הרגשת הכישלון

[אייבורי]

../images/Emo13.gif

אני מבין שמזונות ילדים, הסדרי ראיה שקולים להפסד על הנייר. שיהיה, הלכתי לנוח.

 

[Prince315]

פשרה

יחסים שמתחילים בפשרה, לבסוף נגמרים. ואני שואלת, היש יחסים שמתחילים בהשלמה מלאה?

 

[מתולתלת30]

רצוי

שיהיו עם כמה שיותר נקודות השקה לא חושבת שיש דבר כזה השלמה מלאה בהחלט חושבת שיש הרבה דברים שאפשר לגשר עליהם אם מאוד רוצים כמובן לא מדברת על עקרונות כדרך חיים יותר לכיוון גמישות והתבגרות עם השנים

 

[Prince315]

לגשר

אפשר, בהחלט! ונכון שהבגרות מביאה אותנו לראות דברים קצת יותר בפרופורציות. אך למדתי כי אותן פשרות, לאחר תקופה מסויימת <לא קצרה, לאלופי הגישור שביננו> הן שגורמות גם לסיום היחסים. כמה זמן תחזיקי מעמד בגישור הזה? שנה? שלוש? נכון ש"השלמה מלאה" זה מושג בלתי ישים, אבל אולי יש משהו קרוב? איך תזהי פשרה שעתידה לצמוח שוב לאחר תקופה? לעומת פשרה שאת יודעת שאת יכולה לחיות איתה? בתחילת יחסים אנחנו הרבה יותר עמידים בפני הפשרות שלנו, כי יש תשוקה, סקרנות, הרבה אלמנטים אחרים שעושים לנו כייף ונוח, אך הן תמיד תוקפות שצריך לקבל החלטה משמעותית בשלב מתקדם יותר . ולא, לא מדובר בעקרונות כדרך חיים, כי בפשרות מסוג זה בכלל לא נכנסים לזוגיות ארוכת טווח. אז אם אנחנו ממשיכים לחיות עם בן זוג למרות הפשרה הזו, אנחנו בוגרים יותר? את חושבת שיהיה לבן או בת הזוג נעים לדעת כי יש אלמנט של פשרה בזוגיות הזו? מה מנצח את האי השלמה? נוחות? אנחנו מסוגלים לחיות עם אדם לאורך תקופה, רק כי נוח לנו?

 

[מתולתלת30]

../images/Emo178.gif../images/Emo178.gif

שאלות לא פשוטות ובהחלט נכונות מעדיפה לקרוא לזה בשם אחר מאשר פשרות, פשרה ישר עושה קונוטציה של הפסד כזה או אחר, אפשר להשתמש במונח השלמה של דברים אחרים, אין לנו תעודות ביטוח לעולם בשום דבר רק במוות <ואפילו משם כבר חזרו

> אני מאמינה שדווקא בתחילת יחסים רצוי להסתכל גם על דברים שמעדיפים לא לראות, כי אם לא נעשה זאת הם לא ייעלמו אלא רק יגדלו ויגדלו מבלי שנשים לב ואז זה כבר יהיה מאוחר מידי באופן אישי לא מסוגלת לחיות עם אדם לאורך תקופה ארוכה רק כי נוח לי אם אין שם אהבה גדולה, אבל אני מאמינה גדולה באהבה שנשמרת לאורך שנים אם לומדים איך לשמר אותה + חברות + כנות + אמון + הדדיות ועוד כמה פלוסים שהכרחי שיהיו שם אף אחד לא אומר שזה קל וזה בהחלט דורש השקעה ורצון וכשזה נמצא זה שווה המון!!!

 

[Prince315]

אינני חוששת

ממילים חזקות! נכשלתי, התפשרתי, טעיתי, אני אשמה!!! הפסדתי ובגדול! זה לא עוזר לי )) למדתי שאין לא מסוגלת וגם למדתי שאני באמת לא מבינה גדולה באהבה... ואולי בעצם הכל מתחיל מזה..

 

[מתולתלת30]

לא

מתיימרת גם להיות מבינה גדולה באהבה יחד עם זאת בהחלט יודעת שחוויתי אהבה גדולה יחי ההבדל הענק )) להודות בטעויות זה נפלא ואף מבורך זו התחלה וסיכוי טוב יותר לבחירות מושכלות בעתיד

 

[Prince315]

../images/Emo13.gif

 

[פמיניסטי]

Love is overrated

ופשרות ? כמו שאמרת - מתכון לתחילת הסוף .. חוזר למה שכתבתי לאייבורי או אולי

 

[אייבורי]

אקסיומה

תרגיל נחמד להכריז על אמת מוחלטת ואז להסיק ממנה מסקנות שגויות. יחסים שמתחילים בפשרה לא בהכרח נגמרים. למען הדיוק, אולי כל הקשרים מתחילים בפשרה מסויימת רק שהתאהבות מונעת לפעמים את הראיה.

 

[Prince315]

נניח שזו אכן

נקודת ההתחלה של יחסים.. "פשרה" ונכון שההתאהבות מונעת מאיתנו לראות דברים באופן בהיר. אז זה נכון שהפשרות "קופצות" לאחר שתמה לה תקופת ההתאהבות? <ואל תאמר לי שהיא לא תמה> תמיד יש סימנים בהתחלה, סוג של צביטות קטנות בבטן שאנחנו נוטים להתעלם מהן כי אנחנו מאוהבים. הצביטות הללו, הן הפשרות. הבחירה שלנו להתעלם היא ההתאהבות. הפרידות שלנו הן הפשרות. אני לא מנסה להיות צודקת ורחוקה מאוד מלהיות חכמה, אני רק שואלת את עצמי שאלות. מה כן יכול לעבור את מחסום השלוש שנים? ומה זה אומר עלינו "הגרושים" הרי כל חברינו הנשואים למעשה מתפשרים.

 

[אייבורי]

שלבים

שלב ההתאהבות חשוב בדיוק בכדי להסתיר את הפשרות אח"כ חיים איתן. אין לי תשובה טובה למה שלש שנים יש כאלו שזה אצלהם שנתיים יש כאלו שזה חמש אבל עדיין במקרה הפרטי שלי, אני שם לב שיש חסם עליון. ואין לי באמת תשובה טובה לשאלות. אני כן חושב שבין סיום ההתאהבות עד לסיום הקשר יש תמיד פשרה. ככה שאני בספק אם זאת הבעיה.

 

[חיים דנדשים]

השאלה היא למה אתה קורא לזה כשלון...

ועוד כשלון מוחץ... והאם בכלל יש בך או לך את הצורך בזוגיות ארוכת טווח? גם בקשר של 3 שנים יש את הרגשת ה"הגעתי הביתה" אבל יכול להיות שאחרי 3 שנים אצלך תחושת ה"איזה כיף הגעתי הביתה" הופכת להיות "איזה באסה הגעתי הביתה". מה שאומר שלהגיע הביתה זה ממש לא מספיק !!! היות ואני לא נמצאת מספיק זמן בסטטוס הגרושה בשביל להבין באמת על מה אתה מדבר, היות ואני ממש לא מרגישה כשלון בתחום והיות ואני ממש אבל ממש לא מאמינה בנישואים נוספים, קשה לי לייעץ לך אבל כן יכולה להרגיע אותך בזה שמחקרית וסטטיסטית רוב פרקי ב' מתפרקים הרבה יותר מפרקי א' (משהו כמו 50%) מאחר ודווקא בפרק ב' - עם כל השריטות, הכוויות, ההבנות והתובנות איתם יצאנו מפרק א' אנו מוכנים להתפשר הרבה פחות ו"לפרק את החבילה" הרבה יותר מהר. לא מתווכחת עם דודה שלך - ואם אתה מאמין שהיא צודקת, אולי זה הזמן לעשות עם עצמך בדק בית אמיתי, לחשוב מה אתה רוצה ומה מתאים לך ולהתנהל בהתאם.

 

[אייבורי]

איך

את קוראת לנישואים שלך שהתפרקו ? האם זה לא כישלון מוחץ

 

[חיים דנדשים]

ממש לא

לא מרגישה שנכשלתי, לא מרגישה שטעיתי, נולדו לי ולו 2 ילדים מדהימים ואהובים, גדלתי וצמחתי איתו ובלעדיו, גיבשתי דיעה על החיים ועל ההעדפות שלי ובסופו של דבר, מה שהתאים לי בגיל 25 לא התאים לי בגיל 37 ולכן התגרשנו. לא מצטערת לרגע על כל התהליך, על התקופות הרעות ובטח שלא על התקופות הטובות, למדתי כ"כ הרבה מכל התהליך. כשלון זו מילה איומה בכל רובד ותחום, לא מכירה במילה הזו ומעדיפה בהרבה את המילה קושי. מכל קושי שהיה - למדתי והחכמתי, כנ"ל גם מכל טעות.

 

[אייבורי]

מה נסגר איתכם?

כישלון, באמת מילה בשפה העברית מותר להכשל, רצוי אפילו להכשל פה ושם האמת אין אפשרות אחרת בעולם מאשר כשלונות כאלו ואחרים. כן לומדים מכשלונות [לפחות לומדים מה לא לעשות] אבל למה הדרמה הגדולה מהמילה הזאת? מה הפחד הנוראי להודות בכשלון? הרי אם היית אומרת לאותה ילדה בת 25, הבחור הזה יהיו לכם 2 ילדים ואז בגיל 37 תתגרשי ממנו [בטח גם היו כמה שנים לא מוצלחות לפני] לא בטוח שאותה ילדה הייתה בוחרת להתחתן איתו דווקא

 

[חיים דנדשים]

נסגר, בטח שנסגר ../images/Emo3.gif

אני לא מאמינה במילה הזו, בשבילך זה כשלון, בשבילי זו הזדמנות (שנתיים של אימון עסקי...). מאמינה בטעויות, מאמינה שצריך לטעות כי רק ככה לומדים ומתפתחים, מאמינה בקושי, מאמינה ב 1001 דברים אבל לא בכשלון. מעולם לא האמנתי ולעולם לא אאמין. קרא לי אופטימית, נאיבית, מה שתרצה. קשיים היו ויהיו, טעויות עשיתי ואעשה - לא נכשלתי בשום דבר שעשיתי ולא מתכוונת להיכשל גם בעתיד. וגם אם בגיל 25 היו אומרים לי שהנישואין יגמרו בגיל 37 - לא הייתי בוחרת בדרך אחרת ובטח שלא הייתי שומעת לעצות של אחרים. מעדיפה ללמוד בדרך הקשה ...

 

[שלי תלתלים]

מסכימה איתך

לגבי הנושא המילולי- אפשר וראוי לומר "כשלון" אם צריך, אבל ההלקאה העצמית לא ממש מובילה לשום מקום נכון? או שכן....

ובכל זאת עונה לך על הקושיות מנקודת מבטי... לכל תקופה בחיים מתאימה בעיני מערכת יחסים מסוג אחר שעונה על צרכים הרלבנטיים לאותה תקופה. מרגרט מיד (הפמיניסטית הדגולה) ענתה כשנשאלה מדוע היו לה 3 בעלים: היא הסבירה שלכל שלב בחיים התאים לה סוג אחר של איש: בתחילה זה היה סקס נטו, אח"כ ילדים ויציבות ולבסוף מישהו לשוחח ולהזדקן עימו. אפשר להסתכל על זה ככשלון או שאולי אפשר גם לומר שיש נשים מסויימות שתפקידן עבורך הוא X ויבואו אחרות שתפקידן יהיה Y ואולי אחת שתהיה איתך לנצח נצחים עד שהמוות יפריד בינכם. ואולי לא. העיקר שיש לך אותך. לא לשכוח שהלב הוא השריר הכי חזק בגוף שלרוב אינו מתעייף מלמלא את תפקידו. החלמה מהירה.

 

[אייבורי]

../images/Emo13.gif

אני לא חושב שיש עניין של הלקאה עצמית יש הבדל בין להודות בכשלון, לעשות בדק בית ותחקיר אירוע ואז ממשיכים הלאה. כישלון הוא בהתאם לייעדים, לסמן את המטרה אחרי, זאת חוכמה קטנה. אם מרגרט הייתה מגדירה מראש שהנישואים הם עבור העשור הקרוב הרי שלא היה כשלון.

 

[irit 123]

מסכימה ורוצה לשאול שאלה

מסכימה איתך.... למה בעצם לקרוא לזה כשלון מוחץ? למה בכלל לקרוא כשלון? יש פעמים שסוג של קשר מסויים יכול ללכת עם סוג מסויים של אנשים ולתקופת זמן מסויימת. אני חושבת שכשרובינו נכנסנו לקשר הראשון שלנו, היינו בטוחים והרגשנו שזה לכל החיים, אפילו הבאנו ילד או שניים עם אותו אדם. אבל מה לעשות? במשך הזמן גילינו שכנראה אנחנו לא כל כך מתאימים... ואולי אתה מסוג האנשים שבכל תקופה רוכש חבר לחיים? אולי בכלל לא פגשת את פרק ב' האמיתי והנכון בשבילך? אגב, אני לא חושבת שבפרק ב' אנחנו מוכנים להתפשר הרבה יותר. אני בפרק ב' שלי לא אתפשר, וארצה זוגיות טובה יותר, חכמה יותר, אמינה יותר, אמיתית יותר. ובידיוק בגלל שבאנו ממקום מסוים... וכנראה שהוא לא היה טוב, כי נאלצנו להפריד כוחות, אז למה שנתפשר בפעם השנייה? ולך דנדשים, שאלה לי אלייך

מה הכוונה את לא מאמינה בנישואים נוספים? לא מאמינה במוסד הרבני, שמן הסתם הוא המוסד העיקרי אצלנו שמציע נישואים? או... לא מאמינה בזוגיות ארוכת הטווח, שמשתמע מכך שזה נישואים?