תראה, עקב האכילס שלי
בתקופת נישואינו, כמה שאני ויתרתי והבלגתי כך הוא השתלט יותר ולא מתוך זדון, אלא תחושה שלו שרק הוא יודע תמיד הכי טוב והכי נכון וכל האחרים טועים. היום הוא כבר מבין, ואגב זו בדיוק אותה תכונה שהניעה אותו לא לוותר עליי כשביקשתי להתגרש ונאבק בי כמעט בכל דרך, לכן אני עדיין ברתיעה כלשהי אבל יודעת ומעריכה את שאר תכונותיו הטובות. היום אני אדם יותר מודע לעצמו, עצמאית לחלוטין והילדים כבר גדולים אז המניעים שלי לוותר "יותר מידי" כפי שעשיתי בעבר כבר לא קיימים.