ואלו הם חיי 2

M

moruush

New member
../images/Emo15.gif well

נודלתי ב28.7.93 בביה"ח בלינסון בפ"ת, בתחילת החודש השמיני להריון של אמא [פגית] ושקלתי 2.400 (הארנבות שלי שוקלות יותר
) גרתי בהרצליה עד גיל 8 חודשים, וכל החיים שלי עד היום סובבים סביב הרצליה, יש לי שם הרבה משפחה וחברים :) עברתי לישוב בשרון שבאותו מקום (בית) אני גרה עד היום :) אני גרה בבית צמוד קרקע, יחסית גדול. בגיל שנתיים סבא שלי נפטר
, אני זוכרת שתמיד הייתי באה ומושכת לו ברגל (הוא היה על כיסא גלגלים) בשביל שירים אותי ל"מגשית" שלו, והייתי יושבת על זה ומחבקת לו את הראש ושרה לו שירים. בגיל שנתיים וקצת הייתי בבית של סבתא שלי ורצתי מסביב לשולחן עשרות פעמים והתעייפתי ונפלתי ופתחתי את השפה התחתונה ולקחו אותי למיון ועשו לי תפרים [ולא הגבתי ולא בכיתי כי הייתי בהלם, כל תפירה זה בעצם דקירה] והייתי שוקיסטית, ועד היום יש לי את התפרים האלא הפה
. חח סתם זה תפרים שנמסים או משהו כזה, אבל בגלל זה יש לי שפה תחתונה קצת נפוחה. בגיל 3 התחלתי לרקוד, בחוג לקטנטנים
ואני רוקדת עד היום מגוון דיי רחב של סיגנונות. הייתי בכיתה א'-ג' בביה"ס מסויים, ובסוף כיתה ג' פיצלו אותנו ל2 בתי ספר, וזה היה אחד הדברים הגרועים שקרו לי בחיי, הפרידו אותי מכל החברות שלי, ולמרות שבכיתה החדשה הייתי מקובלת מאוד וכמעט הכל סבב סביבי, במבט לאחור, זה היה תקופה נוראית. הנשיקה הראשונה שלי הייתה ביום האהבה בכיתה ו' עם חבר, וזה היה כ"כ פאטתי ומטומטם [לא צרפתית] בסוף כיתה ו' ילדה אחת שהייתה תמיד מקנאה בי [ועשתה לי את המוות בגלל קינאה] הפרידה ביני לבין כל החברות שלי, והפיצה עלי שמועות ועשו לי פשוט את המוות, הטרידו אותי, זרקו עלי ברזלים, ולמה? בגלל שמועה. זה היה חרם, ולמרות שצריך להמשיך הלאה ולסלוח, אני פשוט לא יכולה לסלוח לאותה אחת. זה שינה אותי בצורה שאין לתאר. בתקופה הזאת ירדתי המון במשקל מרוב דיכאון. [הייתי בתת משקל בצורה דרסטית] בכיתה ז' הייתי בכיתה יחסית לבד מבחינת החברות שלי, בנות שחשבתי שהן חברות - מסתבר שהן לא היו, ומי שהייתה גם כן "חברה". באותה תקופה התחברתי עם החברות הכי מדהימות ביקום
שהן החברות הכי טובות שלי עד היום. ואני מודה לאלוהים על כל זה. [ואף אחת לא הייתה איתי בכיתה, והגשתי דיי הרבה בקשות לעבור
] בין ז' ל-ח' פיצלו אותנו [שוב
ובכיתה ח' הייתי עם רוב החברות שלי באותה כיתה [עם 2 החברות הכי טובות גם
] ב17.1.07 סבתא שלי נפטרה
וזה אחד הדברים הכי קשים שקרו לי בחיים, זה שינה אותי בצורה שאין לתאר, אני פשוט לא אותה מור. כל דבר מזכיר לי אותה, כל גוף/עצם. יוצא לי לחשוב עליה המון פעמים במהלך היום, ואני בוכה הרבה, אני כל הזמן מתארת בראש שלי את הפעם האחרונה שראיתי אותה בביה"ח, את העור הקמצ'וצי שלה. אותה.. וקשה לי. ב29.6.07 הודיעו לי שעליתי לסדנתנוע, שזה אחד מחלומות חיי, שהייתי קטנה כ"כ חיכתי לזה. והחל משנה הבאה אני שם
הרמה הרבה יותר גבוה, יותר שעות ויותר כיייייף
ב2.8 הייתי בכרמיאל :) והופעתי בפסטיבל המחולות בפעם השישית בחיי [והפעם ה12 בפסטיבל עצמו], ואני כבר מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה. אממ.. [אין לי עוד רעיונות כ"כ חחח] בערך מגיל 5 עד גיל 12 הייתי מהבנות שתמיד הבנות האחרות שנאו כי הייתי מאלו שאוכלות , מה זה אוכלות, טוחנות אבל לא מעלות אפילו גרם. הייתי רזה מאד ויותר גבוהה מרוב הבנות. אכלתי אכלתי ולא השמנתי, והיום זה הפוך חח כל דבר שאני אוכלת מתנקם בי. אני חושבת שעוד לא אהבתי באמת, שאני עוד לא יודעת מה זה אהבה.. אבל אני לא יכולה לחכות כבר!!
קראת?
ואני יודעת שאני משעממת פשוט אין לי עוד רעיונות.
 
Y

yaeli87

New member
מנסה...

ב- 7.12.87 נולדתי בבי"ח בלינסון וגרתי בת"א למשך 11 שנים. ב- 24.8.98 עברנו לזכרון...היתה לי שנה מזעזעת!! ב-25.7.99 עברתי לבית אחר בזכרון ושם התחילו לי חיים יותר טובים
ב-2.1.03 התחלתי לצאת עם החבר ה1 שלי...היינו ביחד שנה וחצי והיה מעולה עד ה8 חודשים ואז התחיל קשר מטומטם שנמשך כ"כ הרבה זמן. ב-מתישהו ב04' אני לא זוכרת בדיוק באיזה תאריך גיליתי שהוא בוגד בי עם החברה הכי טובה שלי... ב-31.3.06- שכבתי עם קופיקו. פריצת דרך בחיי... ב- 22.2.06- התגייסתי. ב-25.7.06- הכרתי את מאמי,במלחמה. ב-17.10.06- היה לנו דייט ראשון ומהתאריך הזה אנחנו סופרים,ובתאריך הזה גילינו כמה אנחנו מאוהבים אחד בשני. ב-13.5.06- החבר הכי טוב שלי נהרג בתאונת דרכים. ב-23.8.06- אח של החברה הכי טובה שלי בעולם נהרג. ב- 17.8.07- שזה החודש אנחנו נחגוג 10 חודשים. ב-21.2.08 אני משתחררת וזו המטרה שלי כרגע
טוב אין לי יותר מדי תאריכים...זה סתם מעיק! קראת? תאחלי לי בהצלחה במכינה שאני אעשה כשאשתחרר ושיהיה לי מספיק כסף לטוס לד.אמריקה.
 
N

N o o s h y

New member
בלי יותר מידי חפירות.

סוף כיתה ו'- התקבלתי לכיתת מחוננים והחלטתי ללכת על זה. מאי 02 (כיתה ז') - נעשיתי חברה של ונסה. 22.8.03 (לפני כיתה ט') - ונסה פתחה את ליבה בפניי, מה שהשפיע על השנה וחצי הבאות. 11.5.05- רוקצ. הכרתי את שחר, ומאוחר יותר הצטרפתי לצופים. 10.3.06- יומולדת של אדר. 12.3.06- כניסה רשמית להדרכת ח'. 17-18.4.06- הפרידה וישר אחריה פולין. 25-28.3.07- טיול אתגר.
 
S

Small talk

New member
ננסה

(וואי זה יצא חתיכת חפירה)
ה- 4.9.1990 ביום שלישי קודר (סתם זה ספטמבר היה חם) נולדתי כבת בכורה לזוג הורים צעירים בבית החולים משגב לדך בירושלים למרות שבכלל גרנו ברמת גן.
אוקטובר 1993 עברנו לכרמי יוסף אחרי שנולדה לי אחות.
1.9.96 היום הראשון של כיתה א', שנה מוזרה לחלוטין, ההורים בישוב שלי סירבו לשלוח את הילדים שלהם לבית ספר במועצה אז למדנו ביישוב (שלא היה בית ספר מבוסס, כל המורים היו בהתנדבות, אבא שלי לימד תקשורת אמא שלי הייתה אמורה ללמד מחשבים,אמא של אחד מהשכבה שלי הייתה המנהלת,אח"כ אמא של חיים צינוביץ הייתה המנהלת שלנו ולפני ובשנה שנסגר הבית ספר היו שמועות שחיים צינוביץ' ילמד אותנו מוזיקה) וכשהייתי בכיתה א' עוד לא היה מבנה קבוע, אז עברנו מבית לבית כל יום למדנו במקום אחר.
מתישהו אחרי סוכות 1998 אחרי שהמשטרה איימה לקחת הורים לכלא אם הם לא ישלחו את הילדים שלהם לבית סםר של המועצה נסגר הבית ספר ועברתי לבית ספר של המועצה, חוויה מעט טארומטית.
1.9.01 תחילת כיתה ו', אני חושבת שזאת הייתה השנה הגרועה שלי חיי, לא היו לי ממש חברים בבית ספר, היו לי כל מיני קשיים והיית ממציאה מחלות בימים ארוכים בבית ספר כדי שאמא שלי תבוא לקחת אותי מבית ספר.
1.9.02 כמה שכיתה ו' הייתה קשה לי, העלייה לתיכון בהחלט עשתה לי רק טוב, למרות שעדיין לא ממש היו לי חברים, אבל הסתדרתי וחוץ מזה שביום הראשון של כיתה ז' בכיתי ולא הרגשתי טוב ואמא באה לקחת אותי, זאת הייתה הפעם האחרונה שזה קרה ומאז לא זייפתי מחלות יותר.
1.9.03 החלטתי שזה יהיה היום הראשון של כיתה ח' שיהיה תחליך ליום שלא היה לי בכיתה ז' (כי הלכתי הבייתה באמצע היום) אבל בדיוק באותה שנה התחילה אצלנו תלבושת אחידה, ואני מאוד גבוה אז החולצה הייתה לי מעט קצרה (סנטימטר בין החולצה למכנסיים, אני נשבעת לכן) והמנהלת הבת זונה עמדה בכניסה לבית ספר וצעקה עליי שאני לא יכולה להיכנס לבית ספר ושאני אתקשר להורים שלי שיבואו להביא לי חולצה אחרת כי רואים לי את הבטן, וזה בית ספר של המועצה, זה נסיעה של 20 דקות זה לא שאני יכולה לקפוץ הבייתה להביא חולצה ולחזור תוך שנייה (תראו איזה מרשעות, יום ראשון שהתחילה התלבושת האחידה והיא מעיפה אותי על סנטיטר שראו לי את הבטן, ששנה לפני זה לא היו אומרים דבר על מקרים הרבה יותר גרועים מזה). עכשיו הטלפון הציבורי היה בתוך בית ספר, ולא היה לי פלאפון אז, והמנהלת הזונה הניחה שאני מנסה להיכנס לבית ספר למרות שהיא אמרה לי לא אז היא חסמה אותי ואמרה לי שהיא לא נותנת לי להיכנס. אז בוכייה לגמרה הלכתי לבית ספר של אח שלי (הוא בדיוק התחיל כיתה א' והבית ספר שלו היה צמוד לשלי) ומצאתי אמא של ידיד שלי והתקשרתי מהפלאפון שלה להורים שלי בבכי כבד מאוד, ואחרי ששנה שעברה הלכתי הבייתה באמצע היום ההורים שלי כבר היו עצבניים לגמרה, אז הם באו וצעקו על המנהלת. והמנהלת הזונה שיקרה להם מול הפנים שלי (מזל שההורים שמעו כל מיני סיפורים על כמה שהמנהלת נוראית אז הם האמינו לי ולא לה) וכשאני בחדר היא אמרה להם שהיא לא אמרה לי את זה, ושהיא לא חסמה אותי 'שהיא לא איזה רמבו שאם הייתי רוצה להגיע לטלפון הציבורי הייתי יכולה' וכל מיני שטויות כאלה, בסוף אחרי מספר צעקות היא כתבה לי פתק לרכזת שלי (שאהבה אותי שגם אם הייתי באה ערומה היא לא הייתה אומרת לי משהו) כאילו היא זאת שתעשה לי משהו בקשר לתלבושת. האמת שעד היום זה רודף אותי ונשאר אצלי כיום טראומטי.
5.9.04 בכיתה ט' רוב ה'חברים' שהיו לי מהיישוב עברו לבית ספר למדעים ואני נשארתי, ואז עוד מישהי מהישוב שאלה אותי ליד מי אני יושבת באוטובוס ואמרתי שאף אחד, ומאז היא התחילה לשבת ליידי, ולאט לאט היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלי ועברתי איתה הרפתקאות שלא הייתי עוברת עם אחרים, ואנחנו כבר לא החברות הכי טובות אבל היא עדיין יושבות אחת ליד השנייה (למרות שאני לא יודעת כמה מזה ימשיך בי"ב כי בטח תהיה לה הסעה לבית ספר עם מישהו שיש לו רשיון). פסח 05 - שבוע לפני ליל הסדר אמא שלי הזמינה את סבא וסבתא שלי (ההורים שלה) שיבואו עלינו וסבא שלי דרך בטעות על תבנית שהייתה מונחת על הריצפה החליק ושבר את הירך,ואח"כ הוא היה כמה חודשים בבתי חולים ובשיקום (הוא כבר נפטר מאז ועדיין יש לי דמעות בעיינים שאני חושבת על זה) יום אחרי ליל הסדר היינו אצל סבא וסבתא מהצד של אבא, וסבא שלי היה במצב כבר שהוא לא היה מתקשר עם הסביבה (הוא היה הרבה שנים ככה) היינו באים והייתי נותנת לו נשיקה בלחי והוא בקושי היה מזיז את השפתיים כדי לנשק אותי בחזרה והפיליפני שלו היה לוקח אותו לשולחן ומאכיל אותו... וכשהלכנו לא הלכתי לתת לו נשיקה (ותמיד הייתי הולכת לתת לו נשיקה לפני שהיינו הולכים), שבוע אח"כ הוא נפטר, ועד היום יש לי רגשיי אשמה שלא נפרדתי ממנו.
דצמבר 2005 הנשיקה הראשונה שלי, ולא שאני מתחרטת עליה אבל אם הייתי יכולה הייתי משנה את כל האלמנטים (בחור אחר, זמן אחר, התנהגות אחרת אח"כ - הייתי כל כך מפגרות אח"כ). סביבות פסח 06 - סבתא שלי מצד אמא הייתה חולה, ולקחו אותה לבית חולים ולא ממש ידעו מה יש לה. והיינו בירושלים בגן חיות ושסיימנו נסענו לבקר את סבא שלי בבית שלהם (הוא היה לבד) ולא ממש היה לי כוח אז ישבתי וראיתי איזה סידרה מטומטמת וכשהוא הלך חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה כי עדיין הרגשתי רגשיי אשמה שלא נפרדתי מהסבא השני. שבועיים אחרי זה הוא היה בבית חולים ולא הרגיש טוב, ועשו לי בדיקות וגילו שהוא חולה והוא גם אושפז יחד עם סבתא שלי,ואז המצב של סבתא שלי השתפר ושלו החמיר, והיא כבר יצאה מבית חולים והוא נשאר כי היה לו סיבוך של דלקת ראות עם אסטמה, ואחרי שחופש פסח לפני זה היה כולו מוגדש לבקר סבא אחד בשיקום ולהיות בשיבעה של סבא שני. החופש הזה היה כולו עסוק בזה בלראות את אמא בוכה כל הזמן כשהיא חוזרת מבית חולים כי סבא שלי לא זיהה אותה או כי היה לו כל כך הרבה מכשירים עליו שהוא לא ממש תיקשר עם הסביבה. ואז יום רביעי אחרי פסח דוד שלי התקשר להגיד שהמצב של סבא שלי השתפר, ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת לבקר את סבא (לא ראיתי אותו עוד מאז שהייתי אצלהם בבית) ולמחרת אמא הופיעה בבית ספר שלי באה לקחת אותי, ולא ממש הבנתי מה קרה עד שהגעתי לאוטו והיא סיפרה לי שהיה לו דום לב והוא נפטר (יש לי דמעות בעיינים עכשיו). אז עכשיו אני כועסת שלא נפרדתי מסבא מהצד של אבא ואת הפעם האחרונה שראיתי את הסבא מהצד של אמא הייתי עסוקה בלראותאיזה תוכנית מפגרת במקום לדבר איתו.
 
S

Small talk

New member
המשך

20.8.06 - המשך שנה 'נפלאה', יום שישי ,שלושה ימים לפני שהיינו אמורים לטוס לחופשה משפחתית בשוויץ, קצת חופש אחרי שנתיים שהיו לי באמת קשות, אבא לי נסע לצלול באילת עם חבר ואנחנו נסענו לאיזה חוף לא מוכרז באשדוד עם דודים שלי, ואחותי השתוללה של עם החול (היא הייתה בת שנתיים אז) ובדיוק שהתחלנו להתארגן לתזוזה הבייתה, היא נפלה על גחלים חמות שמישהו לא רק שלא כיבה גם כיסה בצורה דיי רעה בחול אז לא ראינו אותם בכלל, והיו לה כווית מדרגה שנייה ביידים והיא אושפזה בבית חולים. ובלילה הראשון שהיא הייתה מאושפזת (ואמא שלי איתה) אבא שלי עוד היה באילת, אז בכיתי כל הלילה (דודים שלי גרים בבית ליד, אבל אני שונאת להיות להיות עם אנשים כשאני בוכה). בסוף היא שוחררה ביום ראשון (היינו אמורים לטוס בצהריי יום שלישי) והרופאים אמרו שההורים שלי יחזרו איתה ביום שלישי על הבוקר ואז הם יבדקו ויגידו אם אנחנו יכולים לטוס או לא. באותו יום שלישי התעוררתי ב5 בבוקר והייתי ערה במיטה שלי מאותה שעה חיכיתי לטלפון, ואז כשהם התקשרו פחדתי לענות וניסיתי לשאר מה זה אומר השעה שהם מתקשרים, בסוף אחים שלי ענו ואני הרמתי את הטלפון שנייה אחרי וזאת הייתה אמא שלי אומרת שאנחנו טסים
, אז היה לנו איזה 7 שעות להתארגן וטסנו.
3.9.06 - היום הראשון של י"א , שאני חושבת שהייתה השנה הכי טובה שלי, מבחינה חברתית ולימודית.
19.7.07 - אממ עד אז הרגשתי כאילו אני לא עושה כלום בחופש והייתי בדיכאון דיי כבד, אבל באותו יום היה לי שיעור נהיגה ראשון ומאז דברים התחילו להסתדר,יש לי שיעור נהיגה שלוש פעמיים בשבוע (ותמיד אחרי שיעור נהיגה שאני מחכה לאוטובוס חזרה הבייתה, אני פוגשת מישהו שאני מכירה), אני רואה חברים לפחות פעמיים בשבוע ומסתובבת בכל מיני מקומות לפחות פעם אחת. דיי איזה חפירה, קראת?
 
©

©big smile©

New member
למה כולן כתבו עם תאריכים? חח ../images/Emo3.gif

תאריכים זה משהו שאני לא שוכחת, אז זה כנראה שרשור בשבילי. אני אנסה :) אז, נולדתי ב5.11.89 בבית חולים בלינסון בפתח תקווה. אבא שלי רצה לקרא לי עידית, אבל לבסוף האחים שלי החליטו לקרא לי ענבר, וזהו שמי היום. נעים מאד
אני לא זוכרת יותר מדי מהילדות שלי, אבל יש לי משהו כמו 7 קלטות, בכל קלטת אני בגיל שונה. אהבתי מאד את מצלמת הווידאו כשהייתי ילדה קטנה, ובקלטות אפשר לראות את זה ממש טוב. הייתי בעיקר משחקת עם אח שלי, סתם רוקדת בבית ואבא היה מצלם אותי, מדברת שטויות, שרה, מקשיבה לסיפורים של אמא [בגיל 3] ומשחקת בלגו. אפשר להגיד שהיום זה כבר ממש ממש ממש שונה, אם יש דבר שאני באמת לא אוהבת, זה להצטלם. במיוחד וידאו, שונאת את הקול שלי בהקלטות. כמובן שבנוסף לכל קלטות הווידאו יש גם המוני אלבומי תמונות מהילדות. לכיתה א' עליתי לפני גיל 6, ככה שעד היום אני הילדה הכי קטנה בכיתה. ז"א, הייתי, כי סיימתי ללמוד ;[. אני לא זוכרת יותר מדי מהיסודי, חוץ משכל המורות באמתבאמת אהבו אותי, מאז ומתמיד הייתי ילדה של מורות, ואפשר לראות את זה לאורך כל השנים, בערך. הייתי תלמידה טובה, ובכיתה ו' קיבלתי תעודת הצטיינות יתרה באנגלית [מה שלא המשיך לטובתי בחטיבה]. בתקופה הזאת של היסודי התחלתי לאסוף כל מיני שטויות, כמו ברכות ליוםהולדת, מבחנים, סרטים של מתנות וכאלה. יש לי את זה עד היום, אני יכולה למצא הרבה מאד מבחנים מכיתה ג' ובעיקר מה' ו-', שזו היתה שיא המחלה הזאת, אבל המשכתי בזה עד שסיימתי ללמוד. הכל כולל הכל, גם הסרטים של המתנות, לא יודעת למה, אני אוהבת את זה. חוצמזה, זה משמש. בנוסף, התחילה האהבה למדבקות, והיו לי המון חוברות מדבקות והייתי מבזבזת לאמא הרבה כסף על זה. אפשר להגיד שהייתי בחבורה של המקובלים, אבל הייתי יותר מדי מושפעת וזה נגמר רק בסוף כיתה ז'. היה לנו גן אהבה כזה, ולכולן היה "חבר", והיינו כותבים שם בגירים "ענבר+אופיר=BLFE" וכאלה, זה היה ממש כיף בתקופה הזאת. היו כל מיני שידוכים ובדיעבד כיף לצחוק על זה. היום אין לי יותר מדי חברים מאז, הרבה התפצלו, ואני כבר שיניתי את מעגל החברים שלי לגמרי. אני שמחה על זה. מהבת מצווה אני זוכרת רק את המתנה של האחים שלי, שהכינו לי שיר במתנה ["בת מצווה היום חוגגים..." אני זוכרת את המילים עד היום חח] ועשו מצגת של כל מיני תמונות מהילדות וסרטונים קטנים, ולפי הברכה שהם כתבו הם הביאו כל מיני מתנות קטנות כאלה. היה משעשע. וככה התחלתי את החטיבה, עם אותה החבורה מהיסודי, רק שהם גרמו לי לריב עם החברות הכי טובות שהיו לי בתקופה הזאת, וזאת היתה תקופה של הרבה ריבים ולחץ חברתי והרבה איכסה. אבל מה שטוב [בדיעבד לא כ"כ, אולי], שהכרתי את ריקי, שאני לא רוצה להרחיב יותר מדי כי רובכן שמעתן כבר על הסיפור, אבל בקצרה - מורה, שהיתה די הכל בשבילי, ועזרה לי מאד בהרבה דברים. בעיקר בתקופת המעבר הזאת, של להפוך למישהי קצת יותר... בןאדם טוב, עם חברות אמיתיות ולא כאלה שמדברות איתך רק כשהן צריכות. כיתה ח' היתה השנה הכי טובה שלי בחטיבה. חברות חדשות, "תדמית" חדשה [כבר לא פאקצה מגעילה כמו ביסודי וכיתה ז'], הקשר עם ריקי הפך להיות חזק ומשמעותי בעייני מאד, חוויות שלא אשכח כמו פורים וסוף שנה וכו' וכו'. בחופש, ב14.7, אם אני לא טועה, טסתי לשבועיים לארה"ב עם אמא ואבא, ואת אח שלי פגשנו שם. הייתי בהמון פארקים, והתאהבתי במנהטן. מאז לא הייתי שם, והתכנון הוא לנסוע לשם אחרי שנה בצבא. בכיתה ט' התחלתי קצת להתדרדר בלימודים, כי המצב הנפשי שלי לא היה כ"כ טוב, וזה השפיע בערך על הכל. בתקופה הזאת הקשר עם ריקי רק המשיך להתחזק, מה שגרם לי להתרחק קצת מהחברות, כי הייתי עסוקה בלהיות עם ריקי ולא איתן. היו בעיות, והרבה. אבל זו גם שנה שכשאני מסתכלת אחורה, היא היתה באמתבאמת שנה טובה, והיא לימדה אותי הרבה על עצמי. ב13.6.04 היתה מסיבת הסיום שלנו, שהיתה חוויה שונה ומיוחדת, ובסופה נסענו כל השכבה למצדה וזה היה פשוט מדהים. החופש של כיתה ט' היה חופש מושלם מבחינתי. אני זוכרת רק חוויות טובות, ובעיקר ב3.7.04 את ההופעה האקוסטית של היהודים, שהיתה בין ההופעות הראשונות שהלכתי אליהן. פחדתי פחד מוות לעלות לתיכון, וכל מה שידעתי להגיד זה "אני רוצה למות ל3 שנים ולקום אחרי התיכון". הייתי אובססיבית מאד לחטיבה ובעיקר לריקי, לא רציתי לעזוב שום דבר שקשור במקום הזה. מה שיצא, זה שאת כיתה י' התחלתי על הפנים וסיימתי על הפנים. רק היוםהולדת שלי היה חוויה שאני לא אשכח, 5.11.04 - ריקי התקשרה על הבוקר, ועשו לי מסיבת הפתעה של קריוקי עם הרבה חברים, והיה לי ממש טוב. הכרתי חברות חדשות, אבל הקשר איתן התחזק רק לקראת סוף השנה. ב9.12.04 נסעתי לחן, וניסיתי איתה את הסיגריה הראשונה שלי. ב8.1.05, כשהייתי אצל מיכלי ביוםהולדת שלה, כבר היתה לי קופסא ביד. התחלתי לעשן כשאף אחד לא ידע על זה, ולא הייתי מעשנת עם אנשים, רק לבד כשלא היה לי מצברוח. אפשר להגיד שזה התחיל מהרס עצמי. ב15.12.04, ריקי היתה אצלי בפעם האחרונה. הפגישה היתה בשביל לנתק איתה את הקשר, אבל זה לא קרה. כשכתבתי על הפגישה איתה [בבלוג שפתחתי ב8.1.04, והוא קיים כבר יותר מ3 וחצי שנים], כתבתי שהפגישה לא היתה טובה, ושהגעתי למסקנה שכל הרע מתחיל מנקודה אחת, שזו היא. זה לא עזר לי להבין שזה פשוט צריך להגמר, והאובססיה המשיכה. ב11.5.05 הייתי ברוק עצמאות בפעם השניה, והיה לי מושלם. בעיקר כי אז כבר הייתי ממש מחוברת למוזיקה הזאת, מה שבכיתה ט' לא ממש היה. ב8.6.05 הייתי בפעם הראשונה בפגישה אצל פסיכולוגית, וברחתי משם אחרי 6 פגישות, כי היא עשתה לי רע ולא רציתי לתת לה לעזור לי. לאף אחד, חוץ מריקי. בחופש הגדול ב11.7.05 השתתפתי במכביה ה-17 וזו הייתה חוויה נהדרת, שלא אשכח. הייתי בהופעת העשור של היהודים ב20.8.05, וזו היתה ההופעה הכי טובה שלהם שהייתי בה עד היום. ב31.7.05 טסתי לטורקיה עם המשפחה.
 
©

©big smile©

New member
אמשיך מאוחר יותר

על התקופה המשמעותית ביותר בחיי [כיתה י"א-י"ב]. פשוט ממש כואב לי הראש.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה