תקרא קצת היסטוריה:
אשמח לדעת על איזה חלק מההיסטוריה הזו אתה חולק:
"לקראת מלחמת העולם השנייה ניסתה ממשלת בריטניה למנוע את המשך העלייה היהודית לשטח א"י, ולשמור על הסטטוס קוו בין האוכלוסייה הערבית והיהודית בשטח זה. לאחר המלחמה, בעקבות כישלון המאמצים להגיע לפתרון לשאלת א"י, שיהיה מוסכם על הצדדים היריבים בא"י (היהודים והערבים) ומקובל על הממשל האמריקני, והתגברות הלחצים הבינלאומיים על ממשלת בריטניה למצוא פתרון לבעיית העקורים היהודיים באירופה, קיבל הקבינט הבריטי בספטמבר 1947 החלטה סופית לסיים את המנדט הבריטי בשטח א"י, לפנות משם את הצבא הבריטי, ולהעביר את האחריות למציאת פתרון לשאלת א"י לידי האו"ם. צעד זה הוביל להחלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית ב-כ"ט בנובמבר 1947. הוועד הערבי העליון החליט לדחות את החלטת החלוקה עוד לפני שהתקבלה, כדבריו של חבר הוועד, ג'מאל אל-חוסייני: "פלסטין תתמלא באש ובדם" [אם היהודים יקבלו חלק ממנה]. אנשי הנהגת היישוב והתנועה הציונית קיבלו את תוכנית החלוקה ואף פעלו נמרצות לאישורה באו"ם, זאת על אף הסתייגויות ממנה (שבאו בעיקר מהתנועה הרוויזיוניסטית). מדינות ערב דחו את הרעיון כי פליטי השואה היהודים ייושבו מחדש בארץ, בטענה כי מדובר בבעיה פנימית של אומות אירופה, שיש לפותרה על אדמת אירופה ולא באמצעות הגירתם לארץ. הערבים התנגדו לתוכנית החלוקה, והחלה לחימה בדרכים ובערים המעורבות והתקפות על יישובים יהודיים מבודדים. כוחות המנדט הבריטי ששלטו בארץ התרכזו בהיערכותם לפינוי ומנעו עלייה חופשית של יהודים, אסרו על הכנסת נשק, אחזקת נשק והתארגנות צבאית יהודית. כוחות המגן היהודים היו מורכבים משלושה ארגונים שפעלו בתנאי מחתרת: ההגנה, שהיה הגדול והדומיננטי והיה מזוהה עם מחנה הפועלים והיישוב העברי המאורגן בארץ ישראל, האצ"ל והלח"י שהיו ארגונים קטנים יותר והיו מזוהים עם הרוויזיוניסטים.
מיד לאחר החלטת האו"ם החלה התארגנות של הנהגת היישוב היהודי לקראת סיום המנדט הבריטי בא"י, שהתמקדה בחיזוק הכוח הצבאי של היישוב, על בסיס ההנחה, שמיד לאחר עזיבת הבריטים צפויה פלישה של צבאות מדינות ערב השכנות לשטח א"י. ההתארגנות התמקדה במספר תחומים - גיוס כוח אדם והכשרתו, המשך ההעפלה, רכישת נשק בחוץ לארץ והברחתו לארץ, ייצור נשק ותחמושת בתנאי מחתרת - ונעשתה עדיין על בסיס התנדבותי.
ואכן למחרת ההצבעה בעצרת האו"ם, ב-30 בנובמבר 1947 (י"ח כסלו תש"ח), תקפו הערבים ביריות נוסעי אוטובוס יהודי בדרכו מנתניה לירושלים סמוך לשדה התעופה לוד. 6 מנוסעי האוטובוס נהרגו ושבעה נפצעו. תקרית זו הייתה הראשונה בסדרה של התקפות ערביות על מטרות יהודיות, וניתן לראות בה את אקורד הפתיחה של מלחמת העצמאות."
