זכות הנשים על גופן

[שרוֹן]

מה שהופך את המסירה לקשה מאוד

כי היא נותנת ילד שהוא שלה. בעייתי מאוד.

 

[שרוֹן]

לדעתי שווה להתאמץ פה על הפריה

מלאכותית עם תרומת ביצית, כדי להקל על הפונדקאית.

 

[עפרונית מהודרת]

הגיוני אבל...

בארץ גם זה בעייתי. כי כל הנושא של תרומת ביצית בארץ הוא בעייתי. בארץ, תורמת של ביצית יכולה להיות רק מטופלת אחרת בטיפולי פוריות. לא חברה, לא אחות... שום דבר! ולכן נשים כאן נאלצות לשלם ממון רב ולנסוע לחו"ל לקבל תרומת ביצית... או נשארות חשוכות ילדים

מה שכמובן הופך את זה לאופציה לנשים עשירות בלבד. זה, לדעתי, חוק ששווה לטרוח כדי לשנות, כי בניגוד לחוק ההפלות הנ"ל, החוק לגבי תרומת ביציות נאכף.

 

[אלי ו.]

זו באמת בעיה

הלכתית פשוט יותר אם הפונדקאית אינה נשואה או אינה יהודיה. http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/Assia65-66/Assia65-66.08.asp

 

[טופז2]

../images/Emo51.gif .. והילד מאם לא יהודיה

יהיה יהודי? מתוקף העובדה אולי שהביצית אינה שלה? (הסיפור הולך ומסתבך

) תודה על הקישור אלי

 

[אטיוד5]

לא שיך אם מתוכנן אם לאו

גם במקרה של הריון מתוכנן, ייתכן שהאם תרצה פתאום להפיל את עוברה. למשל, בגלל שאתמול היא גילתה שבעלה אלכוהוליסט. (לא סתם המצאתי, אני מכיר אחת כזאת).

 

[שרוֹן]

כמו שכבר נאמר פה

בתחום הזה קרה הכל מהכל. עדיין הריון לא מנותק מהקשר. אם יש גורמים שמרחיקים את האשה רגשית מהעובר שברחמה (הוא אינו "שלה", היא לא רואה המשך לזוגיות וחוששת לגדל ילד לבד, היא אשה מתוכננת והתינוק לא מתוכנן, וכ'ו) יהיה לה פחות קשה לוותר עליו. יש הבדל מהותי בין תינוק שנמסר מאם פונדקאית לתינוק שנמסר ע"י אם ביולוגית. עדיין חווית הקריעה של אם פונדקאית היא לא קלה, ולרוב גם דמעות השמחה מעורבבות בדמעות של כאב. אני יכולה לספר מנסיון פיצפון שהיה לי בעניין: אחרי הלידה (הראשונה), נשארנו עם עידו שלוש שעות בחדר הלידה (שהיה פנוי) להתענג על חמודותיו ולהתפעל ולהתרגש ממנו. לאחר מכן, באו לקחת אותי עם כיסא גלגלים (שלא נדרשתי לו, כי הייתי ממולאת באנדרנלין) למחלקת יולדות, ואת עידו באו לקחת לחדר התינוקות לבדיקות וטיפולים. אחרי עשר דקות שהייתי בלעדיו, נמלאתי חרדה שלא ידעתי כמותה מעודי, הרגשתי מן זעם חייתי (אשכרה), ורק אי הנעימות הכרוכה בלשאוג מרה, לפרוץ את דלת חדר התינוקות ולהתנפל על הרופאים בשריטות ונשיכות, לקחת את הילד ולהימלט, החזיקה אותי. אז פשוט בכיתי ונכנסתי לשם ותבעתי אותו בחזרה. אפשרו לי ללוות אותו בבדיקות והפדיחה הגדולה יותר נחסכה. אז רק רציתי להגיד (לוועדה של אמהות פונדקאיות), שעלי, לא יבנו.

 

[עפרונית מהודרת]

../images/Emo122.gif ../images/Emo6.gif

מה, גם אני אהיה ככה??

 

[תרנגולת ערומה]

../images/Emo122.gif../images/Emo99.gif אין לך מושג עד כמה...

 

[shellyland]

עוד לא מאוחר מדי

לברר עם צימעס איך עושים שלא יקחו אותך על כסא גלגלים ולא יקרעו אותך מהתינוק כמה דקות אחרי שילדת אותו. היינו: לידה ביתית.

 

[שרוֹן]

את הלידה השניה עשיתי בבאזל

שם כיסא הגלגלים הוא רק לנשים שעברו לידה קשה, ואת הטיפולים בתינוק הרופא עושה לידך- שכיבה תחת אור בחדר הלידה עצמו, בנוכחות האמא, ואת האשלגן נותן רופא בחדר שלך בחלקת היולדות. זה מסודר כך, שפינת ההחתלה ליד הכיור משמשת גם את הרופאים לבדיקות וטיפולים. בקיצור, הרופאים מתזזים, ולא האמא והתינוק.

 

[צימעס]

(קשה, אבל) אפשר גם בבית חולים

עם דולה/מלווה שמכירה אותך, יודעת מה ההעדפות שלך, אסרטיבית אך לא גורמת לצוות בית החולים להתעצבן עליה. מסובך, אבל קיימות נשים כאלה. גם גברים. קחו דוגמה לסיפור לידה של חברים שלנו - http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?ביקור_החסידה זו לידה שהתחילה בבית, ונגמרה בבית חולים עם ניתוח קיסרי. קראו בעיקר את הסיפור השלם של אלון (ב - 01.07.2006 14:50), בפרט את התיאור (הפסקה הארוכה השניה, אחרי שני קווים צהובים) של איך הוא מבהיר לאחות בי"ח שהוא מחליט על הילד שלו, ולא הנהלים שלה. להשלמה והתרגשות - קראו גם את הסיפור השלם של אלה.

 

[גנגי]

עוד לא מאוחר מדיי ללדת

בבית חולים הדסה בירושלים, ששם לא לוקחים שום אישה בריאה בכיסא גלגלים ולא קורעים ממנה את התינוק אחרי הלידה, אלא נותנים לה להישאר איתו כמה שהיא רוצה.

 

[שרוֹן]

הלידה הזו היתה בהדסה ../images/Emo2.gif

והלידה היתה מקסימה, והמיילדת נהדרת (לא שוכחת את השם שלה, אורנה אברהמוב). היינו עם עידו שלוש שעות תמימות אחרי הלידה בחדר הלידה. היה רק את הקטע הזה שהיה דיסוננסי לכל. הייתי כמו פנתרה אחרי הלידה, והם באו עם הכיסא גלגלים האפור פיויסי הזה. הייתי בכזה אושר, ולא היה אכפת לי מכלום. אני לא יודעת איך זה קורה היום, אז (2001) התכוונו לקחת אותו לשעה לבדיקות וטיפולים, ולהחזיר. אני, כאמור, לא עמדתי בפרידה יותר מעשר דקות.

 

[גנגי]

נו, מה את חושבת, שאני כן יודעת

איך זה היום?

אני מסברת על לפני 15 וחצי שנים, שאז ילדתי בפעם-האחרונה-ודַי-סופית-וזהו.

 

[שרוֹן]

אז לא היתה תינוקיה?

 

[shellyland]

אז היה ממ"ט

או איך שלא קראתם לדבר הזה שהחבאתם בו את התינוקות במלחמה ההיא.

 

[שרוֹן]

אוהל-חנק

 

[גנגי]

../images/Emo45.gif

 

[shellyland]

אחד הסיפורים שלך

שאני מצטטת ללא הרף הוא איך הגדולה שלך שיחקה בלהיות בהריון וחיכתה שתהיה אזעקה.