היה מה זה זוועה ../images/Emo98.gif
אדם יקר אחד שאל אותי אחרי הצהריים "נו אז איך היה??". נשמתי עמוק, לא רציתי להגיד סתם, היה כיף, היה נחמד, היה מעניין. אז חשבתי רגע ואמרתי את מה שהרגשתי כשירדתי במדרגות בעזריאלי. אמרתי שאולי זה יישמע כמו קלישאה, אבל יש רגעים בחיים שאתה מרגיש, שכל הדרך הזאת שאנחנו עושים, ושלפעמים נדמה שהיא בודדה וקשה ורק מול המחשב מבוקר עד ערב, רק עם המילים האלה, וסימני הפיסוק האלה והסמיילים - הדרך הזו היא בסופו של דבר שווה. מה זה שווה, שווה בטירוף. פתאום אתה מבין שיש לדברים שאתה עושה כוח (לא משנה באיזה צד אתה נמצא), ויש כוח למסרים שאתה שולח אל העולם, ורגשות שאתה משתף ושולח הלאה, בסופו של דבר חוזרים בחזרה אליך, וגורמים לך להרגיש נעים וטוב ושדברים טובים מצטברים. גם בשבילי זה מפגש הפורום הראשון, לפחות באופן רשמי. אומנם כבר הכרתי בעבר אנשים מפורומים אחרים ("פורום מיץ תפוזים" כמובן. חה חה חה. לא טעונים רגשית כל כך - אוכל ומתוקים למשל
), ונפגשנו מחוץ לרשת או דיברנו בטלפון, אבל אף פעם לא קבעתי עם עוד כמה חבר'ס ליד יוטבתה. גד דממממם. יוטבתה! אני חושבת שלא סתם נפגשים ונקשרים באינטרנט. לרוב האנשים נהיה יותר נוח להתבטא בכתב, ולהיות הם עצמם, בלי מסיכות, מה שמקל כל כך - כי החיים האלה הרי מכריחים אותנו כל הזמן להיראות במייטבנו, מלאי שמחת חיים וביטחון עצמי. אם לא נהיה כאלה, אנחנו בצד של ה"לא מקובלים" בפורום של עדידוש. ואני לא יוצאת דופן. תמיד נדמה לי שאני מתנסחת טוב יותר בכתב, יוצאות לי יותר בדיחות, ואפילו אם בורח לי "לייק הלו" (טנקס, דיתוש, לקחתי לתשומת לבי
) הרי הכל בר מחיקה... והכל נשאר אי שם בשרשור מאחור... או בארכיון הפרקים של היומן. אז באתי לי בלב פועם, בסך הכל יש כאן בילד אפ רציני, שלי מולכם, שלכם מולי. שאלתי את עצמי איך אני אזהה אותם, הרי אין לי מושג איך הם נראים, והקניון הזה מלא בחבורות של אנשים, בגיל "הקריטי", פתאום חשבתי עליכם לא כעל יקיריי בחיי השניים כשלומצי, אלא כעל "מתבגרים"
. ידעתי, אני צריכה לחפש חבורה של מתבגרים. אבל אז ראיתי אתכם יושבים שם במעגל כזה, עם הספר שלי בידיים, והלב שלי התמלא התרגשות. לא היתה דרך יותר משמחת לפגוש אתכם, ואת העיניים ההמומות, הענקיות, נדמה לי של שאולה - זה מה שראיתי ראשון, נדמה לי.. ואז את התלתלים המוכרים מהתמונה של נגה, ואת כולכם... ונזכרתי תוך שנייה שאני לא מחפשת מתבגרים. אני מחפשת אנשים, אנשים טובים לאללה, ומצאתי אותם תוך שנייה. היתה לי פגישה כייפית נורא. אני חושבת שיכולתי להמשיך ולהכיר אתכם עוד כמה שעות, עד שהייתם נרדמים, ואני עדיין הייתי שואלת שאלות, רגע, אז ממתי יש לך חבר (עדידוש, יפה אחת, לא הספקתי לשאול אותך כלום. ובכלל לא הספקנו להשלים פערים ולדרוש תשובות על עברנו המשותף) וגם לתת עוד ביס בנעמונת הרקדנית המגניבה (שולחת לך אחד וירטואלי ילדונת חד פעמית - הראשונה בהיסטוריה שכתבה בפורום בגיל 6 לפי דעתי), ולהקשיב להברקות מסמרות שיער של עומריתוש (אחות שלי, יש לי מה ללמוד ממך. אני חושבת שיהיה לך יותר קל להשיג דברים, ולא רק בראשון לציון, אלא בכלל. הבאת שיחוק עם הבקיאות המדהימה בסיפורה של שלומצי, אני הולכת לשלוח אותך לפגישות עם העורך של הספר, בבוא היום...), או להקשיב לסיפורים על פרחי רוקחות מנטלי (ממליצה על מעבר לפרחי טיס וחוץ מזה, את בכלל צריכה לדגמן את הסופר פארם, לא להיות קופאית), ולהשוות חוויות מימי ילדותי הרחוקה בגלות ששמה תלמה ילין (גמא, במאי מתוסכל שכמותך, אל תתייאש. אם תמשיך להתעסק באמנות, עוד תיתקל בכל כך הרבה ביקורת בחיים, וכדאי שכבר מעכשיו תתרגל לזה שאם בלב, בפנים, אתה מרגיש שמשהו נכון, אל תוותר לו ותתחיל לשנות לפי דרישות של רכזות תיאטרון), ולפגוש סופסוף את עמיתוש, הבליינד דייט הכי היסטרי שהיה לי בחיים (גבר-גבר שאני מתכתבת איתו 4 שנים, סליחה - ושעורר בי את רגשי האימהות כבר בגיל 24, כשהתחלנו את דרכנו המשותפת (בפעם הבאה אני דורשת שתשלים שיעורי בית בקריאה
וחוץ מזה, גיליתי שזה לא פייר שעם כולם רבת חוץ ממני. חוצפה כזו) ולהסתכל על שאולה עם העיניים החכמות והפה הכחול-סגול שלה, אפשר פשוט לשמוע את הראש שלך עובד מממעמקים, משוחח, גם כשאת לא אומרת מילה, ועידן, מאחרת אלגנטית (בגלל פן!!!!) שכמוך, להעלות זכרונות עבר מהימים הרחוקים ההם שהיינו פחות או יותר שתינו בתפוז, וההצטלבויות המצחיקות שהיו לנו בהמשך, ונגה, איך שמחתי שבאת - פעם ראשונה בשביל שתינו, ועוד אחרי כל ההתכתבויות שהיו לנו על התאריך וכל זה, ושהיית אמיצה לשלוח תמונה ושהשתלבת תוך שנייה ונראית כאילו אתן כבר 20 שנה נפגשות כל יום חמישי בעזריאלי, ודיתוש - טיפוס-טיפוס, עוד לא גמרתי להציק לך, לחבק אותך ולהחזיק לך את הרגל - כולם ביחד - "שבלעדיה לא היה לנו מפגש", קבלי את גאוותי על ההתמדה והעקביות בארגון. מה עם איזה שיר בחרוזים? ובכלל, להסתכל על כולכם, כל אחד מכם עולם שלם, משהו אחר, משהו מיוחד ומלא מבפנים..... זה היה מרגש. ובעיקר מרגש לראות כמה אתם ביחד ובסבבה של ביחד. כיף גדול. הדבר היחיד שיכולתי לאחל לשיפור - זה לפגוש את כוווווולם. כל מי שלא היה חסר לי, ובשביל לא לפספס אף אחד - כהרגלי בקודש ולא מכוונה רעה.... אז זהו זה, עשינו היסטוריה קטנה ואני יכולה ללכת לישון (עם בחור שמתגרד מאדמת)