../images/Emo45.gif מיידע מדוייק!!
המיידע שנתת הוא בהחלט נכון. אני חי כאן הרבה שנים ועד היום לא שילמתי סנט שחוק אחד כעמלה כל זמן שדאגתי שבחשבון שלי תמיד יהיה הסכום המינימלי. במשך השנים קרו מקרים שהבנק בטעות חייב את חשבוני בעמלה וכאשר הפנייתי את תשומת לבם לטעויות (בצורה יפה, נעימה, ונימוסית) לא רק שמיד זיכו את החשבון הם גם שלחו מכתביי התנצלות. כפי שציינת, הקלות שבה אפשר להחזיר או להחליף מוצרים בחנויות, אפילו חודשים אחרי הקניה, עושה את החיים הרבה יותר נעימים. אני הייתי עד למקרים שהחליפו או החזירו מוצרים ללא קבלה! כל זמן והחנות יכלה לוודא שזה במקורו מהסחורה שלה. הם משתדלים להאמין לך ולעזור. לדעתי (וזו רק דעתי) הבעיות שהוזכרו פה למעלה בקשר ליחס הכללי בארץ נובע משתי סיבות: א. האגריסיביות בחברה הישראלית וחוסר האיכפתיות וההתחשבות שמשתקפת בכל שטחי החיים. ב.יש איזו מן תת-הכרה אצל ישראלים שכל אחד מנסה, או לרמות או לקבל משהו בחינם ובאופן אוטומטי אין רצון מיוחד לעזור לזולת,או לעזור לקונה לפתור בעיות שנוצרו. אין הרבה אנשים שמוכנים לצאת מדרכם בנתינת עזרה. כדי להמחיש נקודה תרשו לי לספר משהו שקרה לי אתמול ושלשום שקשור בנתינת שרות שהלואי ובארץ היו מאמצים קצת מזה: אני קשור עם שתי חברות כבלים שונות. אחת לבית ואחת למשרד. השרת של החברה במשרד ירד ועלה לפרקים במשך 48 השעות האחרונות. כשצלצלתי למחלקה הטכנית לבדוק מה קורה (חשבתי בהתחלה שזו בעיה אצלי במחשב) הפקיד שענה הסביר לי בצורה מאוד מאוד נימוסית בדיוק מה קורה ולמה קורה. הוא התנצל עשרות פעמים במשך השיחה ושאל כל הזמן באם יש משהו נוסף שהוא יכול לעזור לי? אני לא הרגשתי ולו לרגע אחד שהוא מנסה "לזרז" את השיחה. הוא ביקש ממני שאתקשר שוב לאחר כמה שעות ונתן לי את שמו המלא. התקשרתי למחרת היום וקיבלתי מישהו אחר מכיון והוא לא היה במשמרת הזו. הסיפור חזר על עצמו. הפקידה שענתה לי היתה מאוד חביבה, נימוסית, ענתה על כל השאלות שלי בהרחבה ואפילו ניסתה במשך 20 דקות לבדוק באם אפשר לפתור את הבעיה באופן זמני בדרכים שונות. הנקודה בכל הסיפור הזה היא שבארה"ב ובאירופה החברות נותנות הדרכה בלתי פוסקת בנתינת שרות. ובנוסף לזה, הפקידים למיניהם יודעים שההנהלות עוכבות אחרי הצורה בה הם משרתים את הקהל ומי שלא נוהג לפי כללי החברה לא נשאר הרבה זמן בחברה. הרבה חברות איתם אני עובד כמו חברות טלפון, חברות מחשבים, מוסכי השרות של הונדה וטויוטה (לדוגמא- מהם קניתי מכוניות במשך השנים), תמיד שולחים לי סקרים ומבקשים ד"וח מלא על השרות שקיבלתי מהפקיד, מכונאי או טכנאי שנתן לי את השרות ביום שצלצלתי. נקודה אחרונה (מבטיח): זה לא חשוב איפה שאת או אתה חי. כל אחד חייב להיות אחראי למעשיו ולקרוא את החוזה במלואו בין שחוזה כתוב באותיות קטנות או לא. זה נכון שהרבה חברות מנצלות את העובדה שרוב האנשים לא קוראים את האותיות הקטנות אבל הם לא עושים שום דבר לא חוקי. אולי זה לא מוראלי אבל חוקי. והסיבה מורן שהאותיות הן קטנות היא, שהחברה לא רוצה להפחיד אותך עם כל ההגבלות (אילו היו כותבים באותיות גדולות). לכן פקידי המכירות תמיד יספרו לך מה שהם יודעים שאת רוצה לשמוע ולא יזכירו לך את ההגבלות. את זה הם משאירים לאחריותך. אם את בגיל שאת רשאית לחתום על חוזה מחייב זו אחריות שלך לקרוא ולשאול הרבה הרבה שאלות לפני חתימה על חוזים. זה שיש בארה"ב חברות שינסו להקל עליך זה כבר עניין של גישה שונה בארה"ב למסחר ושרות ללקוח לעומת מה שקיים בארץ. סליחה שזה יצא קצת ארוך אבל הנושא הוא לדעתי חשוב ואין ספק שיש מקום גדול לשיפור הגישה והיעילות בארץ. זה בהחלט יכול להשתפר כי בסה"כ יש בסיס טוב ויש גם מוחות מצויינים בארץ. אבל צריך שינוי מהותי בגישה החינוכית (מילדות), צריך הדרכה מסחרית ותעשייתית הרבה יותר טובה, צריך מעכב חזק ובלתי פוסק, צריך לחדש ולשפר כל הזמן ולא רק פעם או פעמיים. אבל כל זה לא יקרה באם לא יהיה רצון אדיר מכל השכבות והדרגים לקחת את המשימה וברצינות הדרושה לזה. זה מתחיל מהגנון, בי"ס יסודי, עירוני, צבא, אוניברסיטה וכן הלאה. החברות שנותנות שירות לציבור צריכים להעביר את העובדים החדשים וותיקים קורסים מיוחדים בנתינת שרות, וכל זה אחרי שחברות יבדקו מחדש את הנוהלים לפיהם הם פועלים. גמרתי! תודה על הקריאה!