מכתב אישי ליושבי הפורום ולמנחם לס במיוחד
הרגשתי שאני חייב לפרוק משהו מהלב ולעיניי כולם. משום מה חלק מהאנשים פה חושבים שיש לי משהו נגד מנחם לס ואף טרחו לציין זאת לפני במסרים אז חשוב לי להבהיר שלמרות שאולי זה נראה ככה לפעמים הדבר רחוק מאוד מהמציאות. מנחם לס הוא אדם יקר מאוד, אחד מחלוצי כתבי הספורט בארץ שרבים מהעיתונאים הצעירים יחסים של היום גדלו על הכתבות שלו. כשהייתי קצת יותר צעיר, בתקופה שה-NBA כמעט ולא היה משודר בארץ מנחם לס היה פחות או יותר מקור המידע היחיד שלנו על מה שקורה בליגה הקסומה הזאת וכמו רבים אחרים גם אני הייתי קורא את הכתבות והתאורים הציוריים שלו בידיעות אחרונות ובעיתון "חדשות" (הי"ד) וחלקן אפילו נמצאות אצלי עד היום (פעם הייתי שומר כתבות על איזה ג'ורדן אחד). אני גם זוכר תקופות שכשהיינו משחקים היינו משתמשים בביטויים של מנחם כגון בונבונים, סוכריות, קרשים וכו'... זו מורשתו של מנחם וזה מה שלמדנו ממנו כצעירים. למרות הכבוד הרב שיש לי למנחם אני משתדל מאוד לא להפלות בינו ובין הגולשים האחרים שזה אגב, ע"פ בקשתו האישית ממני עוד בתחילת דרכו כאן. נכון שלפעמים אני סלחן כלפיו אבל אני חושב שבאותה מידה אני גם סלחן כלפי אחרים ולא נראה לי שאני עושה פה אפלייה כלשהי כלפי הפרופסור ובמקרים רבים גם אני מתעצבן מהניסוחים שלו ובמקרים כאלה אני בהחלט מרגיש את הצורך להפליק לו בישבן.. מנחם, אתה חייב להבין דבר אחד חשוב... מה שטוב לפורומים אמריקאים לא בהכרח טוב לפורומים ישראליים, ניסוח כזה או אחר יכול להתקבל בהבנה בפורום מסויים אבל בפורום אחר (כמו זה למשל) הוא מתפרש כעלבון או כזלזול ואין לי ספק לרגע שזאת לא הכוונה שלך אבל בכל זאת כנראה שאין ברירה וצריך להתאים את עצמך למקום בו אתה נמצא למרות שאני מניח שבגיל 71 זה קצת קשה
ברור לי לחלוטין שהתשוקה שלך והאהבה שלך למשחק היא זו שגורמת לך להתעצבן פה לא מעט כי קשה לך להשלים אם זה שיש כמה חבר'ה שחושבים שהם יודעים טוב יותר אבל אין מה לעשות ידידי, ככה זה בדור הנוכחי ובעידן האינטרנט, כולם יודעים הכל או לפחות חושבים שהם יודעים. גם לי לפעמים קשה לקבל את זה שכל ילד מנסה ללמד אותי מי היה מייקל ג'ורדן, כאילו שהקעקוע שיש לי על הזרוע לא משמש עדות מספיק טובה לגבי האהדה שלי לשחקן הזה
לכן עצתי אלייך היא לקחת את הפורום הזה יותר בקלילות, אחרי הכל כולנו פה למען מטרה אחת והיא לדבר NBA ולהינות מזה. לסיום אני רוצה להגיד באמת לכל הלב: אני אוהב אותך ואני אוהב כל אחד ואחד מיושבי הפורום, הפורום חשוב לי אבל אם לא היו בו אנשים כאלה לא היה לי מה לאהוב בו. גם לי יש עליות וירידות במצבי הרוח ולא תמיד אני בסדר (כמו תגובתי למנחם אתמול) אבל מותר לי לפעמים לא?
זהו, עד כאן רגע של כנות ומעכשיו והלאה בואו נתמקד בסיבה שלשמה התכנסנו והיא ה-NBA. בהערכה ובחיבה גדולה לכולכם, ניר. אההה כמעט שכחתי...מייקל ג'ורדן שולטטטטטטט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
הרגשתי שאני חייב לפרוק משהו מהלב ולעיניי כולם. משום מה חלק מהאנשים פה חושבים שיש לי משהו נגד מנחם לס ואף טרחו לציין זאת לפני במסרים אז חשוב לי להבהיר שלמרות שאולי זה נראה ככה לפעמים הדבר רחוק מאוד מהמציאות. מנחם לס הוא אדם יקר מאוד, אחד מחלוצי כתבי הספורט בארץ שרבים מהעיתונאים הצעירים יחסים של היום גדלו על הכתבות שלו. כשהייתי קצת יותר צעיר, בתקופה שה-NBA כמעט ולא היה משודר בארץ מנחם לס היה פחות או יותר מקור המידע היחיד שלנו על מה שקורה בליגה הקסומה הזאת וכמו רבים אחרים גם אני הייתי קורא את הכתבות והתאורים הציוריים שלו בידיעות אחרונות ובעיתון "חדשות" (הי"ד) וחלקן אפילו נמצאות אצלי עד היום (פעם הייתי שומר כתבות על איזה ג'ורדן אחד). אני גם זוכר תקופות שכשהיינו משחקים היינו משתמשים בביטויים של מנחם כגון בונבונים, סוכריות, קרשים וכו'... זו מורשתו של מנחם וזה מה שלמדנו ממנו כצעירים. למרות הכבוד הרב שיש לי למנחם אני משתדל מאוד לא להפלות בינו ובין הגולשים האחרים שזה אגב, ע"פ בקשתו האישית ממני עוד בתחילת דרכו כאן. נכון שלפעמים אני סלחן כלפיו אבל אני חושב שבאותה מידה אני גם סלחן כלפי אחרים ולא נראה לי שאני עושה פה אפלייה כלשהי כלפי הפרופסור ובמקרים רבים גם אני מתעצבן מהניסוחים שלו ובמקרים כאלה אני בהחלט מרגיש את הצורך להפליק לו בישבן.. מנחם, אתה חייב להבין דבר אחד חשוב... מה שטוב לפורומים אמריקאים לא בהכרח טוב לפורומים ישראליים, ניסוח כזה או אחר יכול להתקבל בהבנה בפורום מסויים אבל בפורום אחר (כמו זה למשל) הוא מתפרש כעלבון או כזלזול ואין לי ספק לרגע שזאת לא הכוונה שלך אבל בכל זאת כנראה שאין ברירה וצריך להתאים את עצמך למקום בו אתה נמצא למרות שאני מניח שבגיל 71 זה קצת קשה
