ואיך הגעתי לכאן...
- פותח הנושא דוקטור קליני
- פורסם בתאריך
לא נראה שהבנת
ילדיםשהבנתי לדין יש להם נטיה לסלף כוונה טובה, אז מה יותר טוב לכוון למומחה שכה וכה יגיד את מה שבוודאות היית מייעצת וכן יש סיכוי שילד/ה יקשיבו יותר לגוף הניטראלי מאשר להורה?
זה מה שנקרא לדעתי לקטוף שני ציפורים במכה.
זה נעשה מדאגה ולא מפחדנות, דאגה שהילד יבין אחרת.
וזה לא סוד, ילדים ממש יכולים לרמוס הורה בחוצפה שלהם.
ילדיםשהבנתי לדין יש להם נטיה לסלף כוונה טובה, אז מה יותר טוב לכוון למומחה שכה וכה יגיד את מה שבוודאות היית מייעצת וכן יש סיכוי שילד/ה יקשיבו יותר לגוף הניטראלי מאשר להורה?
זה מה שנקרא לדעתי לקטוף שני ציפורים במכה.
זה נעשה מדאגה ולא מפחדנות, דאגה שהילד יבין אחרת.
וזה לא סוד, ילדים ממש יכולים לרמוס הורה בחוצפה שלהם.
מפלצת או ילדה
New member
ממליצה לפנות
דחוף להדרכות של מכון אדלר, לחיזוק הסמכות ההורית שלך. אחרת אוי לילדיך הרכים - אמא שמפחדת מילדיה
.
דחוף להדרכות של מכון אדלר, לחיזוק הסמכות ההורית שלך. אחרת אוי לילדיך הרכים - אמא שמפחדת מילדיה
זה בסדר. אין לי צורך
כפי שציינתי יש לי דרכים להעביר מסר בצורה אנושית.
לו רק היית יודעת מה זה דאגה...לא יודעת מה נדבקת לפחד,
זה לא זה. אין קשר ושייכות.
את חושבת שזה מעניין אותי אם ילד שלי יעשה עליי חרם כאשר כוונותיי
היו לטובתו בלבד כי הוא עצמו ראה אחרת ממני? ממש לא.
אבל אני יודעת איך הייתי רוצה שיפנו אליי ובכך אני אפנה גם, מהמקום הזה בלבד.
אם את רואה אחרת ממה שהתכוונתי - אז לא שווה להסביר את עצמי.
תבני איך שאת רוצה, להבין למה התכוונתי לא ממש הבנת נכון.
כפי שציינתי יש לי דרכים להעביר מסר בצורה אנושית.
לו רק היית יודעת מה זה דאגה...לא יודעת מה נדבקת לפחד,
זה לא זה. אין קשר ושייכות.
את חושבת שזה מעניין אותי אם ילד שלי יעשה עליי חרם כאשר כוונותיי
היו לטובתו בלבד כי הוא עצמו ראה אחרת ממני? ממש לא.
אבל אני יודעת איך הייתי רוצה שיפנו אליי ובכך אני אפנה גם, מהמקום הזה בלבד.
אם את רואה אחרת ממה שהתכוונתי - אז לא שווה להסביר את עצמי.
תבני איך שאת רוצה, להבין למה התכוונתי לא ממש הבנת נכון.
אה...
מומחים אומרים לא להתערב! מה את מבינה?
עיצה זה סוג של התערבות, תלוי איך את מעבירה את זה.
והיה מאמר שקראתי שאמר שיש לתת לילד להתמודד.
בזוגיות לא מתערבים.
זה ייצור סכסוך וחבל. לנושא הזה התכוונתי במידה והלכת לאיבוד ולא הבנת, אך ורק לנושא הזוגיות.
שאר הנושאים זה משהו אחר וכל אחד והנסיבות שלו והדרך שלו (רצוי אנושית).
מומחים אומרים לא להתערב! מה את מבינה?
עיצה זה סוג של התערבות, תלוי איך את מעבירה את זה.
והיה מאמר שקראתי שאמר שיש לתת לילד להתמודד.
בזוגיות לא מתערבים.
זה ייצור סכסוך וחבל. לנושא הזה התכוונתי במידה והלכת לאיבוד ולא הבנת, אך ורק לנושא הזוגיות.
שאר הנושאים זה משהו אחר וכל אחד והנסיבות שלו והדרך שלו (רצוי אנושית).
איף, את קשה..
את הולכת ומפרשת דברים בצורה הנוחה לך, ובונה סביב הפרשנות שלך תאוריה שלמה שגורסת שאין להתערב בחיי הזוגיות של הילד,
מאחר והעניין יכול להתפוצץ לך בפרצוף כשהילד לא ישמע בעצתך ולבסוף יאשים אותך באלף ואחת האשמות, יעוות את דברייך כראות עיניו, ינטור לך טינה
ולבסוף גם אולי ינתק אתך קשר.. ואז את אומרת שאת לא מפחדת ושכל קשר בין פחד ובינך הוא מקרי לחלוטין..
זה נשמע כמו משהו שהייתי מייעצת לחברה של הבת שלך לעשות.. לא להתערב ולא לקחת צד, כי בסוף זה יכול לחזור ולנשוך אותה בתחת.
אבל זה לא מה שהייתי מצפה מאמא לעשות, לא כך הייתי מצפה מאמא לחשוב.. רחוק מזה. רחוק שנות אור.
את אומרת שאם הילד יבוא לבקש עצה תאמרי לו חד וחלק שאינך מעוניינת ליצור בעיות או לשמוע טענות בעתיד ולכן את שולחת אותו ל... מי? לא ענית לי..
פסיכולוג? פסיכיאטר? מטפל זוגי? לרב? למי את שולחת אותו?
ואז את בעצם אומרת לאותו "מומחה" לומר את מה שאת רוצה לומר בעצמך, כי את מאמינה שהילד שלך יסמוך יותר על דעה של אדם ניטרלי..
אבל אבל.. אם כך, הילד לא היה בא ומבקש ממך עצה מלכתחילה, לא?
אולי את מפחדת לומר את הדברים בעצמך, כי את מפחדת לקחת אחריות במידה והעצה תתברר כלא נכונה?
או שאת עדיין טוענת שהפחד, במקרה שלך, הוא רק צילום אילוסטרציה..
את קוראת "מומחים" (שוב המומחים הללו..) שבפירוש אומרים לא להתערב!
ואז את מפרשת את זה כ - "עיצה זה סוג של התערבות". (משמע, גם לתת עצה לילד משמע התערבות שלך בענייניו, דבר שאין לך זכות לעשות)
ובעוד מאמר שקראת, אמרו שיש לילד להתמודד לבד..
כמה מאמרים, כמה מומחים.. איפה את? איפה יצר האמהיות שלך, איפה הבטחון שלך בעצמך ובדרך החינוך שלך, שילדייך ידעו לקבל עצה מאמא בלי לפרש את העצה כמהלך שטני, ולסמוך עליהם (ועל עצמך, בעקיפין) שלא יעוותו מילותייך ולא יאשימו אותך, ולא ינטרו לך ולא ירביצו לך.
מכל המאמרים שקראת, לקחת לך את אלה שכך או אחרת - תורמים ותומכים בתאוריה שלך.
ואת מפרשת אותם כראות עינייך וממשיכה להזין את העיוות שהנחילו בך הורייך.
אני רוצה להאמין שיש בך מן השפיות, ושבהחלט תרשי לעצמך להתערב בזוגיות של ילדייך אם וכאשר יתברר לך שיש צורך בהתערבות.
אבל משום מה, קשה לי.
את הולכת ומפרשת דברים בצורה הנוחה לך, ובונה סביב הפרשנות שלך תאוריה שלמה שגורסת שאין להתערב בחיי הזוגיות של הילד,
מאחר והעניין יכול להתפוצץ לך בפרצוף כשהילד לא ישמע בעצתך ולבסוף יאשים אותך באלף ואחת האשמות, יעוות את דברייך כראות עיניו, ינטור לך טינה
ולבסוף גם אולי ינתק אתך קשר.. ואז את אומרת שאת לא מפחדת ושכל קשר בין פחד ובינך הוא מקרי לחלוטין..
זה נשמע כמו משהו שהייתי מייעצת לחברה של הבת שלך לעשות.. לא להתערב ולא לקחת צד, כי בסוף זה יכול לחזור ולנשוך אותה בתחת.
אבל זה לא מה שהייתי מצפה מאמא לעשות, לא כך הייתי מצפה מאמא לחשוב.. רחוק מזה. רחוק שנות אור.
את אומרת שאם הילד יבוא לבקש עצה תאמרי לו חד וחלק שאינך מעוניינת ליצור בעיות או לשמוע טענות בעתיד ולכן את שולחת אותו ל... מי? לא ענית לי..
פסיכולוג? פסיכיאטר? מטפל זוגי? לרב? למי את שולחת אותו?
ואז את בעצם אומרת לאותו "מומחה" לומר את מה שאת רוצה לומר בעצמך, כי את מאמינה שהילד שלך יסמוך יותר על דעה של אדם ניטרלי..
אבל אבל.. אם כך, הילד לא היה בא ומבקש ממך עצה מלכתחילה, לא?
אולי את מפחדת לומר את הדברים בעצמך, כי את מפחדת לקחת אחריות במידה והעצה תתברר כלא נכונה?
או שאת עדיין טוענת שהפחד, במקרה שלך, הוא רק צילום אילוסטרציה..
את קוראת "מומחים" (שוב המומחים הללו..) שבפירוש אומרים לא להתערב!
ואז את מפרשת את זה כ - "עיצה זה סוג של התערבות". (משמע, גם לתת עצה לילד משמע התערבות שלך בענייניו, דבר שאין לך זכות לעשות)
ובעוד מאמר שקראת, אמרו שיש לילד להתמודד לבד..
כמה מאמרים, כמה מומחים.. איפה את? איפה יצר האמהיות שלך, איפה הבטחון שלך בעצמך ובדרך החינוך שלך, שילדייך ידעו לקבל עצה מאמא בלי לפרש את העצה כמהלך שטני, ולסמוך עליהם (ועל עצמך, בעקיפין) שלא יעוותו מילותייך ולא יאשימו אותך, ולא ינטרו לך ולא ירביצו לך.
מכל המאמרים שקראת, לקחת לך את אלה שכך או אחרת - תורמים ותומכים בתאוריה שלך.
ואת מפרשת אותם כראות עינייך וממשיכה להזין את העיוות שהנחילו בך הורייך.
אני רוצה להאמין שיש בך מן השפיות, ושבהחלט תרשי לעצמך להתערב בזוגיות של ילדייך אם וכאשר יתברר לך שיש צורך בהתערבות.
אבל משום מה, קשה לי.
הבעיה היא שאני מסכימה עם המומחים
לגבי דעתי האישית, ברגע שילדיי יפנו לא אתן עיצה, זה בחיים לא, רק
דיעה/מה אני חושבת.
אבל לא אגיד ״תעשי ככה וככה״ עיצות הרסניות לא מדברות אליי.
אני הייתי טיפוס שלא אוהב שדוחפים את האף, גם אם זה הורה, הוריי ידעו מי אני ולא טחנו מים מהסיבה שזה יביא את ההפך.
זה אופי, לא חינוך.
והיום מה שנסיתי למנוע מהוריי עובר בן זוגי עם אמו.
ואיך אומרים; בגלל השקפות/הדיעות ומה שלא יהיה שלה היא איבדה את הבן שלה, זה קשר קרירות, שלא לדבר שאין קשר בינה לבן הילדים של בנה.
הוריי לא התערבו, לא היה להם סיבה כי אני מהאופי שלי ידעתי מה אני רוצה.
אני מחנכת את ילדיי בצורה כזו שהכל יהיה גלוי איתם.
אם לא הצלחתי בחינוך העכשווי אז אין מה להטיף כאשר מגיעים לבגרות.
הכל זה בשילוב של אופי וחינוך.
אם האופי של הילד שלך שבא ואומר: ״אמא! אל תתערבי לי בחיים״ אין לך מה לעשות אם זה. זכותו של הילד.
אני אדאג לתת את הכלים הנכונים להישרדות כאשר הם תחת כנפיי...זה מבחן ההורה לדעתי, אלו כלים תעניק לו לעתידו בנוסף למה שהחיים ילמדו אותו.
טוב, הנושא מאבד כיוון, זה לא השרשור המיועד
לגבי דעתי האישית, ברגע שילדיי יפנו לא אתן עיצה, זה בחיים לא, רק
דיעה/מה אני חושבת.
אבל לא אגיד ״תעשי ככה וככה״ עיצות הרסניות לא מדברות אליי.
אני הייתי טיפוס שלא אוהב שדוחפים את האף, גם אם זה הורה, הוריי ידעו מי אני ולא טחנו מים מהסיבה שזה יביא את ההפך.
זה אופי, לא חינוך.
והיום מה שנסיתי למנוע מהוריי עובר בן זוגי עם אמו.
ואיך אומרים; בגלל השקפות/הדיעות ומה שלא יהיה שלה היא איבדה את הבן שלה, זה קשר קרירות, שלא לדבר שאין קשר בינה לבן הילדים של בנה.
הוריי לא התערבו, לא היה להם סיבה כי אני מהאופי שלי ידעתי מה אני רוצה.
אני מחנכת את ילדיי בצורה כזו שהכל יהיה גלוי איתם.
אם לא הצלחתי בחינוך העכשווי אז אין מה להטיף כאשר מגיעים לבגרות.
הכל זה בשילוב של אופי וחינוך.
אם האופי של הילד שלך שבא ואומר: ״אמא! אל תתערבי לי בחיים״ אין לך מה לעשות אם זה. זכותו של הילד.
אני אדאג לתת את הכלים הנכונים להישרדות כאשר הם תחת כנפיי...זה מבחן ההורה לדעתי, אלו כלים תעניק לו לעתידו בנוסף למה שהחיים ילמדו אותו.
טוב, הנושא מאבד כיוון, זה לא השרשור המיועד
smurfette12
New member
תראי את מכוונת
את העצה שלך או החשיבה לפי מקרים שהם הרבה פחות מהרוב בהם זה הרבה יותר מורכב מעיצה רעה של הורה אשר בגללה הילד מתנתק וצובר כעסים. אלא יש קונפליקטים אחרים בהם הילד מרגיש פלישה לטריטוריה או יש לו כעסים אחרים על הורים והתנתקות בגלל עיצה זה רק תירוץ.
בקיצור לרוב זה לא קורה.
לרוב אחריות הגידול וההכוונה הם עליך.
ובדיוק שכשהוא בן חמש את תזהירי אותו מפני חם ככה גם כשהיא בת 20 את תזיהירי אותה מפני שובר לבבות, מכה וכו..
ילדים ״מרדנים״ זה גיל ההתבגרות ושם הם עושים דווקא ואם את מתכוונת להרים את ידייך בגיל ההתבגרות ולתת למומחים שלא מכירים את ילדייך ומה טוב להם ולא לא בטוח ייעצו מה שאת אז אל תביאי ילדים.
כי כשאת מביאה ילד את מגיע עם ידיעה שאת תטעי ואת תצליחי וזו האחריות שלך שניהם.
אני באמת חושבת שאם חינכת את ילדיך שיקשיבו לאדם זר יותר מאמא שלהם אז יש לך בעיה.
אבל מכיון שברור לי שתגידי לי שלא חינכת אותם ככה והרוב לא מחנך ככה אז אין סיבה שהילד יקשיב לאחר יותר.
את לא צריכה לדחוף תאף. את צריכה להיות מכוונת גם אם זה יוציא אותך ״רעה״.
ילדים גם בגיל 23 (הגיל שלי) נוטים לדרמטיות יתר, מאבדים את הקרקע לפעמים,
הולכים לאיבוד במחשבות והבעיות, הכל הרבה יותר גדול להם וחסר פרופורציות.. את בתור הורה שמכיר את הילד שלו צריכה להיות המצפן, המשקולת זו שמחזירה להם את הgravity לנפש והראש.
הם רק מתחילים ליישם מה שאת לימדת אותם על החיים והם עדיין צריכים יד מובילה גם אם לא מודים בזה.
וכשברור לך שהיא הולכת לעשות טעות שתזיק לה בעתיד אני חושבת שהסיכון שתהפכי ל״אויבת״ ותהרסי ״קשר משפחתי״ הוא כזה מדד שצריך לקחת בחשבון. עדיף להתערב ו״להציל״ את הילדה שלך מגבר מכה, מגבר שגורר אותה לסמים, מזוגיות שמכניסה אותה לדיכאון ודברים פחות גרועים מזה.
לתת לה כרטיס ביקור של מומחה ששילמת עליו שיתקן לך תילדה ולא תצטרכי ללכלך את הידיים שלך זה פשוט קר, לא אמהי ובריחה מאחריות. ואני מבטיחה לך שבמצבים האלה חתמת על משקעים אצל הילדים.
אני חושבת שהרבה יותר חכם זה להתייעץ בעצמך עם מומחה איך הכי טוב לפנות לבתך ולעזור לה אם את לא סומכת על קישורי האמהות שלך.
את העצה שלך או החשיבה לפי מקרים שהם הרבה פחות מהרוב בהם זה הרבה יותר מורכב מעיצה רעה של הורה אשר בגללה הילד מתנתק וצובר כעסים. אלא יש קונפליקטים אחרים בהם הילד מרגיש פלישה לטריטוריה או יש לו כעסים אחרים על הורים והתנתקות בגלל עיצה זה רק תירוץ.
בקיצור לרוב זה לא קורה.
לרוב אחריות הגידול וההכוונה הם עליך.
ובדיוק שכשהוא בן חמש את תזהירי אותו מפני חם ככה גם כשהיא בת 20 את תזיהירי אותה מפני שובר לבבות, מכה וכו..
ילדים ״מרדנים״ זה גיל ההתבגרות ושם הם עושים דווקא ואם את מתכוונת להרים את ידייך בגיל ההתבגרות ולתת למומחים שלא מכירים את ילדייך ומה טוב להם ולא לא בטוח ייעצו מה שאת אז אל תביאי ילדים.
כי כשאת מביאה ילד את מגיע עם ידיעה שאת תטעי ואת תצליחי וזו האחריות שלך שניהם.
אני באמת חושבת שאם חינכת את ילדיך שיקשיבו לאדם זר יותר מאמא שלהם אז יש לך בעיה.
אבל מכיון שברור לי שתגידי לי שלא חינכת אותם ככה והרוב לא מחנך ככה אז אין סיבה שהילד יקשיב לאחר יותר.
את לא צריכה לדחוף תאף. את צריכה להיות מכוונת גם אם זה יוציא אותך ״רעה״.
ילדים גם בגיל 23 (הגיל שלי) נוטים לדרמטיות יתר, מאבדים את הקרקע לפעמים,
הולכים לאיבוד במחשבות והבעיות, הכל הרבה יותר גדול להם וחסר פרופורציות.. את בתור הורה שמכיר את הילד שלו צריכה להיות המצפן, המשקולת זו שמחזירה להם את הgravity לנפש והראש.
הם רק מתחילים ליישם מה שאת לימדת אותם על החיים והם עדיין צריכים יד מובילה גם אם לא מודים בזה.
וכשברור לך שהיא הולכת לעשות טעות שתזיק לה בעתיד אני חושבת שהסיכון שתהפכי ל״אויבת״ ותהרסי ״קשר משפחתי״ הוא כזה מדד שצריך לקחת בחשבון. עדיף להתערב ו״להציל״ את הילדה שלך מגבר מכה, מגבר שגורר אותה לסמים, מזוגיות שמכניסה אותה לדיכאון ודברים פחות גרועים מזה.
לתת לה כרטיס ביקור של מומחה ששילמת עליו שיתקן לך תילדה ולא תצטרכי ללכלך את הידיים שלך זה פשוט קר, לא אמהי ובריחה מאחריות. ואני מבטיחה לך שבמצבים האלה חתמת על משקעים אצל הילדים.
אני חושבת שהרבה יותר חכם זה להתייעץ בעצמך עם מומחה איך הכי טוב לפנות לבתך ולעזור לה אם את לא סומכת על קישורי האמהות שלך.
טעות. הבנת לא נכון
ופרשת לא נכון.
לא מתחברת כי לא הבנת את העיקרון.
בכל אופן, עברתי וראיתי הכל שאני יודעת מה עדיף.
מכירה את הביטוי ״סייג לחוכמה שתיקה״?
אז יש מקום שיפה לה שתיקה.
בזוגיות הילד - לא מתערבים. זה קו אדום.
אם אין משהו איבוד בנפש, וזה קשר כנו כל קשר אין זכות
להורה להתערב.
את חושבת יש בעיה? יופי, תפני לאיש מקצוע.
למה? כי הילד שלך לא יקשיב, זה טבע. מה קשה להבין.
את יכולה להגיד זה ״בריחה״ ועוד ועוד, אבל איך אומרים; צריך להיות חכם לא צודק.
גם אם אני צודקת אז צריכה להיות חכמה.
אם הכוונה למומחה נחשבת בריחה אז בואי נלך רחוק...
שראשי מדינות לא יהיה להם דובר, שלא יהיה להם יועץ ועוד ועוד.
בחרו להתמודד ולהנהיג - שישמיעו הם את קולם ויאבדו באמת.
אבל זה לא יקרה, וכמו שכאן לא יקרה גם הילד לא ירצה שהאמא שלו תהיה דוברת או מה שלא יהיה על החיים שלו.
רק ילד יודע מה טוב לו. עברתי הכל אני יודעת מה אני אומרת.
אני מכוונת לחינוך של שקיפות וכבוד, אלה ערכים חשובים לי ואת זה אעביר לילדיי, ברגע שזה יטבע בתת מודה עשיתי דרך חשובה שתקל בעתיד לי ולהם.
אני לא אגיע למצב שאתן עיצה, כי גם דעתי משוחדת ומכוונת רק לילד/ה שלי, וכן כי גם בצד השני יש בן/בת זוג שאני לא מכירה ממש ומה זה הגבול.
מה שאת חושבת שאת רואה כהורה לא יהיה נכון מאחורי הקלעים.
מכיוון ואת לא תביני - אז רק לפחות תקראי את הקישור, אם בא לך להבין באמת ולא לנתח שטויות - כי את חושבת שהבנת נכון.
ופרשת לא נכון.
לא מתחברת כי לא הבנת את העיקרון.
בכל אופן, עברתי וראיתי הכל שאני יודעת מה עדיף.
מכירה את הביטוי ״סייג לחוכמה שתיקה״?
אז יש מקום שיפה לה שתיקה.
בזוגיות הילד - לא מתערבים. זה קו אדום.
אם אין משהו איבוד בנפש, וזה קשר כנו כל קשר אין זכות
להורה להתערב.
את חושבת יש בעיה? יופי, תפני לאיש מקצוע.
למה? כי הילד שלך לא יקשיב, זה טבע. מה קשה להבין.
את יכולה להגיד זה ״בריחה״ ועוד ועוד, אבל איך אומרים; צריך להיות חכם לא צודק.
גם אם אני צודקת אז צריכה להיות חכמה.
אם הכוונה למומחה נחשבת בריחה אז בואי נלך רחוק...
שראשי מדינות לא יהיה להם דובר, שלא יהיה להם יועץ ועוד ועוד.
בחרו להתמודד ולהנהיג - שישמיעו הם את קולם ויאבדו באמת.
אבל זה לא יקרה, וכמו שכאן לא יקרה גם הילד לא ירצה שהאמא שלו תהיה דוברת או מה שלא יהיה על החיים שלו.
רק ילד יודע מה טוב לו. עברתי הכל אני יודעת מה אני אומרת.
אני מכוונת לחינוך של שקיפות וכבוד, אלה ערכים חשובים לי ואת זה אעביר לילדיי, ברגע שזה יטבע בתת מודה עשיתי דרך חשובה שתקל בעתיד לי ולהם.
אני לא אגיע למצב שאתן עיצה, כי גם דעתי משוחדת ומכוונת רק לילד/ה שלי, וכן כי גם בצד השני יש בן/בת זוג שאני לא מכירה ממש ומה זה הגבול.
מה שאת חושבת שאת רואה כהורה לא יהיה נכון מאחורי הקלעים.
מכיוון ואת לא תביני - אז רק לפחות תקראי את הקישור, אם בא לך להבין באמת ולא לנתח שטויות - כי את חושבת שהבנת נכון.
״בהצלחה״? בטח בציניות
בכחבציניות בכל אופן, כאשר יש הוראות נכון ובטוח הצלחה כמעט
ולא נחוצה פה
רק בשבילך:
http://mobile.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-9082a69631ac221004.htm
שתדעי על מה אני מדברת
בכחבציניות בכל אופן, כאשר יש הוראות נכון ובטוח הצלחה כמעט
ולא נחוצה פה
רק בשבילך:
http://mobile.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-9082a69631ac221004.htm
שתדעי על מה אני מדברת
B l u e D e v i l
New member
איזו מן אמא זו שלא מביעה עניין בחיים של הבת שלה? שלא לדבר על הבחירות?
איזה מן יחסי הורים ילדים אלו?
קודם כל כבת, אני אספר לך, שדבר ראשון אני מתיעצת או לפחות משתפת את ההורים שלי בלבטים, בהחלטות וברצונות שלי.
וכאמא, אני בהחלט מקווה שהבת שלי תרגיש מספיק נוח לבוא אלי ולשתף אותי, להתיעץ איתי ולדבר איתי על הכל.
ואני כאמא שלה, מנסה היום ואנסה בעתיד, לכוון אותה למקום שנראה לי טוב ביותר עבורה. ועד גיל 18 היא צריכה להקשיב.
זה נקרא חינוך, נטיעת ערכים ובעיקר - קרבה!
יפה! עד גיל 18. אמרת בעצמך
אחריבעצמך אחרי הגיל הזה הילד/ה ברשות עצמה בלבד.
מכיוון והיא ברשות עצמה כל עיצה/דיעה גם אם זה מתוך אהבה ודאגה
אין להורה זכות לייעץ מכיוון ודעתו משוחדת.
אם נניח האמא צדקה בטענותיה (כי מה לעשות, אמא תמיד תצדד לכיוון הילדים שלה ותרצה את הטוב) הילד/ה עלולים לראות את זה אחרת.
אז דיעה חיצונית למה שהיא תעשה תעזור לחיים שלה וזה על מנת למנוע אשמות מצד הילד/ה מכל מיני סיבות שהעתיד יביא אותם.
דעתי בכל אופן
אחריבעצמך אחרי הגיל הזה הילד/ה ברשות עצמה בלבד.
מכיוון והיא ברשות עצמה כל עיצה/דיעה גם אם זה מתוך אהבה ודאגה
אין להורה זכות לייעץ מכיוון ודעתו משוחדת.
אם נניח האמא צדקה בטענותיה (כי מה לעשות, אמא תמיד תצדד לכיוון הילדים שלה ותרצה את הטוב) הילד/ה עלולים לראות את זה אחרת.
אז דיעה חיצונית למה שהיא תעשה תעזור לחיים שלה וזה על מנת למנוע אשמות מצד הילד/ה מכל מיני סיבות שהעתיד יביא אותם.
דעתי בכל אופן
B l u e D e v i l
New member
זה לא מה שכתבתי זה מה ש*את* פירשת
כתבתי שעד גיל 18 היא צריכה להקשיב למה שאני אומרת. ז"א אחרי גיל 18 היא יכולה לשמוע את דעתי ולא להתחשב בה.
זכותו של הורה לייעץ לילדיו באה מעצם העובדה שהוא הורה של הילד. שילד, גידל, חינך, חסך מעצמו למען ילדו במשך 18 שנה לפחות. אם הילדים שלי חיים תחת קורת הגג שלי גם אחרי זה - צבא, לימודים וכו, הם צריכים להישמע לחוקים שלי כבעלת הבית לכל הפחות.
דעתי כהורה של ביתי בהחלט משוחדת - לטובתה!!! ז"א, שכהורה נורמלי, אני יכולה לייעץ לה בגיל 24 (שוב, היא לא חייבת לקבל את היעוץ שלי אבל בהחלט להקשיב, ואם יחסנו טובים גם לקבל) לעזוב גבר שלא טוב עבורה בהתבסס על נסיון החיים שלי.
כהורה זה התפקיד שלי תמיד לתת גב לילדים שלי, גם בגיל 40, אם יוודא לי חלילה שבעלה מכה אותה אני אעשה הכל, כולל ללכת למשטרה גם אם היא לא רוצה כדי לעזור לה לצאת מהמעגל הזה.
אני חושבת שקודם כל כבת, יש לך יחסים מאוד קשים עם ההורים שלך. וכאמא את צריכה לשאוף שיחסיך עם ילדיך יהיו שונים לחלוטין.
יש הבדל בין לשלוט בחיים של הילדים שלך, לבין להיות להם לאוזן קשבת, חבר, יועץ.
כשיש לך בעיות בזוגיותלמי את פונה? לחברות טובות שלך? להורים שלך? לפסיכולוג או לפורום לא מוטה? כי אני קודם כל פונה לאנשים שרוצים את טובתי (שהיא למשל בין היתר להישאר נשואה) ומכירים אותי, את האופי שלי וגם את של בן זוגי.
כתבתי שעד גיל 18 היא צריכה להקשיב למה שאני אומרת. ז"א אחרי גיל 18 היא יכולה לשמוע את דעתי ולא להתחשב בה.
זכותו של הורה לייעץ לילדיו באה מעצם העובדה שהוא הורה של הילד. שילד, גידל, חינך, חסך מעצמו למען ילדו במשך 18 שנה לפחות. אם הילדים שלי חיים תחת קורת הגג שלי גם אחרי זה - צבא, לימודים וכו, הם צריכים להישמע לחוקים שלי כבעלת הבית לכל הפחות.
דעתי כהורה של ביתי בהחלט משוחדת - לטובתה!!! ז"א, שכהורה נורמלי, אני יכולה לייעץ לה בגיל 24 (שוב, היא לא חייבת לקבל את היעוץ שלי אבל בהחלט להקשיב, ואם יחסנו טובים גם לקבל) לעזוב גבר שלא טוב עבורה בהתבסס על נסיון החיים שלי.
כהורה זה התפקיד שלי תמיד לתת גב לילדים שלי, גם בגיל 40, אם יוודא לי חלילה שבעלה מכה אותה אני אעשה הכל, כולל ללכת למשטרה גם אם היא לא רוצה כדי לעזור לה לצאת מהמעגל הזה.
אני חושבת שקודם כל כבת, יש לך יחסים מאוד קשים עם ההורים שלך. וכאמא את צריכה לשאוף שיחסיך עם ילדיך יהיו שונים לחלוטין.
יש הבדל בין לשלוט בחיים של הילדים שלך, לבין להיות להם לאוזן קשבת, חבר, יועץ.
כשיש לך בעיות בזוגיותלמי את פונה? לחברות טובות שלך? להורים שלך? לפסיכולוג או לפורום לא מוטה? כי אני קודם כל פונה לאנשים שרוצים את טובתי (שהיא למשל בין היתר להישאר נשואה) ומכירים אותי, את האופי שלי וגם את של בן זוגי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.