התשובה ידועה....

[מאוהבת בעבר]

התשובה ידועה....

מה עושים כשנשואים ולא מפסיקים לחשוב על בן זוג מהעבר (עשר שנים)? יש לי בן זוג מקסים - אבא מדהים, שני ילדים מדהימים, בית והכל נראה מבחוץ מושלם.... אבל הרגשות בפנים לא מרפים ממני ואני מרגישה שלא סגרתי מעגל עם בן זוג שהפרידה איתו היתה מאוד כואבת. זה לא להאמין שחלפו כ"כ הרבה שנים אבל כאילו אתמול פגשתי אותו והכל בזיכרונות שלי שמור היטב. יצא לי לאחרונה לפגוש אותו והרגשתי כמו ילדה בת 16 שמתאהבת מחדש (פרפרים בבטן). יש לי דרך לדבר איתו אבל אני מפחדת לעשות שטות ולכן אני נמנעת... אני יודעת מה הרציונל של כולם (וגם שלי) אומר לי לעשות אבל אני לא מסוגלת!!!! אני כ"כ רוצה לדבר איתו - על הכל...... עזרה?!

 

[אפרת המגניבה]

למאוהבת בעבר

את יודעת מה אני דווקא לא בטוחה שהתשובה כל כך ברורה... יש פה הרבה שאלות לשאול גם לגבי הקשר הנוכחי וגם לגבי הקודם: מה מפריע לך בקשר הנוכחי? מה חסר לך בו? ממה את לא מסופקת? מה לא עובד בינכם שם, שאת חושבת על מישהו אחר? ובקשר לקודם: למה זה נגמר אז? האם הרגשות שלך עכשיו הם לא סוג של אידיאליזציה של משהו שאם היית באמת בודקת אותו, לא בטוח שהיית נשארת האם אותו בן זוג מהעבר פנוי? מה הסיכוי לדעתך שהוא היה רוצה קשר רציני איתך עם פוטנציאל לטווח הארוך? האם את מרגישה שאת צריכה לחיות איתו את חייך במלואם, ולא עם בן הזוג הנוכחי? אם תרצי, אשמח לשמוע תשובותיך ולהתייחס בשנית לילה טוב

 

[מאוהבת בעבר]

זה לא פשוט כמו שזה נשמע

אין ליספק שהכל כ"כ מורכב... אני חשה את זה על בשרי. שום דבר לא בא משום מקום. ונכון כנראה שהתקופה האחרונה כשהכל החל לצוף לי שוב זה בא ממקום של מצוקה הדגשתי שיש לי בעל נפלא והמסגרת החיצונית נראת יפה, אבל זה לא מספיק. הזוגיות שלי במשבר ורק אני מרגישה את זה לצערי - לטוב ולרע... בעלי עסוק מאוד בעבודתו, לא מרבה להיות בבית והנטל נופל עלי (אני לא אוהבת לקרוא לזה נטל כי משפחה וילדים היא בחירה מרצון - אבל מה לעשות כשקשה אז גם צריך לדעת להתגבר על זה) אני משתדלת שלא להציק לו בעניין העבודה המרובה כי אני יודעת כמה קשה לו אז משתדלת להיות לפחות בזה "עזר כנגדו" ולתת את המעט זמן שיש לו לבילוי עם הילדים. אבל עדין אני לא יכולה מטבעי (ומטבע האופי הנשי) לוותר על הצרכים שלי, הרצון של להיות מחוזרת ומוערכת שגם לזה צריך זמן. חיזורים תמיד יש ופיתויים מבחוץ אף פעם לא חסר אבל לא את זה אני מחפשת וזו לא אני. בעלי מכיר אותי ויודע שאין לי מה לחפש ב"שדות זרים". אבל המקרה הזה הוא קריטי, זו פרידה שקרתה לפני 10שנים כמו שציינתי היינו צעירים ולטענתו הפרידה היתה כי הוא צעיר לקשר רציני, זה הרגיש כמשהו אמיתי ורציני והוא חשש מזה (חייל בזמנו) היה לי קשה ולא הבנתי כי אם אתה אוהב (כמו שהוא אמר) אז אין לך מה לחפש יותר מזה. אבל טעיתי ולכל אחד צרכים אחרים ולקחתי את זה ממש קשה אבל החלטתי להמשיך הלאה ולא להתקע בילד ששבר לי את הלב "ניתן לזמן לעשות את שלו". ולא כך קרה וכמו בשיר של ריטה: "הזמן הוא לא רופא הוא רק מביא הקלה". אז ההקלה היתה תקופתית ומידי פעם מסיבות שונות ולא ברורות הכל חזר וצף. והיום לאחר לא פגשתי בו תקופה ארוכה הוא צץ והופיע משום מקום, הרווק המושבע, העלה בי זכרונות ולומר את האמת גרם לי להרגיש נחשקת (מה שלא הרגשתי המון זמן) למרות שלא קרה כלום, הספיק לי מבט בעיניים ומתח באוויר (לפחות מצידי) ואני שוב פורחת, מה שלא קורה עם אף אחד אחר שעושה לי את זה. ולשאלתך (שהתעסקתי בה לא מעט) האם היה קורה ביננו משהו רציני לולא הייתי בקשר? אז אין לי ספק שכן (אולי אני רוצה לחשוב ככה), אבל ברור לי שגם אם הייתי איתו היום אולי כבר הייתי גרושה ובטוח שלא הייתי מקבלת את הבטחון שיש לי היום בבעלי ובבית שהקמנו, דבר שמאוד חשוב בחיי נישואים. בעלי יודע ואני תמיד דואגת להגיד לו - ממך אני בחיים לא אתגרש גם במשברים הגדולים שלנו אנחנו תמיד נחזור להיות ביחד. אני מאוד רציונלית ושוקלת כל מעשה שאני חושבת לעשות לגביו ובכלל. אל תשפטו אותי... לא עשיתי בכוונה כלום.... קשה לי עם זה מאוד! אני נקרעת ביום בלילה, זה רודף אותי.

 

[נומלה]

אז אולי במקום להתעסק בטפל

נקרא לילד בשמו? שמת את הצרכים שלך בזוגיות בצד למען הילדים והבעל העובד קשה ואין לו זמן. והנשמה שלך אומרת שזה היה הדבר הלא נכון לעשות ואם הצרכים הרגשיים שלך לא יטופלו במסגרת הזוגיות את תתחילי לפזול החוצה לחפש סיפוק. המסקנה מזה היא לא בהכרח ללכת לחפש את האהבה הקודמת. אולי המסקנה צריכה להיות שבלי שימולאו הצרכים הרגשיים שלך בתוך הזוגיות את לא תוכלי להתמיד בה? במילים אחרות תפסיקי לשים את צרכי כולם לפני שלך ופני מקום לעצמך במשפחה הזאת.

 

[אין לי אחות]

אז דברי עם בעלך!!!

דברי איתו על כך שאת מרגישה שהזוגיות שלכם נשחקת שחשוב לך שתשקיעו גם בזוגיות שלכם לא נכון, לא הוגן ולא הפיך ללכת לפיתרון חיצוני כזה בלי שבדקת עד הסוף מה קורה לכם זה מפתה , ומרגש בגלל הנוסטלגיה ובגלל שזה אחר ובגלל שנעים להרגיש שמישהו שהיינו מאוהבים בו בעבר עדיין רוצה אותנו אבל את צריכה לקחת בחשבון שזה יכול לפגוע אנושות במה שיש לך עם בעלך באמון שיש ביניכם בהכל לי ברורה התשובה לחלוטין, העיצה היחידה שלי לך היא לתת לבעלך את ההזדמנות לעשות שינוי ולשתף אותו בתחושות שלך לגבי המשבר בזוגיות

 

[chenby]

מתכון לאסון

לדעתי כמובן. את רוצה לדבר איתו על הכל? על מה ? על בעלך המקסים? על שני הילדים והבית? או על זכרונות מלפני 10 שנים שהיום את לא זוכרת שוואלה , גם בהם היו רגעים לא טובים.. גם אם הוא יזם את הפרידה ולא רצית להפרד ממנו בזמנו, זה מה שהיה צריך לקרות כי זה מה שהמציאות מראה. היום את מוכנה לסכן את כל מה שבנית ועבדת בשבילו, מוכנה לוותר על בית יציב לילדים שלך בשביל זכרון של לפני 10 שנים? אני מבטיחה לך שאת כל המאוהבות הזו, את יכולה לפתור בעצמך עם עצמך, ואת לא צריכה את השיחה או את הפגישה איתו בשביל לסגור מעגל. מה היית עושה אם הוא היה מת חלילה? לא היית סוגרת מעגל? או שהיית עושה שלום פנימי עם עצמך וסוגרת את המעגל עם עצמך? עכשיו זו ההזדמנות שלך לבחור בך - כרעיה ואמא בעלת אינטגריטי ומחוייבות אמיתית או לחזור להיות ילדה בת 16, להסתכן בבגידה ופגיעה ושבירה של כל היציבות והקן הזה עם אפשרות של לצאת קרחת מכל הכיוונים.. זו דעתי. אני הייתי בוחרת במה שיש ומוקירה את זה. אבל זו רק אני. באותה מידה את יכולה להעסיק את תשומת הלב שלך בדברים אחרים, כשלא תתמקדי בו, הרגש הזה לא יהיה חזק כל כך, לאן שהולכת תשומת הלב, לשם הולכת האנרגיה ושם נוצרות התוצאות. בהצלחה.

 

[פסגות מושלגות]

אההה.....הבנתי!!!

היא חושבת עליו כי משעמם לה?

10 שנים היא חושבת על ה"הוא". בינתיים היא התחתנה וילדה ילדים. 10 שנים הוא למניח לה במחשבותיה. אינטגרטי אמרת? איפה? מחוייבות למה? לבלוף? להעמדת פנים? היא כבר בוגדת ופוגעת ושוברת ביציבות הקן. חוץ מזה שהיא כבר גמרה אומר בליבה... לדעתי...לעשות את מה שאת מטיפה שלא... מה גם שאני לא רואה סיבה שהיא תעצור בעצמה. מכמה סיבות. אם ה"הוא" יסרב לה - זה יסדר לה את המציאות וייצב אותה. אם ה"הוא" יסכים לה - היא עשויה להנות וזה יסדר לשאר בני משפחה את המציאות. האמת המרה עדיפה על פני העמדת הפנים הטובה ביותר.

 

[chenby]

קודם כל

תקרא שוב את מילותיי, פעמיים ציינתי שמודבר בדעה אישית. דבר שני, מילותי היו מאוד מדוייקות - איפה כתבתי להעמיד פנים. זוהי פרשנות שלך מדבריי. אני אמרתי ועודני ע8מדת מאחורי מילותי -שהיא לא צריכה אותו בשביל לסגור מעגל. היא יכולה עם עבודה עצמית ורצון ומחוייבות לשחרר אותו גם אם הוא לא פיזית נמצא שם. מעבר לזה שבהמשך היא כתבה שפתאום בעלה לאיודע איך להתנהג עם אשה.. כנראה שחסר לה משהו בבית ולכן נורא קל לחשוב על אהבת נעורים - זוהי מסקנה שלי ואני לא אומרת שהיא האמת האבסולוטית, אלא הדעה שלי. האמת המרה היא שהיא חיה בפרשנויות שלה - אני מאוהבת באקס (לפני שהיא פגשה אותו היא לא זכרה שהיא מאוהבת בו) ובעלי לא ודע להתנהג עם אשה (שזוהי גם פרשנות שלה שכמובן זהו נושא נפרד) היופי הוא שפרשנויות אפשר להחליף. היא יכולה אם היא רק תרצה, לעשות לעצמה רשימה של כל הדברים שהיא ממש אוהבת ומעריכה בבעל שלה ובמשפחה שלה. כשהיא תתחיל למנות את המעלות ואת כל מה שיש לה, יעלה באופן טבעי רגש של הוקרה והערכה לבעל שלה למי שהוא ולמה שהוא בשבילה, כשהיא תרגיש את ההוקרה וההערכה הזו, היא תיגש אליו ממקום מעריך, התגובה שלו אליה באופן טבעי תסתנכרן עם הרגשות שלה. כרגע היא מאוהבת במישהו אחר, בעלה גם אם לא יודע, מקבל תדר ממנה שהוא לא ממש מעניין אותה למרות שהוא מקסים.. מהמקום הזה הוא לעולם לא יוכל לתת לה את מה שהיא רוצה - בעיקר שכרגע היא לא תוכל לראות את זה.. כי היא ממוקדת בדבר אחד- במאוהבות במישהו אחר. בפנטזיה הזו. הרי זה לא אמת. אין לה מושג אם הוא מאוהב בה, אם יש לו משהו אליה, או אם הוא בכלל היה רוצה לקחת סיכון להיות אחראי בפירוק משפחה. הכל מנוהל לפי המחשבות והפרשנויות שלה. ואין פה אף מציאות. מציאות יבשה אבסולוטית. בכל מקרה, זוהי דעתי. דעתי האישית וככה אני חושבת. אם היא היתה מבקשת פתרון לאיך לשלהב את היחסים עם הבעל, הייתי כותבת דברים אחרים. כרגע קודם שתנטרל את השטות שהיא הכניסה לעצמה לראש ואוז היא תפנה את תשומת ליבה להתעסק במי שנמצא ונוכח. ולא מי שאשלייה. אני בחיים לא אגיד כן, תבגדי כנראה את צריכה להשלים מעגל. אני חושבת (ושוב בחירה ודעה אישית שלי) שמוסד הנישואין למרות מה שעשו ממנו, בעיני הוא קדוש ומקודש. לעולם לא אדחוף מישהו לבגידה או עברה על דיבר (זה שלי אישית) בטח ובטח שיש ילדים בתמונה שרוצים את אבא ואמא ביחד בשלום. אז אני מדיפה לדחוף לשלום ביניהם. כמובן שהיא חיה עם המעשים שלה והתוצאות שלה. אני רק כותבת דעות או פרספקטיבות. זה מה מה שמתאפשר לי פה בפורום. לחיים שלי בלבד אני אחראית.

 

[מפלצת או ילדה]

קצת <הרבה> לא פר

כלפי הבעל המדהים שלך שמשך עשר שנים הוא סוג של ריבאונד, בעוד שאת לא הואלת בטובך במהלך הזמן לעשות קלוג'ר לקשר שנגמר. לא מספיק שהצלחת לזייף איתו חיים שלמים, אז עכשיו, כשההוא, 'המיתולוגי' שעבר קריסטליזציה וזיקוק על -ידי הזכרון הכמה, 'פתאום' מופיע ובא - הכל צף מחדש, והבעל סופית מתבטל בשישים! הבעיה היא לא בלדבר איתו, אלא ברצון שלך להמרח עליו, ובאפשרות שישחק על הרגשות הלא מאוזנים שלך, יעביר אותך בננס, ובסופו של יום הבעל המדהים יאכל בכפות גדושות מה שכלל לא מגיע לו < או אולי כן, אנחנו לא באמת יודעים>. אבל, בכנות, בעיני זה עולב באותה מידה, ולא באמת כזה משנה - לחיות חיים שלמים עם מישהי שהלב שלה שייך למישהו אחר, או ללכת לישון עם מישהי שאחרי עשר שנים חזרה להזדיין עם האקס המיתולוגי דה פאק-טו...

 

[מיציפיצי1]

איזה כייף להיות מאוהבת!

כמה פרפרים וחיוּת... אח, איזה כייף ככה באמצע היום פשוט לחשוב על מישהו, לדמיין משהו ולהתמלא מיד בגל של אדרנלין! אין כמו להיות מאוהבת! אבל בואי לא נשכח שבהתאהבות אנחנו מאוהבים קצת באובייקט והרבה בתחושה, כן, אותה כימיה גופנית פשוטה שמושגת גם על ידי פעילות גופנית נמרצת, גם בצפייה בסרט מתח ובכלל בכל מיני הזדמנויות בחיים. בינינו את הרי יודעת שמה שיש לך היום (בעל נפלא, ילדים מקסימים וכו') זה לא פחות טוב (ובטח אפילו יותר טוב) ממה שקורה של בייקום המקביל עם האקס (אחרי הכל אם נפרדתם לפני 10 שנים בטוח שהיתה לזה סיבה). הצעתי לך, לכי תמצאי לך אובייקט חדש ל"התאהבות", ואינני מתכוונת חלילה לגבר אחר אלא פשוט למשהו שישחרר אצלך את אותם פרומונים מופלאים שבשבילם שווה לחיות: את יכולה לרקוד, ליצור, ללמוד... you name it ואם אחד מהם מתחיל לשעמם, אפשר תמיד להתנסות עם אחד חדש

 

[קינמווון]

אחי הגדול אומר

יש נשים שכמה שיותר טוב להן ככה יוצאת מהן השרמו.. שבהן. וואלה צודק!

 

[מאוהבת בעבר]

צודק....

אחיך כ"כ צודק רק שאתה מבלבל בין הדברים, ואסביר: דבר ראשון איך קבעת שטוב לי? בנוסף, טוב זה דבר סובייקטיבי, אולי לך טוב לחיות כשאין פרגון ואתה חיי בתחושת חוסר הערכה (ולא הוסיף). דבר אחר ואחרון, אני לא חושבת שיצא ממני משהו שלא היה קיים אצלי....

 

[קינמווון]

לפי המושלם, מקסים, וכו.. שכתבת. אם לא היו פירגון והערכה בחיי הייתי מתוסכלת וברוך השם יש די והותר. כבוד והערכה צריך להרויח... ובמידה וצריך לעורר את הבעל לפרגן מזכירים לו. ואני אישה

 

[מאוהבת בעבר]

לא בהכרח...

גבר מושלם - אין חיה כזו. אמרתי שהוא אבא ובעל טוב אבל מעבר לזה חסר המון כדי שיהיה מושלם. אז אני יודעת שהוא אוהב (ואפילו אומר לפעמים) אני יודעת שהוא מעריך ואני יודעת עוד הרבה ולכן בגלל זה אני לא עושה דבר שעלול לפגוע בו (ואמרו שכבר פגעתי בו זה ממש לא נכון.....) אני יודעת את כל זה כי אני לא טיפשה, אבל האם אני צריכה להיות טיפשה כדי לקבל הערכה וחיזורים כמו שאני יודעת שמגיע לי?

 

[נומלה]

לא הבנתי

בפוסט אחד כתבת: הוא בעל טוב האם אני צריכה להיות טיפשה כדי לקבל הערכה וחיזורים כמו שאני יודעת שמגיע לי? הוא בעל טוב או לא?

 

[מאוהבת בעבר]

הוא מקסים

הוא בעל מקסים אבל לא יודע את הנוסחה המתאימה ללב האישה. הוא יודע את זה ומודע לכך שאני זקוקה לזה אבל אני גם מבינה מאוד אותו ולא יכולה לבקש הכל... וכשאני אומרת שאני צריכה להיות טיפשה זה אומר לעשות מעשה. הוא ידע שפגשתי את הבחור מהעבר ואפילו לא הזיז לו. הוא לא מודע לכך שאני זקוקה קצת לקנאה (מפרגנת) ולא במקרה הזה ספציפי אבל בכלל, הוא כל כך בטוח במה שיש לנו (כמוני).

 

[פסגות מושלגות]

תשמעי...

את זקוקה דחוף להתבגר. את פשוט ילדותית להחריד. את מספרת לו על ההוא מהעבר כדי שיקנא לך? זה יהפוך אותו לגבר? אוכל אותך שלא הזיז לו? מה אני אומר לך... תעשי ממנו גבר - תזדייני עם גבר אחר. אז בטוח שהוא יקנא. בטוח שיזיז לו. זה בטוח יפרגן לנשיות שלך - כפליים. זה בטוח יהפוך אותו (את בעלך שבטוח מידי לטעמך) - לגבר מושלם.

 

[אייבורי]

אופציה שניה

היא מרגישה שבעלה אדיש אליה ומנסה להעיר אותו בצורות שונות בתקווה שהאהבה תפרח בתכלס, אני רואה אישה שנוח לה לומר שיש לה בעל אוהב ומושלם אבל אהבה לא נראתה שם בקשר מזה שנים רבות.

 

[פסגות מושלגות]

ועדיין...

התחושה היא של התנהגות ילדותית. בהחלט יתכן שהוא לוקח אותה כמובן מאליו... ואולי באמת הקשר זקוק לניעור רציני. רק שאני לא בטוח שהנישואין שלה ישרדו את הזעזוע שיבוא בעקבות בגידה. ואולי זה מה שהיא רוצה? ואולי היא סתם מחפשת הצדקה לבגוד...

 

[אייבורי]

אהממ

אני מעולם לא הצלחתי להבין את המושג, לוקח אותה כמובן מאליו אם תוכלי להסביר לי אני אודה לך מאד. והנישואים שלה לא שורדים כרגע את האדישות.