מנחם הנכבד.
יש לי המון כבוד אליך, ובלי קשר אני משתדל תמיד לקיים דיאלוג ענייני ומכובד. אין זה הוגן מבחינתך לקשר אותי אל דיון לא מנומס שהתפתח - דיון שלא לקחתי בו כל חלק, ולא הייתה לי כוונה כזו. עכשיו לנושא שהתחלנו לדון בו: הדרים טים האמיתית, באמת הייתה דבר מיוחד. מאג'יק, ג'ורדן, יואינג, מאלון ובארקלי מפסיקים לרגע במלחמת העולם שלהם, והולכים להראות לכל האירופאים החצופים האלה, איך בדיוק כדורסל אמור להיראות. הבדל ניכר לעין, באופן מיידי בין התקופות, חוץ מג'ורדן וחבורתו - הוא הנחיתות בעמדת הסנטר. אבל חוץ מזה, אני רואה עוד הבדל בולט, והוא במשפט סיסמה: "פוינט! פוינט! פוינט!". נבחרת שכל השחקנים המרכזיים שבה, מעבר ליכולת האישית שלהם, ידעו לעשות את השחקנים שלידם לטובים יותר. בירד, לא היה סתם פוורוורד. הוא היה פוינט פורוורד. כך גם ג'ורדן, למרות שלא היה פוינט גארד, יכל באותה מידה להיות. ובטח ובטח מאג'יק ג'ונסון, הפוינט גארד הטוב ביותר בכל הזמנים. האציל, לא היה סתם פאואר, הוא היה פוינט פאואר. כל זה, קצת חסר לי היום, אצל רוב הסופרסטארים של הנ.ב.א. הנושא הזה חסר לי, ודווקא אצל האירופאים, המוכשרים הרבה הרבה פחות - אני רואה אותו מופיע יותר. אני רואה יותר קבוצות הכוללות שחקנים עם הרבה יותר יכולת, שמצליחות להוציא מעצמן הרבה יותר. עכשיו אתה מבין מה ציפיתי מששבסקי, בתור קואץ' קי הגדול? למה התאכזבתי ממנו? כי זה מה שרציתי ממנו. להכניס ללהברון ג'יימס את ההבדל בינו ובין לארי בירד. למה כמה שהוא אתלט פי מאה יותר מהציפור, הציפור עדיין אחת משלשת השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים, ולהברון ג'יימס פוטנציאלית יכול להיות אפילו הטוב מכולם - אבל רק אם הוא יהפוך לפוינט-סמול-פורוורד אמיתי. וזהו זה: מנחם! כאמור, אין לי שום שנאה ליו.אס.אי. התקצירים היחידים שראיתי באולימפיאידה, זה של הנבחרת הזו. המשחקים היחידים שראיתי, היו שלהם. עם כל הכבוד לשארונאס יאשקוביציוס או פאפאלוקאס, כריס פול ודווין וויד מעניינים אותי הרבה יותר. ורציתי מהם יותר, ואני טוען שפוטנציאלית אפילו במשחק בודד, עם ג'ונגל שלם של קופים על הגב, הם יכלו לגרום לספרדים לסיוטי לילה בשביל עשר השנים הקרובות. אני טוען שהפוטנציאל הזה לא התממש במשחק הגמר, ופשוט חבל לי.
יש לי המון כבוד אליך, ובלי קשר אני משתדל תמיד לקיים דיאלוג ענייני ומכובד. אין זה הוגן מבחינתך לקשר אותי אל דיון לא מנומס שהתפתח - דיון שלא לקחתי בו כל חלק, ולא הייתה לי כוונה כזו. עכשיו לנושא שהתחלנו לדון בו: הדרים טים האמיתית, באמת הייתה דבר מיוחד. מאג'יק, ג'ורדן, יואינג, מאלון ובארקלי מפסיקים לרגע במלחמת העולם שלהם, והולכים להראות לכל האירופאים החצופים האלה, איך בדיוק כדורסל אמור להיראות. הבדל ניכר לעין, באופן מיידי בין התקופות, חוץ מג'ורדן וחבורתו - הוא הנחיתות בעמדת הסנטר. אבל חוץ מזה, אני רואה עוד הבדל בולט, והוא במשפט סיסמה: "פוינט! פוינט! פוינט!". נבחרת שכל השחקנים המרכזיים שבה, מעבר ליכולת האישית שלהם, ידעו לעשות את השחקנים שלידם לטובים יותר. בירד, לא היה סתם פוורוורד. הוא היה פוינט פורוורד. כך גם ג'ורדן, למרות שלא היה פוינט גארד, יכל באותה מידה להיות. ובטח ובטח מאג'יק ג'ונסון, הפוינט גארד הטוב ביותר בכל הזמנים. האציל, לא היה סתם פאואר, הוא היה פוינט פאואר. כל זה, קצת חסר לי היום, אצל רוב הסופרסטארים של הנ.ב.א. הנושא הזה חסר לי, ודווקא אצל האירופאים, המוכשרים הרבה הרבה פחות - אני רואה אותו מופיע יותר. אני רואה יותר קבוצות הכוללות שחקנים עם הרבה יותר יכולת, שמצליחות להוציא מעצמן הרבה יותר. עכשיו אתה מבין מה ציפיתי מששבסקי, בתור קואץ' קי הגדול? למה התאכזבתי ממנו? כי זה מה שרציתי ממנו. להכניס ללהברון ג'יימס את ההבדל בינו ובין לארי בירד. למה כמה שהוא אתלט פי מאה יותר מהציפור, הציפור עדיין אחת משלשת השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים, ולהברון ג'יימס פוטנציאלית יכול להיות אפילו הטוב מכולם - אבל רק אם הוא יהפוך לפוינט-סמול-פורוורד אמיתי. וזהו זה: מנחם! כאמור, אין לי שום שנאה ליו.אס.אי. התקצירים היחידים שראיתי באולימפיאידה, זה של הנבחרת הזו. המשחקים היחידים שראיתי, היו שלהם. עם כל הכבוד לשארונאס יאשקוביציוס או פאפאלוקאס, כריס פול ודווין וויד מעניינים אותי הרבה יותר. ורציתי מהם יותר, ואני טוען שפוטנציאלית אפילו במשחק בודד, עם ג'ונגל שלם של קופים על הגב, הם יכלו לגרום לספרדים לסיוטי לילה בשביל עשר השנים הקרובות. אני טוען שהפוטנציאל הזה לא התממש במשחק הגמר, ופשוט חבל לי.