תאמיני עד הסוף
זה לא תעתוע ולא תאטרון. תאמיני לזה עד הסוף.
בימינו, כשבחור, גבר, יוצא עם אישה, הוא נוטל על עצמו סיכונים, הוצאות, ואחריות.
זה שאת עצמך אינך מבינה זאת, זה עניין שלך.
זה שיש גברים רבים בעולם שרק נותנים ומפזרים כספים על אישה "בגלל שהיא אישה", ולא עושים לה חשבון, זה רק בגלל שאף אחד לא באמת רוצה ולא מוכן להסביר להם עד הסוף איפה הם חיים, איפה הם נמצאים.
אין שום הצדקה לכך שגבר בן 23 שכבר יוצא עם בחורה חודשיים, בחור שגר אצל אמא חד הורית, פתאום, כך לפתע יתחיל לשלם על בת זוגתו. זה פשוט לא הגיוני.
כבר אמרתי שכנראה שאין ביניהם שום יחסי מין בכלל. ופותחת השרשור ממשיכה להתעלם מזה בקלילות. כי היא לא מרגישה שום חובה לתת מעצמה שום דבר.
זה לא הגיוני, וזה לא צודק. וזה לא יעזור לך בכלל.
בחורות מהסוג הזה, הן קללה.
דבריי הקודמים לגבי מה בכלל בחורה יכולה לתרום לגבר- עומדים בעינם.
זה שאת לא עונה, זה עניינך האישי.
שאלתי את השאלה לאחר כמה וכמה מערכות יחסים שהיו לי עם נשים. ועד היום אני שואל את עצמי על מה הכל באמת נסב, אם לא על יחסי מין ועל משחק של אוהב לא אוהב. משחק שכולו כזב.
אני מצדי אמשיך לשאול את השאלה הזאת בכל פעם שיש בחורה צעירה ונכה רגשית שרואה את כל היקום כמי ש"חייב לה" על כך שהיא נולדה, על כך שהיא קיימת בכלל.
זו נכות תהומית שכל אישה מטפחת אצל חברתה, וכך הנכות הזאת נותרת יציבה.
פותחת השרשור בזה לבן זוגה מעמקי נשמתה, היא מצפצפת עליו, ובכלל לא אכפת לה אם הוא חי או מת.
בן זוגה הוא אובייקט, הוא ארנק מהלך. הדיבור שלו מפריע לה, נושאי השיחה שלו לא מקובלים עליה. התחביבים שלו מפריעים לה.
זאת לא אהבה, ולא זוגיות, ולא רומנטיקה.
זה יחסי שנאה וכוחניות. זאת מצוקה.
זה משחק של שני ילדים ברופא וחולה. זה מן תיאטרון. זה רחוק מלהיות אמתי. זה בועת סבון.
זה לא תעתוע ולא תאטרון. תאמיני לזה עד הסוף.
בימינו, כשבחור, גבר, יוצא עם אישה, הוא נוטל על עצמו סיכונים, הוצאות, ואחריות.
זה שאת עצמך אינך מבינה זאת, זה עניין שלך.
זה שיש גברים רבים בעולם שרק נותנים ומפזרים כספים על אישה "בגלל שהיא אישה", ולא עושים לה חשבון, זה רק בגלל שאף אחד לא באמת רוצה ולא מוכן להסביר להם עד הסוף איפה הם חיים, איפה הם נמצאים.
אין שום הצדקה לכך שגבר בן 23 שכבר יוצא עם בחורה חודשיים, בחור שגר אצל אמא חד הורית, פתאום, כך לפתע יתחיל לשלם על בת זוגתו. זה פשוט לא הגיוני.
כבר אמרתי שכנראה שאין ביניהם שום יחסי מין בכלל. ופותחת השרשור ממשיכה להתעלם מזה בקלילות. כי היא לא מרגישה שום חובה לתת מעצמה שום דבר.
זה לא הגיוני, וזה לא צודק. וזה לא יעזור לך בכלל.
בחורות מהסוג הזה, הן קללה.
דבריי הקודמים לגבי מה בכלל בחורה יכולה לתרום לגבר- עומדים בעינם.
זה שאת לא עונה, זה עניינך האישי.
שאלתי את השאלה לאחר כמה וכמה מערכות יחסים שהיו לי עם נשים. ועד היום אני שואל את עצמי על מה הכל באמת נסב, אם לא על יחסי מין ועל משחק של אוהב לא אוהב. משחק שכולו כזב.
אני מצדי אמשיך לשאול את השאלה הזאת בכל פעם שיש בחורה צעירה ונכה רגשית שרואה את כל היקום כמי ש"חייב לה" על כך שהיא נולדה, על כך שהיא קיימת בכלל.
זו נכות תהומית שכל אישה מטפחת אצל חברתה, וכך הנכות הזאת נותרת יציבה.
פותחת השרשור בזה לבן זוגה מעמקי נשמתה, היא מצפצפת עליו, ובכלל לא אכפת לה אם הוא חי או מת.
בן זוגה הוא אובייקט, הוא ארנק מהלך. הדיבור שלו מפריע לה, נושאי השיחה שלו לא מקובלים עליה. התחביבים שלו מפריעים לה.
זאת לא אהבה, ולא זוגיות, ולא רומנטיקה.
זה יחסי שנאה וכוחניות. זאת מצוקה.
זה משחק של שני ילדים ברופא וחולה. זה מן תיאטרון. זה רחוק מלהיות אמתי. זה בועת סבון.
