איך למדנו בדקדוק...נושא/נשוא ...
החשוב הוא בכל השיר הזה[ולא חשוב אם כתבתי לפני חודש את השיר הזה כאן או לא,מה שבאתי לספר כאן על הנושא עצמו;היה לנו...אחרת אני אתחיל,גרנו את שנות ילדותנו בצריף ישן בשכונה קטנה שהיתה צמודה ליישוב הערבי´בלאד אל שייך´/אחר כך נקראה תל חנן/והיום כל הסביבה הפכה להיות עיר ונקראת נשר.השכונה היתה כולה בנויה צריפי עץ קטנים,לרוב החצרות היה גם מקלט בטון גדול הבנוי בתוך החצר,לכל הצד המערבי של הצריפים היה בנוי גם קיר מגן,ככה קראו לזה.והוא היה מופנה כמובן לצד של הכפר הערבי.הם היו יורים על בתי השכונה,וקיר המגן הזה באמת הגן עלינו.את הילדים אמא היתה משכיבה על הרצפה שהיתה אף היא בנויה עץ.הבניין היחידי היה בניין הצרכניה,הוא היה בנוי בטון.וכן לכל אורך הרחוב היו בנויים בתי אבן והם שימשו רק את הוותיקים שעבדו במפעל המלט.את הצרכניה הזו קיבלנו אנו הנערים כטובה ,בשביל שישמש אותנו כמועדון.וכאן סיפור המעשה,,לכאן היינו מגיעים בימי ששי[כמובן אחרי שעזבנו את הנוער עובד]לבושים חאקי,אולי אם טלאי פה ושם אבל תמיד רחוצים ומסורקים[קראו לזה זמיר/או גומינה,מין שמן שערות כזה שהיינו מורחים על השיער]חולצה לבנה ותמיד נעליים שחורות מצוחצחות[נעלי גורביץ,ברחוב הרצל בהדר]השלט עד היום שם.את אוסף התקליטים אני הייתי מביא[חנות בשם-צפריס ,בהדר]הוא החזיק את כל החדשים בשנים ההן איך שהגיעו מח´ול.ה-45 הקטנים היו לי מהם כמה מאות.אך אך אך שנות הששים,וככה התחילו כל החברויות עם הבנות,הפגישות בגן של השכונה,בבית הספר הישן בכניסה.היינו חוזרים תמיד הביתה עם אותם כתמי זרע ראשונים על המכנסיים,אהבנו באמת את המועדון ההוא,הריקודים הסלונים,את הפטיפון הישן [אני התחלתי לעבוד חניכות וכמובן שהמשכורות הראשונות הלכו על קניית טייפרקורדר פיליפס עם סלילים והיינו יושבים שעות להקליט,ושיהיה שקט כי לא יכולנו עוד לדעת להקליט ישירות.את התקליטים כבר מזמן מסרתי,ורק הזכרונות נשארו,גם טוב! שלום לכולם.