וידוי אחרון
לפני המוות. לא חשפתי דבר, את האמת. זה היה סוג של משחק קטן. אינני מיוחד, להפך, אני שווה לכולם, כי את כולם המוות ייקח. החיסרון היחיד של רוב בני האדם בימינו (ובעיקר בצורה המערבית) הוא שאני רואה אותם מתעלמים מדבר כה ברור, וזה מעציב אותי, אז אני מנסה לתת קצת - למי שחשוב לי לתת לו קצת. בקשר לדעותיי, חוזרים עליהם בלי סוף בהמון מאמונות המזרח הרוחניות, גם הפילוסופים וגם האנטי-פילוסופים. כל זה לא משנה בכלל. אם אתה רוצה להכליל אותי לתוך קבוצה - עשה כך. אינני אומר שאני מיוחד, אינני מבקר או מתריס, אינני כלום, החשיבות העצמית איננה כאן, חבר. בנאלי, מעשי, פילוסופי, עמוק, חשוב. דברים אלה לא משנים בכלל, הם בעיניי המתבונן, ספקולציות. אם אחשוף עצמי יותר מידי אסתכן בקיבוע, אתפס כמשהו קבוע, שאינו משתנה, ובאינטרנט - בטח ובטח שלא אתפס. ועכשיו לדבר הנכון ביותר שאמרת - זכות השתיקה. זה פרדוקס - לנסות להעביר משהו שאחת מאמות המידה שלו היא שתיקה בצורה כזאת או אחרת. אך הוא לא פרדוקס למי שרואה מעבר (או מבין שדברים משתנים). כפי שחזרתי ואמרתי, אינני טהור עדיין, ואולי אף פעם גם לא אהייה. מעידה זאת הייתה כשם שמכור לסמים מזריק לעצמו עוד פעם אחת לפני הגמילה (למרות שזה שקר), הסיבה היחידה שעשיתי זאת היא מפני שהרגשתי שעליי לעשות את זה פעם אחת ולא יותר (למרות שזה שקר, כמו שאר ההתמכרויות). ועכשיו זה נגמר, כיוון שסוף סוף מישהו אמר דבר נכון. אז, נתראה אף פעם, או כל הזמן. יום טוב