קודם כל - לברר את כל הפרטים
אני חושב שיש מספר מצבים שונים בתכלית שכולם נכללים תחת התיאור שלך, ולכן רצוי להפריד בין התחייבות לשנה, תשלום לשנה מראש וגבית תשלום לשנה בתשלומים דחויים, וראוי גם להתייחס לקורה במקרים בהם יש הפסקת-לימודים. למעשה, ניתן גם לחשוב על הנושא מנקודת המוצא של יחידת התשלום למורה: שיעור, חודש או שנה. (אגב לדעתי, רק הראשון והאחרון עושים שכל) אני מוצא רק כבוד בהחלטה על התחייבות לשנה מראש, כשמדובר על מורה ותלמידים שכבר מכירים זה את דרכו של זה למשך זמן ושני הצדדים מעוניינים להמשיך את הקשר למשך שנים רבות נוספות. במקרה שכזה, ההתחייבות מראש היא בעצם רק אקט פורמלי שנועד להבהיר את שברור ממילא. לאורך שנים, אני כתלמיד מנסה לעודד את מורי ללמוד לגבות את התשלומים מראש. אקט גבייה שכזה מקל מאוד על הצד הארגוני של המועדון ונותן תמונה ברורה של התשלומים לעומת ההחזרים. אקט שכזה גם מאפשר למורה לחלק את התשלומים לרמה חודשית באופן נכון והוגן, ולא לקחת מקדמי-בטחון לחודשי החגים והקיץ (באופן קבוע היו תלמידים שנעלמו בחודשים אלו מתוך חישוב שלאור החגים והחופשות שלהם בתקופה זו יהיו להם פחות שיעורים והמחיר לשיעור עולה). גבייה מראש של הצ'קים מוציאה מחשבות כגון אלו מהראש של כולם ומאפשרת לתלמידים להתמקד בתוכן ולא בחסכון ומונעת למורה הפתעות תקציביות. כמובן שגבייה הוגנת מראש צריכה לכלול התייחסות למקרים בהם התלמיד יפסיק ללמוד. וחשוב שהכללים בנושא יהיו ברורים וידועים מראש. תשלום מלא מראש, בשונה מגבייה בלבד, ראוי שיעשה עם הנחה שמבטאת את ההבדל. אמיר