לא, לא כל מה שאדם אומר הוא בחזקת "דעה"
גם אם זה מה שהוא חושב והכול עובר אצלו במוח. אם אני אגיד "לדעתי כדור הארץ שטוח" זה לא הופך את זה לדעה, כי אין כאן עניין של דעה אלא של עובדות שאפשר לבדוק מדעית: נכון או לא נכון. זאת להבדיל מ"דעה" – בדעה אין "נכון" או "לא נכון". אני יכולה להגיד "אני בעד זכות הבחירה לאישה על גופה" וזו דעה, זה שיפוט ערכי של נושא מסוים. יכול לבוא אדם אחר ולומר "אני נגד, אני חושבת שהפלות זה רצח". אבל לשון היא תחום דעת, חלק ממדעי הרוח, נעשים מחקרים והם יכולים להוכיח (או לכל הפחות לנסות לבדוק) האם טענה כגון "לגורם X השפעה ניכרת על שפת הדוברים בישראל בשנות ה-2000" נכונה או לא. שוב, זו לא דעה, ואני בטח ובטח לא צריכה ללמד אותך שלא עושים מחקרים כדי לבדוק האם דעה נכונה או לא נכונה (יכולים לעשות סקר ולבדוק כמה אנשים מחזיקים בה ואיך זה משפיע על התנהגותם, למשל; זה כן). העובדה שהטלוויזיה משפיעה על השפה באופן שבו אתה טוען בהחלט זקוקה להוכחות. אתה טענת, תקן אותי אם אני טועה, שצריך להקפיד על הדיבור בטלוויזיה (כולל צורת ההגייה, הרי מזה התחיל כל השרשור הזה – מניקוד וי"ו החיבור!) משפיעה על ציבור הדוברים, ומכיוון שבטלוויזיה מזלזלים, אז גם הדוברים מזלזלים. אני טוענת (בפעם הלא יודעת כמה) שרבים מה"מזלזלים" של ימינו הם בני דורי (פלוס מינוס) והם גדלו על טלוויזיה מוקפדת לעילא ולעילא, אז היכן פירות ההקפדה האלה? הרי לו הייתה השפעה ממשית לצורת ההגייה בטלוויזיה על דיבורם של אותם דוברים, היינו מצפים שגם הם ידברו כיום כפי שדיברו אליהם בטלוויזיה שהם גדלו עליה, והמציאות מוכיחה שזה ממש לא המצב. לגבי "מסרון" או "למסרר" – אני ממש לא מסכימה שהצופים היו "מקפידים" לומר כך; אין כאן קשר ל"הקפדה". התקשורת יכולה להחדיר מילים לשפה וזה אומר שאנשים יהיו מודעים לקיומה של המילה. זה לא אומר שהם יאמצו אותה וזה בטח ובטח שלא אומר שהם "יקפידו" להשתמש בה. זה רק אומר שהם יכירו אותה. כמו כן חשוב לזכור שההשפעה היא זמנית, פעמים רבות, וכשה"גל" חולף גם האופנה משתנה. זה נכון לגבי מילות סלנג מתכניות כמו "הקומדי סטור", שהיו פופולריות להחריד כל עוד שודרה התכנית, ומאז דעכה קרנן ורק בודדות שרדו בשפה עד ימינו, אם בכלל; זה יכול להיות כל מיני "קץ' פרייז" מ"רק בישראל" או מ"ארץ נהדרת" שחלקן עוד מפציעות מדי פעם, אבל בעיקר בפי הצופים, הן לא מונחלות לדור הצעיר (אני אומרת בהערה זעירה, לא בדקתי, מודה); וזה יכול להיות מילה כמו "עצמוני" או כל מילה חדשותית אחרת שמפומפמת לציבור כשנושא מסוים עולה לכותרות, אבל כשעוברים לעניינים אחרים על סדר היום הן חוזרות למילון. לא ניתן לדעת אילו מילים יתקבלו בציבור וייקלטו בשפתו של הישראלי הממוצע; אבל כן, הטלוויזיה יכולה בהחלט להגדיל את החשיפה למילים, כפי שהיא מגדילה חשיפה לכל דבר אחר שמשודר בה. עם זאת, יש הבדל גדול בין שימוש בתחדישי אקדמיה ובין "שפה מוקפדת" בעיניי, בפרט בדקדוקי הגייה כמו ה"א הידיעה או וי"ו החיבור (שבה נפתח השרשור, אני חוזרת ומזכירה), שהשימוש בהן שונה מהותית מהכרת מילה חדשה. אלה השפעות שונות מאוד, ואם אתה חושב שניתן להסיק מהאחת על השנייה, המציאות מוכיחה שאתה טועה. גם אנשים שמאזינים באדיקות לקול ישראל לא מדברים כמו דן כנר, אלא ממשיכים להגות את המילים כפי שדיברו בבית ובשכונה. גם אם מדי פעם ישבצו בדיבורם מילה חדשה, זה לא מה שישנה את מכלול השפה שבפיהם.