המניפולציה לדעתי כפולה והמשחק מכור
יש כאן מניפולציה של כותב שמחפש לשבור את שיא 1000 התגובות באתר וואלה, ולעבור את הרף שהציב ניסן שור כשקרא לסאב והצל קו קלוקס קלאן. כאילו שהשיר הזה חדש, כאילו שמה שיש בו חדש. כולה יצא סינגל, אבל הוא ברחובות כבר חצי שנה. הקריאה להחרים היא פרובוקציה שנועדה להגדיל את מספר הפגיעות באתר, והיא עושה שמוש בפופולריות של סאב והצל לא פחות מהשימוש שהם עצמם עושים בפשיזם. אבל בואו לא נשכח את המניפולציה של הסינגל הזה, שפשוט לא יאמן עד כמה הוא משתמש בשפה פשיסטית. כל מה שהכותב נכון, מבחינה אקדמית, ותוסיפו לזה עוד : 1) את השם "תקווה", שמזכיר לי קצת את השם של ההמנון שלנו. 2) את הציורים על העטיפה, הנשר והיונה, סמלים מובהקים מעולמו של הפשיסט המתחיל. 3) את העובדה שמדובר בשיר אירוויזיונים גרמני, NO LESS, שגויס על ידי מפיק וחברת תקליטים בשיא הציניות, כדי לאגד מקסימום קולות במסע הבחירות של האור והצל. כשאני אומר פשיסטי, אני לא מתכוון נאצי, אני לא מתכוון קו קלוקס קלאן, ואני לא מתכוון גזעני. אני מתכוון פשיסטי, לפי בסיסה האידיאולוגי של תנועת הפשיזם, שמתואר בצורה הוגנת ונכונה בכתבה בוואלה. מבלי להביע שום דעה כעת בעניין תנועת הפשיזם (בשנות השלושים היו הרבה שחשבו שהיא ההתגלמות המשוכללת והמוצלחת של הסוציאליזם), שהיא תורה פוליטית, אין לי שום צל של ספק, שהפשיזם הולם את הסינגל הזה בעיקר, וכן שירים אחרים ובעיקר אימאג'ים אחרים ב"אור והצל", כמו כפפה ליד. לא מאמינים? הייתי שולח אתכם לתערוכה המרתקת "אמנות ופשיזם", שהציגה בהיוורד גאלרי בלונדון בסוף שנות התשעים. ארבעה משטרים פשיסטיים נבחנו שם בארבעה אולמות, אלו של סטאלין, פרנקו, היטלר ומוסוליני. ניצים, דגלים, ארונות קבורה, האדרת הקורבן העליון של היחיד מול שלמותה של המדינה, רובים ואקדחים, דמויות ברונזה חצי אלוהיות, ועוד ועוד. הכל נמצא שם, הכל מרהיב לעין, והכל מזכיר מאוד את הרטוריקה והטכניקה של האור והצל. וזה מה שחבל, וזו הטרגדיה הקטנה - האור והצל הם לא גזענים, הם לא קיצונים, הם לא מטורפים. בדעותיהם, כפי שאני מכיר ומבין אותן, הם שמרנים לחלוטין, מה שנקרא מצביעי ליכוד קלאסיים, מרכז מפה וימינה. דעותיהם לגיטימיות לחלוטין. אך הדרך שבה מועברים המסרים שלהם, הופכת את המסר עצמו לטפל, ואת האריזה לעיקר. והאריזה פשיסטית, פשיסטית לאללה. וזה מה שמקומם באמת - השימוש בשילוב בין ההיפהופ (ז'אנר בועט, חצוף, וצעיר) עם אמצעי הפרופגנדה המבחילים של עולם הפשיזם, כדי להעביר מסר שמרני, ימני, בורגני ואריק שרוני להפליא. הם לא המציאו את זה - עשו את זה לפניהם בהוליווד, וגם בתנועת בית"ר. אולי אפילו נעמי שמר, תומאס. אבל במציאות של היום, לדעתי השיר תקווה לוקח את העניין הזה לשיאים חדשים. וזה בלי לדבר על איכויותיו המוזיקליות.