עוץ לי
כנראה שלא הבהרתי את עצמי היטב - אמרתי שהגות עשויה להגיע לשתיקה, לא נובעת ממנה. מזה גם נובע יחסי לדיבור. אבל לא חשוב - כרגע מעניין אותי לנסות להבין אותך (אלא אם כן תעדיף לדבר על מה שאני אומר - אבל כפי שהצהרת, אתה לא מעוניין בממבו-ג'מבו פילוסופי). אתה טוען שיש להאמין בדעה מסויימת, לאמץ אותה ולפעול על פיה (כדבריך, "תאמין במשהו ותפעל על פיו")? והשתיקה, לשיטתך, היא דעה אחת מני רבות אפשריות (כפי שאמרת "אלא אם אתה בוחר להאמין בזה")? או שמא היא דרך פעולה, מכוונת לאן שהוא אחר מלבדה ("היא לא אלוהות")?
כנראה שלא הבהרתי את עצמי היטב - אמרתי שהגות עשויה להגיע לשתיקה, לא נובעת ממנה. מזה גם נובע יחסי לדיבור. אבל לא חשוב - כרגע מעניין אותי לנסות להבין אותך (אלא אם כן תעדיף לדבר על מה שאני אומר - אבל כפי שהצהרת, אתה לא מעוניין בממבו-ג'מבו פילוסופי). אתה טוען שיש להאמין בדעה מסויימת, לאמץ אותה ולפעול על פיה (כדבריך, "תאמין במשהו ותפעל על פיו")? והשתיקה, לשיטתך, היא דעה אחת מני רבות אפשריות (כפי שאמרת "אלא אם אתה בוחר להאמין בזה")? או שמא היא דרך פעולה, מכוונת לאן שהוא אחר מלבדה ("היא לא אלוהות")?
המציאות היא התפישה... אני לא מבין איך ניתן להפריד בין השניים ולעשות בינהם התאמה. שאלתך היא אם תעצום את עיניך העולם שלך עדיין יישאר שם, התשובה היא כן, אך זה לא משנה. כיוון שהוא לא יהיה קיים בשבילך. אינך יכול להרגיש מה שמרגיש אדם אחר - רק לנחש. אינך יכול להכיל עולם בתוכך ושבני אדם יילכו בו (או שכן יום אחד, זה לא משנה!). כל תיאורי העולם הם נכונים בצורה כזאת או אחרת (שהופכת אותם ללא-נכונים, בעצם), גודל האמונה הוא שמחלחל לעוד ועוד עולמות (כמו תיאוריית האינסוף ייקומים מקבילים). תפישתך בעצם בוראת עוד תיאור עולם, מעט שונה (בדרך כלל), אך לחיות בודד אינך מטרתך (למרות שהינך בודד), עליך למצוא נקודות מקשרות בין העולמות, וכך נוצרת מאין הסכמה על קונצנזוס מסויים. עולמו של דון חואן נוצר כבר, בדרך כזאת או אחרת. הנקודה המיוחדת איננה מיוחדת רק לך, באותו מקום ישנם רק שתי נקודות - טובה ורעה, השאר אינן משנות בכלל, ואותן נקודות הן קבועות לכולם (ואם תרצה להפוך את זה לפילוסופיה או משל, אפשר להכליל את זה כהסכמות קונצנזוס למה שטוב ומה שרע). הבעיה או הפיתרון להכל היא בחירה. מה היא תגלית בעצם? סוג של בחירה לפתוח את עצמך לאפשרות מסויימת. אדם שבוחר להיות מנותק מהכל לא ייחווה תגליות בחיים - כך הוא מאמין וכך תיווצר מציאותו. אתה יכול לבחור את כל הבחירות, בסופו של דבר כולן חסרות משמעות ("חלקן הולכות לכיוון השיח וחלקן מסביב לו") - לא שאני בז להם, פשוט הן מפריכות את עצמן בצורה כזאת או אחרת. החשיבות היא עצמית - אם ברצונך לשקר לעצמך, שקר לעצמך, אם ברצונך להיות אמיתי לעצמך, הייה אמיתי. כל שאני חושב הוא שאם ניקח את שתי הנקודות במרפסת, הייתי מעדיף לשבת בנקודה הטובה הרבה יותר מאשר לשבת בנקודה הרעה או בחיפוש אחריהן לנצח. התפלספות היא דרך, כפי שהגדרת, וכמו כל הדרכים, איננה מובילה לשום מקום. לדעתי לאותה דרך אין לב - וזאת הסיבה היחידה שפניתי לכאן, לגרום לניעור קל (שכבר נגמר). למה אין לה לב? בשבילי זה כמו אדם שמאמין בדבר, בלי ללכת בדרכו, סוג של מאמין אך רק בשכר ובעונש, במקום לעשות על מנת לעשות, הפילוסופיה היא מילה מדוברת או כתובה, היא איננה דרך חיים, אנשים מדברים עליה יותר מעוסקים בה. זה כמו לקרוא על הטאוטיזם במקום להיות נזיר. פילוסופיה מובילה לפקפקנות יתרה ועוד הרבה מאד ביזבוזי אנרגיה כאלה או אחרים, פילוסופיה בדרך כלל מוחשבת כמיקוד מסויים, כפוקוס עליון אך היא בדרך כלל עושה הפוך - אנשים יוצאים ממנה מבולבלים ומחפשי תשובות, נכנסים למעגלים בלתי נגמרים. אפשר ללכת בכל דרך, אך אעדיף שתשב בנקודה הטובה מאשר שתחפש ותשב לפעמים בנקודה הרעה ולפעמים בנקודה הטובה. יאללה, מקווה שעניתי על מספיק, באמת יותר מידי שטויות. ביי