ראשית, גם אני מעריכה מאד את המאבק
של איה, כפי שכבר אמרתי די והותר פעמים. שנית, אני לא חושבת שאונס לא גורם נזק, אבל אני כן חושבת שאפשר להשתקם ממנו. לפעמים זה דורש טיפול ממושך וקשה, ולפעמים זה לא מצליח בכלל, אבל בדרך כלל יש שיקום מאונס ואשה שעברה אונס יכולה להיות מאושרת. שלישית, איה יכולה לבחור לפרש את דבריי בכל נימה שהיא רוצה, זה עוד לא אומר שזה אכן התוכן שלהם. אבל הבחירה שלה לפרש אותם בנימה מסוימת אומרת משהו לגבי הפילטרים שלה. רביעית, צר לי מאד, אבל אני מאד מתקשה לגלות רגישות כלפי אדם שמנסה להציג את הטענות שלי כחסרות ערך כי הוא סבל ואני לא. כואב לי מאד על הסבל של איה, אבל אני לא מקבלת אותו כטיעון. וחמישית, וכבר אמרתי את זה, אם אדם נכנס לויכוח מוסרי, עם כוונה לשנות חוקים, אז עם כל הכאב שבדבר, הוא נכנס לויכוח ולא לקבוצת תמיכה. את לא יכולה לצפות לטעון את כל טיעונייך ולהגיד את כל מה שיש לך לומר, ואז כשמישהו אחר רוצה לומר משהו שונה - סטופ! אסור, כי זה עלול לפגוע בך. זה לא צורה. ושישית - כשאני מתרגזת על נסיון לסתום את פי ולטעון שאין לי זכות לעמדה בנושא כי "לא עברתי את זה" (זו היית את שעשית את זה, לא?), ואיה באה ובתגובה טוענת שאני מנסה לסתום לה את הפה, אין לי אלא לשאול אותה אם היא התחרפנה. זה לא עדין ולא נחמד, אבל זה מייצג בדיוק את מה שאני חושבת. איך בדיוק חוסר נכונות להשתתק ולקבל סתימת פיות ואת פסילת העמדה שלך מהווה סתימת פיות של מישהו אחר? אני מאד מצטערת שאני לא חביבה ולא תומכת ולא עדינה ולא שותקת כשנראה לך שאני צריכה לשתוק, אבל משום מה אני מאמינה באמת ולא בטיוח, בדיבור גלוי ולא בסתימת פיות, ואני לא חושבת שזה יתרום שום דבר למאבק של קורבנות אונס וגילוי עריות אם הדיון כל הזמן יתנדנד בין הרמה הרגשית לרמה המוסרית בלי יכולת להחליט לאן לוקחים אותו. אותו ציבור שאנחנו מנסים לשכנע אותו שאונס הוא דבר נורא ושיש להחמיר את הענישה עליו, ושחלקו מורכב ממחוקקים, מאנשי חוק ומשפט ומסתם אנשים, לא הולך לפרוץ בבכי ובחיבוקים כשהוא ישמע סיפור מהסוג הזה, למרות נוראותו, אלא להידרש לנושא ברמה הרבה יותר אקדמית. ואין מה לעשות, זו הרמה שבה אנחנו צריכים לדעת לטפל בנושא, אם אנחנו רוצים להגיע עם זה לאנשהו. האומץ של איה לחשוף את עצמה לא יספיק כאן, נדרשת גם היכולת להיות מסוגלים להעביר את זה לאנשים שזה לא כואב להם ומחריד אותם באופן אוטומטי, כמונו, אלא מסוגלים לשפוט אנס לחצי שנה או לשנה או לשנתיים מאסר מתוך רחמים או השד יודע מה, או להגיד שהילדה "פיתתה" את האנס. ועם הטענה ש"רק הנאנסות יודעות ויכולות לקבוע עמדה" באמת לא תגיעי לשום מקום. לא רק כי היא לא נכונה, אלא גם כי היא, בפשטות, מעצבנת.
