אז אולי תתן חוות דעת משפטית
רק לגבי הקטע שכתבתי במקום הפרק שהסרתי. בבקשה: === שם הפרק: "אמונות תפלות מודרניות" הפרק הוסר מחשש לעבירה על חוקי המדינה. אסביר בקצרה: על פי החוק כוונות זדון אסורות. למרבה הצער, לי דווקא יש! בסכסוך הישראלי-ערבי, אודה ואבוש: אני תומך בנו (סליחה), ממילא כמובן שיש לי "כוונות זדון" כלפי אויבינו: אני רוצה שהם יובסו, קשות ונחרצות. השמאל משום מה הוציא "פסק הלכה" על פיו מעתה מלחמה היא בעצם "תהליך שלום", ולכן כולם חייבים לאהוב את כולם. כל מי שחושב אחרת יש לו כוונת זדון, הוא גזען, מסית ומדיח, ודינו 5 שנים בפועל. אחר כך לך תסביר להם שאהבת הטוב ושנאת הרע זה היינו הך... הם הרי כבר מזמן יודעים ש"אין רעים וטובים" (מה שכמובן לא צריך להפריע להם לשנוא שנאת מוות את המתנחלים)... 144א. הגדרות תיקון: תשמ"ו, תשנ"ח(2) בסימן זה - "גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני; כלומר: מי שמגלה איבה כלפי מוצא אתני מסויים, הרי הוא עבריין. מסתבר שאסור לשנוא ערבים על פי חוק. אני, כאזרח הגון, ישר ושומר חוק, אין לי מנוס אלא לקבל עלי את הכרעת המחוקק ו... לאהוב ערבים. (איזה מזל שמתנחלים הם לא מוצא אתני: מותר לשנוא אותם ולהסית נגדם)... 144ב. איסור פרסום הסתה לגזענות תיקון: תשמ"ו (א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים. (ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא. עם הגברת נפקא מינה טרם היה לי העונג להיפגש, אבל אני מתרשם שהיא מאוד תכעס אם אכתוב עובדות שליליות על הערבים, אפילו אם כולן אמת לאמיתה (ואני דווקא חשבתי שההבדל בין גזענות ומדע הוא בדיוק שאלת הקשר אל המציאות)... מהי מסקנתי מן השיעור הקצר הזה בענייני חוק ומשפט: אם אני רוצה לעורר בעם רוח קרב כדי שננצח את המלחמה, הרי שאני מסית! על פי חוק, מותר לעודד את העם רק לכניעה. שנית, החוק במדינת ישראל אוסר לאמר דברים רעים על עמים ותרבויות (גם אם הם נכונים). הצלחתי להבין את החוק?... קיבלתי כל מיני חוות דעת מזדמנות, ביניהן אחת הגורסת כי החוק כן מתיר לי לשנוא את האויב. אבל, אני בזהירותי חששתי: מה יקרה אם בבית המשפט עורכי הדין של האויב, תרתי משמע (השמאלנים), יאמרו לשופט שאם אני רואה באויב את תרבות האיסלאם כולה, הרי זו שנאה אתנית? ומה אומר לשופט אם הוא יסכים איתם? שאני מוכן ללמד אותו להכליל?... כדי שלא תצאו בלא כלום אגלה לכם על קצה המזלג: שורש הבעיה (ושורש כל הבעיות) היא הנכות של החברה הנאורה המודרנית: חוסר היכולת להכליל! האמונה התפלה המקובלת והרווחת (וסליחה על ההכללה): "אסור להכליל"! מצטער, אבל תיאלצו להסתדר בלי הפרק הזה. כפיצוי, אולי נעשה לכם הנחה במחיר הספר. תגידו למוכר שאהרון שלח אותכם, אולי זה יעזור (ואולי לא)... === הקטע הזה חוקי? תודה.
רק לגבי הקטע שכתבתי במקום הפרק שהסרתי. בבקשה: === שם הפרק: "אמונות תפלות מודרניות" הפרק הוסר מחשש לעבירה על חוקי המדינה. אסביר בקצרה: על פי החוק כוונות זדון אסורות. למרבה הצער, לי דווקא יש! בסכסוך הישראלי-ערבי, אודה ואבוש: אני תומך בנו (סליחה), ממילא כמובן שיש לי "כוונות זדון" כלפי אויבינו: אני רוצה שהם יובסו, קשות ונחרצות. השמאל משום מה הוציא "פסק הלכה" על פיו מעתה מלחמה היא בעצם "תהליך שלום", ולכן כולם חייבים לאהוב את כולם. כל מי שחושב אחרת יש לו כוונת זדון, הוא גזען, מסית ומדיח, ודינו 5 שנים בפועל. אחר כך לך תסביר להם שאהבת הטוב ושנאת הרע זה היינו הך... הם הרי כבר מזמן יודעים ש"אין רעים וטובים" (מה שכמובן לא צריך להפריע להם לשנוא שנאת מוות את המתנחלים)... 144א. הגדרות תיקון: תשמ"ו, תשנ"ח(2) בסימן זה - "גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני; כלומר: מי שמגלה איבה כלפי מוצא אתני מסויים, הרי הוא עבריין. מסתבר שאסור לשנוא ערבים על פי חוק. אני, כאזרח הגון, ישר ושומר חוק, אין לי מנוס אלא לקבל עלי את הכרעת המחוקק ו... לאהוב ערבים. (איזה מזל שמתנחלים הם לא מוצא אתני: מותר לשנוא אותם ולהסית נגדם)... 144ב. איסור פרסום הסתה לגזענות תיקון: תשמ"ו (א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים. (ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא. עם הגברת נפקא מינה טרם היה לי העונג להיפגש, אבל אני מתרשם שהיא מאוד תכעס אם אכתוב עובדות שליליות על הערבים, אפילו אם כולן אמת לאמיתה (ואני דווקא חשבתי שההבדל בין גזענות ומדע הוא בדיוק שאלת הקשר אל המציאות)... מהי מסקנתי מן השיעור הקצר הזה בענייני חוק ומשפט: אם אני רוצה לעורר בעם רוח קרב כדי שננצח את המלחמה, הרי שאני מסית! על פי חוק, מותר לעודד את העם רק לכניעה. שנית, החוק במדינת ישראל אוסר לאמר דברים רעים על עמים ותרבויות (גם אם הם נכונים). הצלחתי להבין את החוק?... קיבלתי כל מיני חוות דעת מזדמנות, ביניהן אחת הגורסת כי החוק כן מתיר לי לשנוא את האויב. אבל, אני בזהירותי חששתי: מה יקרה אם בבית המשפט עורכי הדין של האויב, תרתי משמע (השמאלנים), יאמרו לשופט שאם אני רואה באויב את תרבות האיסלאם כולה, הרי זו שנאה אתנית? ומה אומר לשופט אם הוא יסכים איתם? שאני מוכן ללמד אותו להכליל?... כדי שלא תצאו בלא כלום אגלה לכם על קצה המזלג: שורש הבעיה (ושורש כל הבעיות) היא הנכות של החברה הנאורה המודרנית: חוסר היכולת להכליל! האמונה התפלה המקובלת והרווחת (וסליחה על ההכללה): "אסור להכליל"! מצטער, אבל תיאלצו להסתדר בלי הפרק הזה. כפיצוי, אולי נעשה לכם הנחה במחיר הספר. תגידו למוכר שאהרון שלח אותכם, אולי זה יעזור (ואולי לא)... === הקטע הזה חוקי? תודה.
