנר שירת הייקו היתה מטרה, כאשר מספר סיפורים משתמש בז'אנר מסויים עליו להניח שבקהל יהיו מאזינים ברבדי הבנה, קשב, ידע שונים. ועל מספר הסיפורים לספר את הסיפור הרחב ביותר, האפשרי ביותר שידבר לכל קהל. קקאו מספרת מקצועית (מכיר אותה אישית) כתבה שיר בז'אנר הייקו, עצם בחירתה בהיייקו אומר לי: מטאפורת סמוראים/ספוקו הווית של מוחלטות מוות /חיים... עכשיו יכול בכל רגע להגיע. עוד לפני שקראתי את מילות השיר. כשקראתי אימת לי/צרם לי/הגדיל לי/ הרגיש לי כשומע/כקהל/כמספר. נתתי את הביקורת על הנ"ל....../.../....../..../ להרגשתי בכדי לא לבטל, בכדי להוסיך עומק, ידע, אפשרויות להפוך דרך שאני רואה כאן לרחבה/נוחה/ מתאימה לז'אנר הייקו. שאלה נכונה לגביהא האם קקאו התקדמה בהייקו, בהבנת ז'אנר תשובה קיבלתי מקקאו,קידה, אומרת לי שהחשיבה שלי עזרה. ולך שגם את שואלת נכון, ורק לא בכיוון הייקו למה מוות הרגיש לי, ממילים של שיר לירושליים? אולי ירושליים עצי אורן ושלג -אולי דיבר אלי שיירות משוריינים בדרך אל העיר הנצורה מקביל לעיר נצורה בשלג - שוב מוות למה לא מוות? הרגשה שלי תשובה שלי בגלל ז'אנר, בגלל מילים, אולי בגלל התעסקות עכשווית אישית בנושא מוות. למה לא מוות? הרגשה שלך תשובה שלך תכתבי לנו כאן בפורום, אשמח לשמוע, ומשוכנע שגם קקאו, מה השיר אמר לך. אני שתי אמיתויות לי כאן בפורום? האחת:אני אומר את שאני מרגיש בהתאם לחשיבה שלי להרחיב הבנה שלי ושל אחרים כמספרי סיפורים השניה: אני מקבל את הקורא כמבוגר בנפשו להבין את שאני אומר במובן של לקבל /לדחות לעצמו, ולכתוב לי דעתו על דברי, להרחיב הבנה שלי ושל אחרים כמספרי סיפורים תשובה שלך עזרה לי ,,ועל כך תודה מקווה שתשובה שלי עזרה לך, בברכה

 

[יונה כחולה]

לומר לה מה מרגישה- לא. להצביע

על סמלים והקשרים העולים מתוך האדם ועלו כבר בעבר- כן. המשורר מתרגם את תחושת הרגע ( בהייקו ) לכלי של מילים. התחושה מכילה רבדים פנימיים שלא תמיד אפילו הכותב מודע להם, אלא שואב אותם מן התת-מודע הקולקטיבי ( במובן הרחב ביותר). הבאת הדברים המהדהדים בקורא אינה מצמצמת לפרשנות אחרת אלא כמו שאמר ידידי היקר נאוואן, מרחיבה ומעמיקה. לא הייקו, אבל יהודה עמיחי על שירה: " רגע ההשראה הוא כמו התפרצות הר-געש: השיר וכל אשר בו- אדם בהמה ופרחים- נתפסים כמו בפומפי- רגע קפוא שומר הכל. " וגם: " שיר הוא כמו קופסא שחורה. לאחר שהרגע חלף, הקופסא השחורה היא העדות למה שהיה במציאות. " ואחרון: " לכתוב שירה זה כמו לשבת כתיירים במקומות ולכתוב גלויות מצויירות לאלוהים: מעט מילים, הרבה ציור וצבע.

 

[NAVVAN1]

בעצם, הפורום נועד למטרה זאת

של הרחבה , של למידה, מספר מביא חומר לעבוד עליו. ומספרים שכאן, מפרקים, מרכיבים, מנתחים, מטליאים,ו מעשה מרכבה. הקהל הוא מראות אומרות פנים רבות לסיפור חלקן קודם, לא ידע.

לומדים...

 

[אור חבצלות]

../images/Emo51.gif../images/Emo70.gifכשרפרפתי וקפצתי לא

אמדתי נכון את העומק... ואם מותר להוסיף משהו משלי, שכתבתי מזמן, ואפילו אני זוכרת למה, כך שהפעם אפילו "המשורר" לא יודע את כוונתו... אשמח לקבל תגובות. לא איני רוצה להיות! אני רוצה מקום אחר יפה יותר. כבולה וחבולה קשורה בעבותות אהבה באזיקים של חובה אני פה. מחכה להזדמנות לצאת מכאן ל

 

[NAVVAN1]

אם משורר לא מביו כוונתו, איך אנחנו?

לא רוצה להיות - כללי, לא מכוון למטאפורה, רוצה מקום אחר יפה יותר - כן רוצה להיות ,רק לא כאן. חסר הכאן - במכוון? אם במכוון, חושב לא נכון, מחליש הצהרת צעקת שורה ראשונה. כבולה וחבולה קשורה בעבותות אהבה באזיקים של חובה אני פה. מתייחס כאל שורה אחת, עקב חוסר פיסוק, -לא הגיוני לי, עולם הדימויים שלי אומר שאהבה זה טוב, ובשיר לא קיבלתי סיבה, מדוע לך זה רע???. ממתי עבותות אהבה ( אהבה לא טהורה?) הן אזיקי חובה (חובה להתאהב?) להישאר. (לא רוצים להישאר בתוך אהבה?). הסתבכתי בעולם הדימויים שלך. מחכה להזדמנות לצאת מכאן ל - מאיפה צריכה להגיע הזדמנות? מה אומרת הל? אין לי פיתרון לשאלות קודמות, לתמיהות ששיר עורר. משקל, וחריזה... לא נכון לי, לא מרגיש כאן צורך לבריחה ממוסכמות של משקל לבניית שיר, לא רואה בניה לפי שיטת מסויימת ואפילו שאין חריזה כבשירה מודרנית. עדיין לא שירה מודרנית. לא מרגיש שהעביר לי קטע חיים נכון, מצטער מרגיש לי יותר כאוסף של מספר משפטים מזיכרון. מחכה להזדמנות לצאת מכאן ל

 

[NAVVAN1]

מספר סיפורים מבקר דרך חלון

חלון האומר: שיר הוא כמו קופסא שחורה. לאחר שהרגע חלף, הקופסא השחורה היא העדות למה שהיה במציאות ולכן ממספר סיפורים מחפש את הסיפור המלא בשיר, כאשר הסיפור לא קיים, המשפטים, יפים בפני עצמם, לא מדברים, לא שרים למספר. מעניין עברתי בשעה האחרונה ברפרוף על מספר קבצי שירה והסיפור קיים בכל שיר.

 

[הקוראת בקקאו]

שבוע טוב לכולם,

קראתי באהבה את הביקורות וההערות. אכן, כל אחד רשאי להרגיש ולראות את מה שלפניו בדרכו שלו.כל אחד בא עם מטען אסוציאציות ועולם פנימי שלו. בעיני גם שינה בלילה, בה אנחנו לא חשים, לא יוצרים, לא עושים דברים שעושים בהיותנו ערים, איננה מות. יהודים מאמינים קמים בבוקר ואומרים "מודה אני" על החזרת הנשמה לגוף, כלומר, הגוף נשאר חי ומקבל בחזרה את הנשמה. כך העולם בשיר,גם במצב של תרדמת החורף נשאר חי מתחת לשמיכת השלג העבה, וכשיקיץ באביב, יאמר "מודה אני", בלבלוב וצמיחה.