זעם מול שלווה

[impossible to tame]

זעם עובד, שלווה עדיפה...

טוב, אני כבר הותקפתי פעמיים ברחוב

, והגבתי מתוך כעס

וזה די הצליח לי. כך שלמרות שאני די פיצית ביחס לאלה שתקפו אותי,הצלחתי לכסח אותם ולהבריח אותם. מזל, הא?

אז, אני כבר יודעת שלא אהיה קפואה במקום אם יתקפו אותי, אך אנסה ללמוד לפעול ולהגן על עצמי מתוך שלווה ולא מתוך כעס. ולשם כך אני צריכה להתאמן הרבה שנים ולהגיע לרמה שאהיה בטוחה ביכולות ובטכניקה שלי.

 

[יוסיא]

בייב.....שאלה טובה..אנסה לתרום ....

קודם כל יש לי בעייה קטנה עם המושגים...זעם..ושלווה... נתרגם את המילה זעם לנחישות ...שטובה מאוד אך באה על חשבון טכניקה.. ואת המילה שלווה לקור רוח...כי שלווה זה בטוח לא, שגם זו טובה אך באה בחשבון כנגד הבום הראשוני...כי מי שלא נותן..מקבל.. לדעתי את אותו זעם מדובר...אפשר לרתום ולאלף..אמנם לוקח זמן אבל אפשרי. אפשר לפתח זעם אך או שיש לך או שאין לך... בנוגע למה עדיף...עם יד על הלב...אני לא באמת יודע...תלוי הרבה נגד מי את מתמודדת..., ומהו האיום שעומד מולך. אני לא יכול שלא לראות פה את התהליך שישנו...בהתחלה באמת אולי הפרט יגיב באגרסיביות ויפגע בטכניקה... ( אנו מדברים על מצב היפותטי- מכיוון שאם התוקף נוטרל אזי המטרה הושגה וזו כבר בעייה של "עשירים" אם עשית זאת בקור רוח או בזעם ). מן הסתם את בתור תלמידה בתחילה תגיבי בצורה אינסטנקטיבית לבעייה בצורה של זעם ו"שחור בעיניים" , אך עם השנים..עם האימונים..את תשתני ותלמדי להשתמש בצינורות אחרים בשביל להתמודד עם האיום...אותו קור רוח מדובר הוא אינו נתון לבחירה מההתחלה..הוא מתפתח עם השנים...ופה באה בדיוק הנקודה של עדיפות טכניקה על זעם... זה כבר יבוא לבד..כל אחד עם התקדמותו שלו...אך ברור שישנו תהליך.. לכן כל המאסטרים הזקנים מדברים על אותו קור רוח....ובצבא ..בזמן שאין את הפריבילגייה של שנים..מדברים יותר על פיתוח זעם ואגרסיביות עם ארסנל טכניקות מצומצם. 2 הדרכים יעבדו..השאלה לאן את רוצה להגיע בתור אמנית לחימה , ואיפה את מוצאת עצמך..אם הצלחת לנטרל תוקף אשר בא להרע לך..2 הדרכים כשרות מבחינתי. לפתח את אותו קור רוח מדובר..איך שאני רואה את הדברים כרגע..זה באמצעות הרבה אימונים והרבה הרבה קרבות... אולי באמת הקרב באימון הוא בתנאי מעבדה....אך הוא נותן להתרגל להרגשה של לחץ...ואדרנלין... ברור שזה לא אותו התרחיש אך אם תהיי רגילה לדבר ומודעת אליו..תוכלי לתפקד קצת יותר טוב...ואולי בעתיד גם לתעל אותו למקומות יותר אפקטיביים. אלו השני סנט שלי....מקווה שעניתי על חלק מהשאלות..

 

[בייבי יי]

מסכימה אתך

אני חושבת שאני אעבוד יותר על הקור רוח,כי זה אולי דבר שכרגע,לוקה בחסר אצלי,בגלל שאני לא מתאמנת שנים. במיוחד אם אני יודעת שזעם לא חסר לי,במצב של אימון או קרב. קשה היה לי להבין,את מה שאמרו כאן,ולא אחד,לגבי לקבל את הקרב ב"אהבה",ברוגע מסויים,כי עבורי זה נוגד את האינסטיקטים הטבעיים שלי,כאדם,שמותקף,והוא עושה הכל,על מנת להגן על עצמו. כנראה שהאימונים מאפשרים לנו,לעבוד על האינסטינקטים האלו,ולנתב אותם,בצורה יעילה יותר,שאנחנו יכולים לפקח או לשלוט בהם... הדיעות כאן היו חשובות לי,על מנת לראות את התהליכים,של אנשים שמתאמנים במשך שנים עוברים,את השינוי לא רק מבחינת תקיפה,אלא שינויים מחשבתיים,שמשפיעים בסופו של דבר,על הפעולות שלהם,במקרה ו..חלילה.

 

[איציק מלאכי]

שלווה ורוגע!!!!!

טוב סביר להניח שאנחנו צריכים ומעוניינים לפעול ברוגע ושלווה כאשר ואנחנו נתקפים, אך לצערינו לרוב כאשר בן אדם נתקף הם לא נשארים רגועים, ולא חושב מתוך ניסיון שאפשר לעשות משהו על מנת שיגרום לנו להיות רגועים ושלווים במקרה כזה, אני מכיר מאסטרים שאחרי 8 שנים של אימונים ונקלעו למצב כזה איבדו את הצפון ונכנסו באנשים יותר חזק ממה שהיה אמור או יכול רק על מנת לסקל באנשים, זה פשוט עניין של מה בכך אם יש לכם את זה ואתם רגועים ושלווים בטבעיות אז יש לכם איך לשמור על קור רוח ולהגיב בצורה הנכונה וכמה שתרצו או לא אי אפשר ללמוד איך להיות שלווים ורגועים. ובמצב כזה של תקיפה זה בדרך כלל בא בטבעיות להגן ולהשתמש במה שלמדתם גם אם לא תשימו לב ותדעו בכלל, זה ריאקציה טבעית של הגוף.

 

[אלישיר]

אין הבדל גדול בין קפאון וטירוף-זעם

בעזהי"ת שניהם לא יעילים להתמודד עם אלימות שהגיע אל מפתן הדלת שלך, והם למעשה צדדיו של אותו מטבע שחוק. ובהקשר קרוב: הביא לכאן פעם דוד כפרי תיאור של מישהי שבעטה שוב ושוב ושוב באדם שתקף אותה -כשכבר היה שרוע אין אונים על הרצפה (לא זוכר האם זה היה במציאות, או כתרגול או כשחזור). זהו תיאור מבחיל של איבוד שפיות, תיאור של אדם שאסור ללמד אותו אמנות לחימה.

 

[דוד כפרי]

התיאור הנ"ל היה חלק מסיפור דמיוני,

שנועד להביא נקודות לדיון (שלא נוצר). http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=148&a=6754&c=845&sc=0&ssc=0

 

[אלישיר]

הפחד, כטריגר לגיהנום?

בעזהי"ת למרות שלדידנו, כיום, פליטת תוכן בני המעיים החל מרמת דופק X, מהווה מאורע שלא יכתב באותיות של זהב בספרי הנוסטלגיה הפרטיים, אפשר להבין את האינסטינקט הזה כהישרדותי ביותר: בהיות היונק ללא מחלצות בגדים, התוצאה של פליטת תוכן בני המעיים הינה פשוט מוכנות מיידית של המערכות הפנימיות -לקרב על חייך. אדם מפוחד, מטבעו מתקרב בקלות רבה מידי אל המגבלות. מטבע הדברים הדופק שלו יטוס במהרה אל התחום האדום. במילים אחרות הגופנפש שבו נמצאים בקלות רבה הרבה יותר להסחף למצב של מאבק כנגד המוות, ולהביאו לכאורא ל"אובדן שפיות זמני" -או אפילו מתמשך. קשה לבוא בביקורת לאדם מפוחד. תרבותית, אי אפשר שלא לבוא אליו בביקורת קשה וחותכת. נכון שהתוקף אשם, אבל לדידה של הסביבה האנושית, פחדן בעל יכולת קטלנית הוא פשוט פצצת זמן מהלכת. האם מותר, מוסרית, לאמן כגון דא באמנות לחימה? לדידי, התשובה כאוטית משהו, שהרי מחד גיסא א"ל בדיוק בדיוק אמורות להביא את האדם לשליטה עצמית ולהתגברות על האופל שבו ושבסביבה, ומאידך בהחלט הייתי מעדיף שאדם חסר שליטה עצמית במצבים קיצוניים, לא יקבל ליד יכולת להזיק.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif בדיוק בגלל זה, חלק מהאימון

צריך להיות התייחסות לפחד, ולכעס, ולדרך בה הם משתלטים על האדם במצבי לחץ. חלק חשוב מאוד מהדרך בה אני מלמד בני נוער, הוא ללמד אותם טכניקה כלשהי, ללמד אותם לנשום, ואז להתקיף אותם - בהתחלה לאט ואז במהירות ועוצמה גוברות - תוך כדי הקפדה רק על הנשימה, שהתלמיד לא יפסיק לנשום בשום אופן. לפעמים אני שם להם משרוקית בפה כדי להמחיש להם מתי הם מפסיקים להוציא אויר. ההשפעה מאוד מרשימה, התלמידים האלה חוזרים אחרי בחינות ומספרים שהנשימה שלמדו אצלי עזרה להם בבחינה. אני בטוח שזה עוזר להם בעוד דברים בחיים.

 

[nirk_aikido]

האם מותר מוסרית ללמד בני אדם להלחם?

לפחות לפי ספר שקראתי מזמן שנקרא "ממבט ראשון", התגובה הכמעט נורמטיבית למצב לחץ, אלימות ועליית אדרנלין היא איבוד השליטה העצמית, וחזרה להתנהגות של חיה. במצבים של דופק מאד גבוה האזורים במח שאחרים על התנהגות חברתית, מוסר וכו' אינם בשימוש, וכל המשאבים מופנים לאזורים יותר "נמוכים" שעסוקים בהשרדות. בספר מתוארים מקרים רבים של שוטרים שלאחר מרדף מכוניות, תפסו חשוד והיכו אותו הרבה יותר מהנדרש, ולפעמים אפילו הרגו אותו. נטען שם שכתוצאה מכך הוחלט לאסור על שוטרים לבצע מרדפי מכוניות בארה"ב.\ לפי גישה זו, רוב בני האדם הם "חסרי שליטה עצמית במצבים קיצוניים", כך שהשאלה שלך קצת מאבדת מהפואנטה שלה. בעיני אחת מהמטרות של אמנויות לחימה היא בדיוק זו- להביא את התלמיד ליכולת לתפקד בשליטה עצמית וקור רוח גם במצבים קיצוניים. צירפתי קישורים להודעות קודמות שלי שהושפעו מהספר ניר

 

[avima]

../images/Emo45.gif

 

[דוד כפרי]

אדרנלין => Fight, Flight, or Freez

ברגע שאדם מבין שהוא בסכנה, מופרש אדרנלין - והוא יוצר את התגובה שלמעלה. כלומר, האדרנלין יהיה שם בכל מקרה, השאלה מה תעשי איתו. כעס יגרום להתקיף גם כשזה מסוכן, וימנע בריחה כאשר האויב חזק מדי. פחד יגרום לבריחה גם כשאין סכנה, וימנע התקפה גם כשהאויב חלש. קפיאה לא תעזור כמעט בשום מצב, אלא אם יש לך מערכת הסוואה ממש טובה... אני בעד לנסות להימנע משלושתם, ולהגיב לענין באופן טבעי ככל שניתן. נכון שזה קשה ומצריך אימון, אבל - וזה חשוב - זה אימון שמאוד עוזר בחיים.

 

[הגליל והתחתון]

בדיוק מה שרציתי להגיד.....

יש מצב בטבע שנקרא fight or flight response - ובטבע באמת מדובר בפרץ של אדרנלין טהור שמפר את השיתוק הרגעי שאותו בעל חיים נמצא בו לאור האיום. אנחנו בכני אדם נמנים עם אותם בעלי חיים אשר פועלים כך. ובעת משבר או לחץ אנו פועלים ע"י אותם אינסטינקטים - אנשים אשר עברו ועוברים אימונים שונים מסגלים לעצמם אינסטינקטים חדשים (להלן "הגבתי באופן לא מודע ושיחררתי לו בעיטה לאיזור הפרוסטטה...") - מדובר כאן בסך הכל בתגובה הראשונית שלנו. אבל - אני חושב אבל - שהשאלה היא - אחרי התגובה הראשונית הזאת - מה הלאה ? אם נותקף ויכאב לנו, אם נתקל במצב מתסכל של כאב וחוסר אונים, ננסה לתקוף חזרה ולא נצליח, נמצא את עצמנו מרותקים לרצפה תחת גורילה שמנה שלא שמעה את המושג "הגיינה" - האם בשלב הזה ניתן לכעס ולתסכול להשתלט על שיקול הדעת שלנו ? האם עצם העובדה שערס תופס אותנו מאחורה וילד קטן העונה לשם שמעון בוזגלו נותן לנו סטירות קטנות בנוסח עדות הלאטמה - עלול להוציא מאיתנו את הענק הירוק ? או במילים אחרות - האם גם כשאנחנו נמצאים במצב של תסכול או זעם מתגבר (ולא בסגנון רוקי...) האם נדע לעצור את הזעם המעוור הזה ועדיין לפעול בהגיון ושיקול דעת ? וכן - אני יודע - אני חדש כאן - ומי זה הפלוץ הזה שנדחף וכותב את מגילת העצמאות מחדש... אז היי - ויש לכם אחלה פורום

 

[בייבי יי]

שאלה מעניינת../images/Emo13.gif

הלוואי והייתה לי את התשובה, אם ניתן לעצור במצב אמת את הזעם המעוור הזה,ולפעול מתוך הגיון ושיקול דעת. ברוך הבא לפורום

אחלה ניק

ועם כזה הומור,אנחנו עוד נבקש ממך לכתוב מחדש את מגילת העצמאות

 

[הגליל והתחתון]

../images/Emo13.gif

אני חושב שכל אחד שואל את עצמו בסופו של דבר את השאלה הזאת - ובמקרה הזה אין דרישה לשנים של אימון.. מי מאיתנו לא העביר בראש את הסצנה שבה הוא עוקר לפקידת הקבלה במס הכנסה את הלב דרך הצלעות.. הופך את הילד שקופץ על הראש תוך צעקות של יו-גי-הו לחלק אינטגרלי מהעיצוב של הטפטים בבית.. או אפילו מציין בפני נהג שחתך אותו את מקוצעה של אימו.. נראה לי שלקיחת האויר וספירה עד 10 (אם כבר נפוליאון...) - הוא הפתרון היעיל ביותר. נושמים, בודקים מה האופציות, מבינים עד כמה המצב גרוע או לא ופועלים בנחת. ותודה על המחמאה - לגבי כתיבת מגילת העצמאות מחדש.... אני אוותר לעת-עתה

 

[דוד כפרי]

FFF - חסר לך FREEZ

בשנים האחרונות הוסיפו ל"הילחם או ברח" גם את ה"קפא". אם אתה גור קטן שאין לו סיכוי לברוח ומתקיפים לא אותך אלא את מי שלידך, יש סיכוי שאם תקפא במקום (בשכיבה בתנוחת עובר) לא ישגיחו בך ולא יתקיפו אותך, אלא את הגדולים והחזקים ממך שמנסים לברוח או להילחם.

 

[הגליל והתחתון]

או.. כל יום לומדים משהו חדש.... ../images/Emo13.gif

אתמול למשל למדתי שאם אוכלים סחוג בעזרת האצבע - יש לוודא שטיפת ידיים רצינית לפני כניסה לשירותים. ולכל תושבי מחוז מרכז - מי שנבהל מהצעקה שהחרידה את שלוות הלילה - אין מה לדאוג.

 

[ננדין]

מה שלא הורג אותך מחשל אותך!

וזה מזכיר לי בדיחה אבל אני אחסוך ממכם...

 

[floppy disk]

שלווה, זעם ושוב זעם

אם לנסות לפתור את זה בדרך יפה לא עובד, כמו לחסום ולנסות להרגיע אותו, יש לעבור מייד להתקף זעם ולשבור לתוקף את הצורה. ככה לפחות אני רואה את זה

 

[slallum]

במצב אמיתי?

איזה בנאדם נורמלי יוכל לתקוף בשלווה? רק עם המון המון המון נסיון ואימון. אני גיליתי שכשנלחמתי בקרבות בג'ודו כשאני כועס אני הרבה יותר מצליח מאשר כשאני רגוע.

 

[דוד כפרי]

במה אתה מצליח? את מי אתה מנצח?