זה נורמאלי?

[מקפיצים]

יש לי בעיה איתו

עם הגוף, כן, אני יכולה לטחון שעות וימים במוח, לזבל לחברות, לפסיכולוג וגם להחליט החלטות שאין מהן חזרה. ובסוף, הוא תמיד עושה את מה שהוא רוצה. (או, ליתר דיוק, לא עושה את מה שלא בא לו). מקפיצה ...

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

יש שני מצבים..

האחד נורמלי והשני קצת יותר בעייתי.. כל עוד הגוף לא עושה את מה שלא בא לו, זה בסדר...זה נסבל.. הכי קל זה לא לעשות את מה שלא בא לנו... אבל כשהגוף עצמאי לחלוטין, לא מתחשב בכלום, לא מתחשב בהחלטות שלנו או בעקרונות (קוים אדומים) שקבענו לעצמנו אז הראש סובל..סובל קשות. בחיים יש פשרות, ולרוב אנחנו הולכים על הקוים, עם סטיה לפה ולשם.. מי יותר ומי פחות.. בשני המצבים משלמים מחיר, ונדמה לי שבמצב השני המחיר גבוה יותר. בחירה שלך...

 

[מקפיצים]

עוד לא ממש החלטתי מי זה "אני",

הראש או הגוף. ולגבי תשלום, אפשר להגיד שעם כל אחד משניהם קיבלתי החלטות שהטיבו עמי כמו כאלה שהרעו לי. מקפיצה ...

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

מה שבטוח.. ה"אני" שלך נורמלי..

 

[Ima Adama]

זה או כן או לא? מה עם איך??

 

[מקפיצים]

את יודעת מה, שאלה טובה.

נו, אז איך באמת? תרשי לי לנחש את התשובה, את עוד לא יודעת כי לא ניסית, או שאם כן ניסית אז ממש לא משהו. בגלל שאם היה טוב, לא היית פה איתנו לשאול את השאלה הפותחת. מקפיצה ...

 

[Ima Adama]

בינתיים בשלבי לימוד מחדש

מחר אהיה אולי חכמה קצת יותר.

 

[גוף ונפש]

השאלה הכי חשובה שאת צריכה לשאול

את עצמך, היא האם את באמת זקוקה לבן זוג, אם התשובה חיובית הרי שענית כבר לעצמך, מכל הגברים שהכרת הוא האיכותי ביותר. לטעמי,זו לא תהיה טעות גדולה יותר מלהתחיל מערכת יחסים עם כל גבר אחר, את כרגע במקום אחר (פיזית ונפשית) ומשם את יכולה לנתב אחרת את המערכת בצורה שתיהיה יותר נכונה לך. בהצלחה

 

[ronbo]

אולי יותר פשוט לצבוע לבלונד ולעשות

דיאטה....

 

[Ima Adama]

אני מרגישה שווה מספיק לכן לא חסר לי

 

[אדMה רוח ואש]

לא חושבת שמישהו יכול לקבוע לך

את גורלך, חוץ ממך

אני חזרתי לעוד 3 שנים והתחרטתי על כל דקה שהייתי שם. (אבל זה רק הסיפור שלי) ועל אהבה,התאהבות,תשוקה,כבר דיברנו? כי זה המדד הטוב ביותר לדעת שאת במקום הנכון.

 

[Ima Adama]

יכול להיות

את נגעת בנקודה מאוד חשובה - תשוקה ואהבה... שהם כרגע בבדיקה איטית כדי לתת סיכוי ויכול להיות מאוד שעל זה יפול ויקום הדבר.

 

[ש י ר ה 42]

וואוו... אם אינך בטוחה

באהבה ובתשוקה, אולי בכלל אין לך מקום להתלבטות.

 

[מתולתל]

נראה לי ש...

נראה לי שהבדידות משפיעה עליך. כמו כולנו, לפעמים זוגיות רעה מפחידה פחות מבדידות מזהרת. אבל היית שם, הרגשת רע, בחרת ללכת ועכשיו מה? תחושת הבטן שלי היא שלא חיפשת מספיק, או עם אנרגיות אמיתיות, או סתם חוסר מזל. אני יכול לומר לך בוודאות שיש גברים מצויינים (אני הדוגמה

), אבל צריך מזל, התמדה ואמונה בעצמך. מאחל לך שתמצאי את הדרך הנכונה.

 

[Ima Adama]

יכול להיות

אני לא בודדה בכלל, אבל ילדיי חסרים לי מאוד. יכול להיות שלא חיפשתי מספיק כי זה עיסוק די מתיש ואולי לא בשבילי לחפש מחט בערימה של שחט. ונכון אי אפשר בלי אמונה ותקווה.

 

[ש י ר ה 42]

אולי זה נורמלי ואולי לא

מכל מה שקראתי עד עתה ותגובותייך למגיבים, נראה כי הצבת לעצמך את ה X שלך כברירת מחדל, ואולי אף כברירת המחדל היחידה. נראה לי כי את מנסה לשכנע את עצמך שעבורך זה הדבר הנכון ביותר, הטוב ביותר לעשותו ואז אין צורך עוד בהקשעת אנרגיות לחיפושים. האנרגיות שלך תצטרכנה לפנות להשקעה באיש שממנו נפרדת מסיבות אלו ואחרות, אולי שם.... במקום ההוא שתצטרכי להשקיע את האנרגיות, זה יהיה קשה יותר, מתסכל יותר, כי היום לדברייך, בסה"כ את במקום שנקי לך וטוב לך (באמת עד כמה?) ואת חיה בשבילך. לדעתי, קיים אצלך בלבול של רצוי ומצוי (או יותר נכון - של לא מצוי), ואת, ואך ורק את תוכלי בסופו של דבר לענות לעצמך אם זה הצעד הנכון. השאלה היא לא אם זה נורמלי, זה כנראה מאוד נורמלי מהמקום שנותן לך להרגיש את הרצון לחזור אל העבר, השאלה היא : "האם זה הדבר הנכון לעשותו?" שאלה נוספת היא, ונראת לי חשובה לא פחות, איפה מקומם של הילדים בתוך כל הסיפור הזה? עד מתי הם לא ידעו? ויש לקחת בחשבון את ההשלכות של אם תפרדו שוב אחרי שהילדים כן ידעו. אולי כמו שהציעו לך כבר, תעזרי באיש מקצוע לעשות לך סדר במחשבות, אני מאמינה שאז גם כל החלטה שתקבלי תהיה החלטית יותר , ברורה יותר ותהיי איתה שלמה יותר. לאן שתצעדי, אני מאחלת המון אושר והצלחה.