אולי זה נורמלי ואולי לא
מכל מה שקראתי עד עתה ותגובותייך למגיבים, נראה כי הצבת לעצמך את ה X שלך כברירת מחדל, ואולי אף כברירת המחדל היחידה. נראה לי כי את מנסה לשכנע את עצמך שעבורך זה הדבר הנכון ביותר, הטוב ביותר לעשותו ואז אין צורך עוד בהקשעת אנרגיות לחיפושים. האנרגיות שלך תצטרכנה לפנות להשקעה באיש שממנו נפרדת מסיבות אלו ואחרות, אולי שם.... במקום ההוא שתצטרכי להשקיע את האנרגיות, זה יהיה קשה יותר, מתסכל יותר, כי היום לדברייך, בסה"כ את במקום שנקי לך וטוב לך (באמת עד כמה?) ואת חיה בשבילך. לדעתי, קיים אצלך בלבול של רצוי ומצוי (או יותר נכון - של לא מצוי), ואת, ואך ורק את תוכלי בסופו של דבר לענות לעצמך אם זה הצעד הנכון. השאלה היא לא אם זה נורמלי, זה כנראה מאוד נורמלי מהמקום שנותן לך להרגיש את הרצון לחזור אל העבר, השאלה היא : "האם זה הדבר הנכון לעשותו?" שאלה נוספת היא, ונראת לי חשובה לא פחות, איפה מקומם של הילדים בתוך כל הסיפור הזה? עד מתי הם לא ידעו? ויש לקחת בחשבון את ההשלכות של אם תפרדו שוב אחרי שהילדים כן ידעו. אולי כמו שהציעו לך כבר, תעזרי באיש מקצוע לעשות לך סדר במחשבות, אני מאמינה שאז גם כל החלטה שתקבלי תהיה החלטית יותר , ברורה יותר ותהיי איתה שלמה יותר. לאן שתצעדי, אני מאחלת המון אושר והצלחה.