הבהרה בענין התחתונים
חשבתי שזה מובן מאליו. אולי לא. חברתנו אמילי התעקשה להזכיר שוב ושוב את מינה, בהקשר של היחס שהיא מקבלת. לא עלה לרגע על דעתה שאולי המהות של דבריה הביאה לתגובות להן זכתה. יכולתי לכתוב לה פשוט שתפסיק לבלבל את המוח ולטעון שהיא מסכנה, חלשה ויכולה ללדת, בכל פעם שמישהו לא מסכים עם דבריה. יכולתי, אבל בחרתי אחרת, כתגובה לסגנון הילדותי והלא ענייני שקיבלו הדברים. בהקשר הזה, אני חושב שהתגובה שלי היתה הולמת וראויה. לא לקחתי חלק בדיון, עד שהוא קיבל את המפנה הילדותי והעילג שלו. אז כבר היה לי קשה להתאפק. כמו כל גבר מצוי.